אם אני קצת פסיכי וממש, אבל ממש אוהב לתקוע מחטים מתחת לציפורניי. ואני גם כל כך אוהב את החברים שלי, ממש כמו שאני אוהב את עצמי ובגלל זה רוצה לתקוע גם להם מחטים תחת הציפורניים שלהם. האם אתה חושב שגם במקרה כזה המשפט "ואהבת לרעך כמוך" אכן מורה לי על חיים ראויים?
בקיצור, אתה אומר שאי-אפשר לומר במילים מהי חוכמה? ואם אתה אומר שאדם חכם הוא אינטליגנט וכו' ואילו החוכמה היא בבלתי ידוע אז איך אדם יכול להיות חכם, שאם הוא חכם לפחות משהו מטבעה של החוכמה שנמצאת במישור אחר חייב להיות בו, אחרת הוא לא היה חכם...
ממנה מתחילים , היא הבראשית . היא ההתחלה של העולם הלא מושלם , זאת החכמה . במצב המושלם אין אני אך במצב הלא מושלם יש אין ואני וחכמה שבינהם - משא ומתן בין השלמות לחוסר השלמות היא החומר ההיולי של התוהו שמכין את עצמו מראש לקבל כל צורה אפשרית של חוסר שלמות . החידוש הוא רק מצד הנבראים .
אבל עליה לא ניתן לדבר , אפשר להתחיל לדבר מחומר היולי נטול צורה - התוהו אבל מה אפשר לומר על התוהו? גם עליו אי אפשר לומר הרבה חוץ מזה שהוא הוא . אז במובן אלמנטרי ביותר חכמה היא הידיעה של מה שאתה לא יודע .