מהי בגידה?
אני כאן כותבת את מחשבותי האישיות בנושא ולא מנסה לקבוע אמיתות או דברים מוחלטים כאמור רק מחשבותי האישיות. ולעניות דעתי הבלתי קובעת. לדעתי, אנשים בוגדים לא בגלל הצורך "להפיץ גנים" שזה נושא מרתק ומעניין בפני עצמו, ובודאי אפשר ללמוד מזה המון על החלק ה"חייתי שבנו". אנו(לדעתי האישית) במהותנו ניסיון מעניין לחבר מהויות סותרות ומנוגדות: ניצוץ אלוקי עם יצר בהמי בתוך גוף אחד, והתוצאה מעניינת וכוללת צרכים מנוגדים שנלחמים ביניהם לפעמים ונוצרת התלבטות וצורך להחליט ולבחור למי מהם לתת עדיפות, לא פעם הבחירה נתמכת פשוט ע"י הנורמה החברתית המקובלת: בימינו זה די מקובל לבגוד, ולהתריע כנגד הבגידה - זה כמעט "פסה" נחשב שמרני מדי, אבל בחזרה לענייננו...אז על היצר הבהמי שקיים בכולנו ניתן ללמוד מן החיות, וזה מרתק, אבל לגבי הבגידות בנישואין פה נראה לי שבכלל הסיבה העיקרית לכך אצל בני אדם, היא פשוטה להפליא: אנשים רוצים להיות יותר מאושרים. הם חשים איזשהו חוסר, לא די מאושרים, לא די מיצו את עצמם במערכת הזוגית, ומחפשים בבגידה טעם נוסף שיעניק להם תחושת אושר (ולו זמנית/או אפילו אשלייתית). לעניות דעתי הלא קובעת, המניע לבגידה הוא המחשבה כיצד לגרום לעצמי אושר נוסף – שחסר לי, אבל מה, המחשבה הזו אינה "מתחשבת" די הצורך בזוגיות שבה אני נמצא/ת. כי זוהי מחשבה כיצד לפעול בצורה שאינה הוגנת כלפי בן זוגי, שכן הזוגיות היא דבר שנוצר ונקבע בין שני אנשים: שני אנשים בוחרים ליצור ביניהם הסכמה או להגיע להסכם על בסיס משותף. הם מדברים, קובעים, מתרשמים ומחליטים על סמך המידע ההדדי ליצור ביניהם מערכת המבוססת על שיתוף. אחד הדברים העיקריים שעליהם בנויה הזוגיות הוא "...ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – כלומר, יחסי המין הם אחד הנושאים המשמעותיים המחברים אנשים לזוג, כך שאין זה נושא שולי וחסר חשיבות, ולכן, לדעתי האישית, מן הראוי שבנושא כה "זוגי" אנשים יחליטו/יפעלו מתוך גישה "זוגית" – גישה שרואה את יחסי המין ביניהם כפעולה של שניים שהיו לאחד – ולא כפעולה של שניים שנשארים כל אחד לעצמו, בלי קשר ובלי כל הערכה למשמעות החיבור ולבן הזוג שאיתו התחברו. מה קורה כאשר רק אחד מבני הזוג לוקח לעצמו את הזכות לקבוע דברים שאמורים היו להיות משותפים קובעים עיקריים ובונים וחשובים לזוגיות - ומסתיר זאת מהשני על מנת להשיג יתרונות (והנאות) לעצמו בלבד? ובכן זו (בעיני) בגידה בערכים שעליהם בנויה ומבוססת הזוגיות שהוא עצמו בחר להשתתף בה: ערכים חשובים כגון: שיתוף, כנות, יושר, הגינות, פתיחות, הסכמה, הדדיות, אמון- אלו הלוא הערכים הבונים זוגיות. ומבחינה זו זו בגידה בבן הזוג שחוסר הידיעה לא מאפשר לו לבחור בתגובה הולמת, שכן אם היה יודע אז היה יכול להגיב באופן הדדי למצב, לבחור את עמדתו על הפעולה, להחליט אם זה מתאים לו או לו. ובכן הזכות הזו נשללת ממי שבוגדים בו ולעתים זה גם נעשה במכוון על מנת שהבוגד יוכל להמשיך לבגוד ואילו הנבגד שלא יודע על כך ישאר גם הוא בידיו של הבוגד. מבחינה זו הבגידה היא בחירה בפעולה שאינה הוגנת כלפי בן הזוג. כמו כן, האנרגיות שהבוגד מפנה למחוזות הבגידה – אלו אנרגיות שנחסרות מהזוגיות, ונשללות מהנבגד - יתכן והוא לא מקבל דברים שיכול היה לקבל לולא הבגידה כגון: חום, עניין, יותר יחסי מין, ואולי גם יותר אהבה. ובכן מבחינה זו לדעתי זוהי בגידה בזכויות הבסיסיות שמגיעות לבן הזוג בנישואים. ובכלל בערך של הזוגיות כדבר משותף בין האנשים שהחליטו כבר על כך. לכן, זו בגידה בהגינות שעל פיה ראוי היה שהזוגיות תתנהל. כך אני מבינה את הבגידה. עכשיו, אני לא אומרת לאנשים איך עליהם לחיות את חייהם, שיעשו כרצונם, ובכלל כל מקרה לגופו, אבל בכל זאת נראה לי שאם כבר אדם מצוי במערכת זוגית מן הראוי היה שיבין ויפנים בתודעתו שזה לא מן הראוי שהחלטה מסוג זה תיעשה באופן אישי על ידו בלבד תוך התעלמות או אף מניפולציה, להשגת רווחים אישיים לעצמו בלבד, אלא ראוי היה שתיעשה בין שני בני הזוג מתוך אמון, פתיחות, כנות יושר, והסכמה. שכן זו החלטה שנוגעת בשורש ובמהות של הזוגיות שבה הוא נמצא ולכן ראוי היה שהחלטה זו ובחירה זו תהיה זוגית ולא אישית. לפי מה שאני חושבת – כשיש הסכמה באמת בין בני הזוג על ניהול יחסים פתוחים – אז אני לא רואה בזה שום בעיה או פסול. אבל ללכת ולעשות משהו מאחורי גבו של אדם שאיתו קבעת לנהל מערכת כה משמעותית וחשובה, זו נראית לי אישית, התנהגות פסולה ולא הוגנת, שבמקרים רבים הורסת את העקרונות שעליהם מן הראוי שזוגיות טובה תהיה מבוססת.
אני כאן כותבת את מחשבותי האישיות בנושא ולא מנסה לקבוע אמיתות או דברים מוחלטים כאמור רק מחשבותי האישיות. ולעניות דעתי הבלתי קובעת. לדעתי, אנשים בוגדים לא בגלל הצורך "להפיץ גנים" שזה נושא מרתק ומעניין בפני עצמו, ובודאי אפשר ללמוד מזה המון על החלק ה"חייתי שבנו". אנו(לדעתי האישית) במהותנו ניסיון מעניין לחבר מהויות סותרות ומנוגדות: ניצוץ אלוקי עם יצר בהמי בתוך גוף אחד, והתוצאה מעניינת וכוללת צרכים מנוגדים שנלחמים ביניהם לפעמים ונוצרת התלבטות וצורך להחליט ולבחור למי מהם לתת עדיפות, לא פעם הבחירה נתמכת פשוט ע"י הנורמה החברתית המקובלת: בימינו זה די מקובל לבגוד, ולהתריע כנגד הבגידה - זה כמעט "פסה" נחשב שמרני מדי, אבל בחזרה לענייננו...אז על היצר הבהמי שקיים בכולנו ניתן ללמוד מן החיות, וזה מרתק, אבל לגבי הבגידות בנישואין פה נראה לי שבכלל הסיבה העיקרית לכך אצל בני אדם, היא פשוטה להפליא: אנשים רוצים להיות יותר מאושרים. הם חשים איזשהו חוסר, לא די מאושרים, לא די מיצו את עצמם במערכת הזוגית, ומחפשים בבגידה טעם נוסף שיעניק להם תחושת אושר (ולו זמנית/או אפילו אשלייתית). לעניות דעתי הלא קובעת, המניע לבגידה הוא המחשבה כיצד לגרום לעצמי אושר נוסף – שחסר לי, אבל מה, המחשבה הזו אינה "מתחשבת" די הצורך בזוגיות שבה אני נמצא/ת. כי זוהי מחשבה כיצד לפעול בצורה שאינה הוגנת כלפי בן זוגי, שכן הזוגיות היא דבר שנוצר ונקבע בין שני אנשים: שני אנשים בוחרים ליצור ביניהם הסכמה או להגיע להסכם על בסיס משותף. הם מדברים, קובעים, מתרשמים ומחליטים על סמך המידע ההדדי ליצור ביניהם מערכת המבוססת על שיתוף. אחד הדברים העיקריים שעליהם בנויה הזוגיות הוא "...ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – כלומר, יחסי המין הם אחד הנושאים המשמעותיים המחברים אנשים לזוג, כך שאין זה נושא שולי וחסר חשיבות, ולכן, לדעתי האישית, מן הראוי שבנושא כה "זוגי" אנשים יחליטו/יפעלו מתוך גישה "זוגית" – גישה שרואה את יחסי המין ביניהם כפעולה של שניים שהיו לאחד – ולא כפעולה של שניים שנשארים כל אחד לעצמו, בלי קשר ובלי כל הערכה למשמעות החיבור ולבן הזוג שאיתו התחברו. מה קורה כאשר רק אחד מבני הזוג לוקח לעצמו את הזכות לקבוע דברים שאמורים היו להיות משותפים קובעים עיקריים ובונים וחשובים לזוגיות - ומסתיר זאת מהשני על מנת להשיג יתרונות (והנאות) לעצמו בלבד? ובכן זו (בעיני) בגידה בערכים שעליהם בנויה ומבוססת הזוגיות שהוא עצמו בחר להשתתף בה: ערכים חשובים כגון: שיתוף, כנות, יושר, הגינות, פתיחות, הסכמה, הדדיות, אמון- אלו הלוא הערכים הבונים זוגיות. ומבחינה זו זו בגידה בבן הזוג שחוסר הידיעה לא מאפשר לו לבחור בתגובה הולמת, שכן אם היה יודע אז היה יכול להגיב באופן הדדי למצב, לבחור את עמדתו על הפעולה, להחליט אם זה מתאים לו או לו. ובכן הזכות הזו נשללת ממי שבוגדים בו ולעתים זה גם נעשה במכוון על מנת שהבוגד יוכל להמשיך לבגוד ואילו הנבגד שלא יודע על כך ישאר גם הוא בידיו של הבוגד. מבחינה זו הבגידה היא בחירה בפעולה שאינה הוגנת כלפי בן הזוג. כמו כן, האנרגיות שהבוגד מפנה למחוזות הבגידה – אלו אנרגיות שנחסרות מהזוגיות, ונשללות מהנבגד - יתכן והוא לא מקבל דברים שיכול היה לקבל לולא הבגידה כגון: חום, עניין, יותר יחסי מין, ואולי גם יותר אהבה. ובכן מבחינה זו לדעתי זוהי בגידה בזכויות הבסיסיות שמגיעות לבן הזוג בנישואים. ובכלל בערך של הזוגיות כדבר משותף בין האנשים שהחליטו כבר על כך. לכן, זו בגידה בהגינות שעל פיה ראוי היה שהזוגיות תתנהל. כך אני מבינה את הבגידה. עכשיו, אני לא אומרת לאנשים איך עליהם לחיות את חייהם, שיעשו כרצונם, ובכלל כל מקרה לגופו, אבל בכל זאת נראה לי שאם כבר אדם מצוי במערכת זוגית מן הראוי היה שיבין ויפנים בתודעתו שזה לא מן הראוי שהחלטה מסוג זה תיעשה באופן אישי על ידו בלבד תוך התעלמות או אף מניפולציה, להשגת רווחים אישיים לעצמו בלבד, אלא ראוי היה שתיעשה בין שני בני הזוג מתוך אמון, פתיחות, כנות יושר, והסכמה. שכן זו החלטה שנוגעת בשורש ובמהות של הזוגיות שבה הוא נמצא ולכן ראוי היה שהחלטה זו ובחירה זו תהיה זוגית ולא אישית. לפי מה שאני חושבת – כשיש הסכמה באמת בין בני הזוג על ניהול יחסים פתוחים – אז אני לא רואה בזה שום בעיה או פסול. אבל ללכת ולעשות משהו מאחורי גבו של אדם שאיתו קבעת לנהל מערכת כה משמעותית וחשובה, זו נראית לי אישית, התנהגות פסולה ולא הוגנת, שבמקרים רבים הורסת את העקרונות שעליהם מן הראוי שזוגיות טובה תהיה מבוססת.
