תמר ילדת הירח
New member
מהיומן
מאז שזה קרה , לפני שבע שנים , כתבתי יומן , רציתי לשתף אתכם בחלק קטן ממנו : מאז עברו שנים , אני זוכרת את היום שהתגייסת . הכל היה כל כך יפה מסביב , זה היה אמצע הקיץ ,העצים היו ירוקים תמירים הפריחה הייתה ברוב הדרה , הלכנו לישון ביחד ערב לפני , שכבתי לצדך עד השעות הקטנות של הלילה. לא יכלתי להירדם, ליטפתי את פניך , ניסיתי לשנן כל חלק בהם, כל קמט. הקשבתי לנשימתך, ידעתי שיעבור עוד זמן עד שנוכל לשכב כך בשקט לבד . בסוף נרדמתי. לפני צאת החמה התעוררת ויצאת מהבית. רצת אל האחו וקטפת לי פרחים . כשהתעוררתי מצאתי אותם לפני . אתה כבר היית במקלחת . מתכונן במרץ ליום הגדול שלך. חיכית ליום הזה כל כך הרבה זמן . כשיצאת מהמקלחת כשרק מגבת לגופך וחיוך רחב על הפנים חשבתי שאני עומדת לבכות. לא לראות אותך שבועיים? איך? הרי מעולם לא נפרדנו ליותר מכמה ימים.וגם אז הייתה הפרידה גרועה מעינוי. ברדיו התנגן שיר שאהבת ," יהיה טוב" של דיוויד ברוזה . הגברת את הווליום והתחלת לשיר לי אותו . לא אשכח את פרצופך הצוחק מניע את השפתיים לפי מילות השיר . יורד על ברכייך , עדיין רק מגבת מקיפה את המתניים. ישבתי על המיטה, ניצבת על ברכיך למרגלותי. אמרתי לך שלא תבטיח הבטחות שווא. שלא יהיה טוב כי הלילה אתה לא תשאר כאן איתי. הלילה אתה תהיה הרחק מכאן , באיזה בסיס טירונות שכוח אל בנגב . חייכת . ודמעה זלגה מעיני. ליטפת את הלחי שלי ,נשקת לי ברכות , אמרת " תפסיקי לבכות, לא ככה אני רוצה לזכור אותך . " יהיה טוב , יהיה טוב , כן לפעמים אני נשבר, אז הלילה , הו הלילה, איתך אני נשאר ילדים פורסים כנפיים ועפים אל הצבא ..." התרוממת על רגליך , התחלת להתלבש . תחתונים טי שירט כחולה , ג'ינס משופשפים, סנדלים , קיבוצניק אותנטי , בבק"ום לא יטעו בך. סיימנו להתלבש שנינו. כשאחיך וארז דפקו על הדלת . הגיע השעה , הג'יפ מוכן לנסיעה , זמן לזוז. יצאנו החוצה . ארז לקח לך את התיק והעמיס אותו על הג'יפ . פסענו לאט , ידך כרוכה סביב כתפי . העיניים שלי עדיין היו אדומות מדמעות. כשהגענו אל הג'יפ כרכת את שתי זרועותיך סביבי וחיבקת אותי חזק. הצמדתי את פני לחזך. נשמתי את הריח שלך מהול בריח הסבון . הדמעות שבו לעיניים " יהיה טוב, יהיה טוב , כן ..." השיר המשיך להתנגן לי בראש. עזבת אותי לרגע , חיבקת את אמא שלך , את אחותך , את אבא שלך, את אחיך הקטן. הוא נשא אליך עיניים מלאות הערצה . אחיו הגדול שמתגייס לצבא . עמדנו לידם , ידך האחת כרוכה סביב כתפי , אבא שלך חייך חיוך גדול. שדומה מאוד לחיוך שלך. תשמור על עצמך ילד , הוא אמר , תתקשר כשיש לך הזדמנות . שנדע שאתה בסדר . הנהנת בראשך לחיוב . נפרדת מהם , חזרת לחבק אותי . עמדנו שם מחובקים , היה נדמה לי שעברו שעות , בעצם עברו רק כמה שניות . אבא של ארז היה הראשון להתעשת . קדימה בחורים , אם לא נזוז עכשיו אתם תאחרו. ארז עזב את חיה ונכנס לג'יפ . אנחנו המשכנו לעמוד שם עד שדני בא , נטל את ידך ומשך אותך לאוטו. נכנסת לג'יפ המשכת להחזיק את ידי. אבא של ארז התניע את המנוע . נשקת לי . האוטו התחיל לנוע . הלכתי לאט בעקבותיו עד שהאיץ את מהירותו . " ילדים פורסים כנפיים ועפים אל הצבא ..." עפת אל הצבא ... אני נשארתי בקן . לי יש עוד חודשיים. בינתיים לא עברו אפילו כמה דקות ואני כבר מתגעגעת.
מאז שזה קרה , לפני שבע שנים , כתבתי יומן , רציתי לשתף אתכם בחלק קטן ממנו : מאז עברו שנים , אני זוכרת את היום שהתגייסת . הכל היה כל כך יפה מסביב , זה היה אמצע הקיץ ,העצים היו ירוקים תמירים הפריחה הייתה ברוב הדרה , הלכנו לישון ביחד ערב לפני , שכבתי לצדך עד השעות הקטנות של הלילה. לא יכלתי להירדם, ליטפתי את פניך , ניסיתי לשנן כל חלק בהם, כל קמט. הקשבתי לנשימתך, ידעתי שיעבור עוד זמן עד שנוכל לשכב כך בשקט לבד . בסוף נרדמתי. לפני צאת החמה התעוררת ויצאת מהבית. רצת אל האחו וקטפת לי פרחים . כשהתעוררתי מצאתי אותם לפני . אתה כבר היית במקלחת . מתכונן במרץ ליום הגדול שלך. חיכית ליום הזה כל כך הרבה זמן . כשיצאת מהמקלחת כשרק מגבת לגופך וחיוך רחב על הפנים חשבתי שאני עומדת לבכות. לא לראות אותך שבועיים? איך? הרי מעולם לא נפרדנו ליותר מכמה ימים.וגם אז הייתה הפרידה גרועה מעינוי. ברדיו התנגן שיר שאהבת ," יהיה טוב" של דיוויד ברוזה . הגברת את הווליום והתחלת לשיר לי אותו . לא אשכח את פרצופך הצוחק מניע את השפתיים לפי מילות השיר . יורד על ברכייך , עדיין רק מגבת מקיפה את המתניים. ישבתי על המיטה, ניצבת על ברכיך למרגלותי. אמרתי לך שלא תבטיח הבטחות שווא. שלא יהיה טוב כי הלילה אתה לא תשאר כאן איתי. הלילה אתה תהיה הרחק מכאן , באיזה בסיס טירונות שכוח אל בנגב . חייכת . ודמעה זלגה מעיני. ליטפת את הלחי שלי ,נשקת לי ברכות , אמרת " תפסיקי לבכות, לא ככה אני רוצה לזכור אותך . " יהיה טוב , יהיה טוב , כן לפעמים אני נשבר, אז הלילה , הו הלילה, איתך אני נשאר ילדים פורסים כנפיים ועפים אל הצבא ..." התרוממת על רגליך , התחלת להתלבש . תחתונים טי שירט כחולה , ג'ינס משופשפים, סנדלים , קיבוצניק אותנטי , בבק"ום לא יטעו בך. סיימנו להתלבש שנינו. כשאחיך וארז דפקו על הדלת . הגיע השעה , הג'יפ מוכן לנסיעה , זמן לזוז. יצאנו החוצה . ארז לקח לך את התיק והעמיס אותו על הג'יפ . פסענו לאט , ידך כרוכה סביב כתפי . העיניים שלי עדיין היו אדומות מדמעות. כשהגענו אל הג'יפ כרכת את שתי זרועותיך סביבי וחיבקת אותי חזק. הצמדתי את פני לחזך. נשמתי את הריח שלך מהול בריח הסבון . הדמעות שבו לעיניים " יהיה טוב, יהיה טוב , כן ..." השיר המשיך להתנגן לי בראש. עזבת אותי לרגע , חיבקת את אמא שלך , את אחותך , את אבא שלך, את אחיך הקטן. הוא נשא אליך עיניים מלאות הערצה . אחיו הגדול שמתגייס לצבא . עמדנו לידם , ידך האחת כרוכה סביב כתפי , אבא שלך חייך חיוך גדול. שדומה מאוד לחיוך שלך. תשמור על עצמך ילד , הוא אמר , תתקשר כשיש לך הזדמנות . שנדע שאתה בסדר . הנהנת בראשך לחיוב . נפרדת מהם , חזרת לחבק אותי . עמדנו שם מחובקים , היה נדמה לי שעברו שעות , בעצם עברו רק כמה שניות . אבא של ארז היה הראשון להתעשת . קדימה בחורים , אם לא נזוז עכשיו אתם תאחרו. ארז עזב את חיה ונכנס לג'יפ . אנחנו המשכנו לעמוד שם עד שדני בא , נטל את ידך ומשך אותך לאוטו. נכנסת לג'יפ המשכת להחזיק את ידי. אבא של ארז התניע את המנוע . נשקת לי . האוטו התחיל לנוע . הלכתי לאט בעקבותיו עד שהאיץ את מהירותו . " ילדים פורסים כנפיים ועפים אל הצבא ..." עפת אל הצבא ... אני נשארתי בקן . לי יש עוד חודשיים. בינתיים לא עברו אפילו כמה דקות ואני כבר מתגעגעת.