מהיום גם אני שותפה

[hopefully]

מהיום גם אני שותפה

אמא שלי נפטרה לפני שבועיים בדיוק (בעוד חצי שעה). היא הייתה חולה במשך 3 וחצי שנים ואנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו איזה שנים יפות אלו היו. זה מעודד אבל לא מחזיר לי את אמא. רציתי לכתוב עליה קצת יותר אבל הדמעות מתחילות לזרום בלי שליטה, אז אני אסיים. כנראה שתראו אותי כאן לא מעט כי בניגוד לפורומים אחרים שכתבתי בהם בזמן המחלה, מהפורום הזה לא נפרדים (כן,גם הכינוי כבר לא ממש מתאים...)

 

[אני במבי]

../images/Emo16.gifתנחומי

 

[BooBee]

תנחומיי ../images/Emo7.gif

שבועיים זה כלום זמן... אני מאוד ממליצה לך לדאוג לאיזו רשת תמיכה של אנשים סביבך. אני יודעת כמה זה תמך בי בחודשים הראשונים והרשים של ההתמודדות על מותה של אחותי. מחבקת אותך מרחוק, רויטל.

 

[אילן 29]

../images/Emo16.gif

משתתף בצערך

 

[לולי26]

ליבי איתך../images/Emo24.gif

 

[yaffa123]

../images/Emo16.gif

משתתפת בצערך

 

[zuli2]

משתתף בצערך !!../images/Emo16.gif

 

[the silence girl1]

../images/Emo16.gif

משתתפת בצערך!!!

 

[רוני לא חשובה]

תנחומי.

 

[יולי63]

שותקת בין הדמעות שלך../images/Emo23.gif

לא אומר שמבינה אבל חוויתי, השנה השניה נפתחה אך לא מכבר, אולי צריך שתיתני לדמעות לרדת, אולי צריך לא לשלוט, אולי צריך לזרום ולחוות את החסר. קטונטי אבל אולי אם תתחברי לזה, בהמשך תוכלי לחיות עם זה. יולי

 

[hopefully]

מבינה ועוד איך

דווקא נראה לי שאת מבינה הרבה יותר טוב ממני. קשה לי נורא להשתחרר ולבכות. אני בנאדם מאוד מופנם מטבעי שלא מרבה להראות רגשות, אני עוצרת את הדמעות ומרשה לעצמי לבכות רק כשאף אחד לא רואה, אולי כדי לא לאכזב ולשבור את הרושם שנוצר שכולנו מתמודדים יפה. אני מניחה שאני עדיין לא "חווה את החסר" כמו שאת הגדרת את זה. אני רואה ומרגישה את אמא שלי בכל מקום. בנוסף כל הזמן יש לי הרגשה שהיא צופה בי מלמעלה (הרגשה שמאוד הפתיעה אותי כי אני כל כך לא מאמינה בדברים האלה...)מה שגם מחזק אבל גם גורם לי להחזיק את עצמי עוד יותר כי אני לא רוצה לגרום לה צער אם היא תראה שקשה לי. בכל מקרה תודה על התמיכה ועל הרגישות. דנה.

 

[יולי63]

קראתי את זה ולא יכולתי לענות../images/Emo10.gif

הזכרת לי את המשפטים שאבא אמר אחרי שחזרנו מהלויה... אבא אמר שחבל שאמא לא היתה בלויה שלה, היה צריך לערוך אותה לפני שמתה. הוא אמר שאז היא היתה מבינה כמה אנשים אהבו אותה או את המשפחה שלה, עד כמה היתה חשובה להם! והוא צדק! המוות של אמא היה מבחינתי טריגר לכל אותם רגשות מודחקים על כאבים ואסונות קודמים שאז אמרתי, נו טוב שישאר בפנים ונמשיך הלאה. פה קרסתי ומשם מנסה לאסוף את עצמי... יש בי מעט קנאה (במובן החיובי!) על היכולת שלך להרגיש את אמא, להרגיש שהיא מסתכלת, שזה עוזר לך להתמודד. אני מרגישה צונחת אל עבר תהום אין סופית ולא ברורה לי הדרך... פרץ לא מובן של דברים - אבל, שכולם יראו ולא אכפת לי יותר.

 

[שרונילי]

הזמן לא מקהה את הכאב

מאז שאמא שלי נפטרה, אני מרגישה שנפערה בי תהום עמוקה ושום דבר אינו יכול למלא אותה. למרות שעברו כבר שנה וחצי, היא כ"כ איננה... אין שעה שאני לא חושבת עליה. ככל שהזמן עובר הכאב מתחזק ואני מרגישה כמה פיספסתי. כמה זמן הייתי יכולה עוד להנות ממנה. לו רק היה ניתן לי להרגיש אותה שוב..ללטף...להריח.. כשדיברנו על המוות ...שלה...היא הבטיחה שתמיד תלווה אותי ותהיה שם בשבילי...ברוחה.ושתמיד אוכל לשמוע את קולה איתי. במידה מסוימת זה נכון.. ואני יודעת מה בדיוק היא היתה אומרת בכל מצב, איך היא היתה מעודדת, מנחמת, מגבה ומגיבה לכל סיטואציה. וזה כ"כ לא מספיק. אני כ"כ מתגעגעת... וסליחה שאני לא כ"כ מעודדת....

 

[שקר החן]

משתתף בצערך

אני משתתף בצערך... אני איבדתי את אימי לפני חצי שנה. תהיי חזקה ואם תרצי לשוחח עם מישהו אני לשירותך להתראות. חן