מהיא פנטזיה בשבילכם?

[Tiryon]

מהיא פנטזיה בשבילכם?

מה אתם מקבלים כשאתם קוראים פנטזיה,מה היא עושה לכם,למה אתם מעדיפים אותה על פני סגנון ספרים אחר אם בכלל...

 

[YanivLib]

פנטזיה בשבילי

פנטזיה בשבילי היא כמו שירה. לא, לא באמת. מפנטזיה סבירה אני מקבל שעות של זמן מועבר. די כמו שולה המוקשים. ובסבירה אני מתכוון לכל דבר שעולה על הארי פוטר או רומח הדרקון. אני לא מעדיף פנטזיה על סגנון ספרים אחר. היא לא עושה לי כלום כשלעצמה. אבל ספרים טובים יותר, כגון ספרי GRRM או טולקין הם ספרים שאני פשוט נהנה מהם. אפשר להעמיק בהם, וכמו מספרי מד"ב אפשר אפילו להפיק הנאה מהעולם כשהוא סטטי. ובלי קשר להיותם ספרי פנטזיה, הם פשוט טובים. הרשה לי לנסח מחדש: אני לא אוהב את ז'אנר ספרי הפנטזיה. רובם פשוט נוראיים. אני נהנה מספר טוב, של סופר טוב.

 

[בראנדון סטארק]

בערך כמו שיניב אמר

אני לא אוהב פנטזיה, אני אוהב ספרים באופן כללי. חלק מהספרים שאני אוהב הם גם ספרי פנטזיה, אבל אין לי יחס מיוחד לפנטזיה ואני לא מעדיף אותה על פני סגנונות אחרים.

 

[Yanshoofy]

אני מניחה שמאחר..

ורוב ספרי הפנטזיה הם נוסחתיים יש משהו מנחם ב"תבנית". אתה יודע שיש "טובים" ומולם יבוא משהו רע אבל יהיה בסדר. רוב סדרות הפנטזיה הן מעיין "רם אורן" של רוב הציבור- הן מעבירות יופי את הזמן. פעם ב.. אתה נתקל באיכות אחרת, גבוהה יותר, שגורמת לך להעריך את הכתיבה בפני עצמה ולא כחלק מז'אנר

 

[esfe]

זה לא ככה עם כל ז'אנר?

 

[לישקפה]

בחילה, בעיקר.

קראתי את מסעות טאף. ג'ורג' מרטין או לא ג'ורג' מרטין, איזה בזבוז עמוק של זמן.

 

[עידו רייף]

טאף זה לא מד"ב?

 

[nedisrael]

דווקא לא מסכים איתך לחלוטין

קראתי את מסעות טאף ונהניתי ממנו מאוד. הוא אולי לא חזק כמו שאוש"ק או חלום קדחת, אבל הוא ספר טוב וחכם. ואפילו כתבתי עליו סקירה חיובית מאוד ב- ISF

 

[לישקפה]

אז"ש.

זה העניין בדיוק: מרטין כותב בחכמה. מרטין אומר משהו בד"כ. בדפים הראשונים חשבתי שבדמות של טאף מסתתר משהו. עומק נסתר. רבד עמוק מאישיותו של מרטין אולי. לקראת סוף הספר אתה מבין שהכל בלוף. מדמות עמוקה וסמי-מסתורית הוא עבר לעלילה אדיוטית לחלוטין. העולמות הראשונים שטאף ביקר בהם היו בסדר. איכשהו זה עוד עניין. אבל כשהוא התחיל לחזור לעולמות שהוא כבר ביקר בהם, הרגשת כאילו למרטין נגמר הסוס והוא מנסה לבנות עלילה על בסיס דלג של עולם קודם על חשבון העניין והעומק. גם בהומור הוא הפסיק להשתמש בהמשך. בלעע. (וכן. אני מניחה שזה היה מד"ב).

 

[nedisrael]

אני חושב שהנקודות שעלו בהמשך הספר

היו דווקא די מעניינות ומאתגרות מוסרית, ודווקא לא אידיוטיות כל כך. דווקא מעולם לעולם הפיתרונות הפכו יותר מסובכים מבחינת המוסריות וכמה שהם איתגרו אותי לנתח מה קרה שם. העולמות הראשונים אולי היו נחמדים, אבל הרובד הסמוי היה דל ודי פשוט להבנה, לעומת זאת העולמות המאוחרים יותר היו יותר מעניינים והרובד הסמוי עלה על הרובד הגלוי. דווקא לקראת סוף הספר הרגשתי עומק משמעותי הרבה יותר. אני חושב שיש משהו עמוק בדמותו של טאף. כל הרבה לא ברור לגבי הדמות שלו שהיא חייבת ניתוח וניחוש בזמן קריאה, ואני חושב שהוא הציג דמות מוזרה שיש לה דווקא משמעות. מצד שני, היה לי מאוד קשה להזדהות עם טאף כי הוא היה לא נחמד במידה מרחיקת לכת. הוא היה גם די מעצבן.

 

[Envinyatar]

קשה לומר,

אבל באופן כללי, פנטזיה זה הז'אנר האהוב עלי - ודווקא בגלל זה, אני חוטף בחילה ו"עצבים" כשאני נתקל בספרים גנריים ירודים. מדוע זה הז'אנר האהוב עלי? אולי מפני שהוא א. רחוק מפולחן ה"עכשוויות", הפוסט-מודרניזם ושאר הדברים שאני לא אוהב בתקופה בה אנחנו חיים. ב. מקושר לאגדות, מיתוסים, קסם וכ"ו, שהם דברים שתמיד אהבתי. ג. ולמרות זאת, יכול להפיק ספרים טובים לא פחות מז'אנרים אחרים.

 

[לוגיין אבלר]

תורי

כמו שנאמר פה פנטזיה היא לא ממש מהז'אנרים האהובים עלי. אבל אני אוהב עוד פחות רומנים סוחטי דמעות,ספרי בלשים שקופים או אפילו חלק מ"הקלסיקות" הספרותיות. אני אוהב מאוד ספרי היסטוריה ונובלות היסטוריות-אבל כאלה יש מעט מאוד ועוד מעט בהרבה טובות. הגעתי לפנטזיה כי הבחנתי שמה שסופרים רבים עושים זה לוקחים קטע מההיסטוריה ומצמידים אותו לעולם פנטזיה. אני אוהב לעשות דברים ביסודיות ולכן כדי לחוות דעה על הז'אנר קראתי הן טובים והן רעים.אבל כיום אני ממש בורר את מה שאני קורא פנטזיה או לא פנטזיה.

 

[YanivLib]

קראת את

האפיפיורית יוהנה? אני נהניתי מכל רגע, נשמע לי שזה מסוג הספרים שתאהב

 

[פני עץ הלב]

לא ממש פנטזיה ולא ממש צמוד להסטוריה

בדיוק מסוג הספרים שאוהבים בהתחלה ואחרי שקוראים עוד ספרים - כבר לא. הז'אנר של האפיפיורית הוא זנר הספרות על נשים יותר מכל דבר אחר - איך החברה הגברית החשוכה דפקה את האישהx בתקופהy והפריעה לה להגיע למימוש עצמי למרות שהייתה יותר מוצלחת מכווווולללםםם. וזה, בד"כ על בסיס חיבור קלוש לאיזשהו מאורע משוער בהיסטוריה. זה ז'אנר בעייתי מאד כמו כל ז'אנר מגוייס. לגבי פנטזיה- כמו רבים וטובים לפני כאן - לא אוהב במיוחד - אני, בגילי המופלג, הגעתי למסקנה שאני אוהב ספרים טובים ולא משנה באיזה ז'אנר. ולא נהנה מספרים גרועים. עדיין מסיים ספרים בינוניים למרות שמנסה להגמל.

 

[YanivLib]

בוודאי שלא פנטזיה

אבל בטח שלא גרוע. ספר לא חייב להיות מהפכני מאוד בכדי להיות ספר טוב, וגם אם הוא נכנס להגדרה מסוימת, אין סיבה לפסול אותו. והקשר להיסטוריה הדוק מספיק

 

[עידו רייף]

פנטזיה פוסט מודרניסטית יכולה

להיות טובה. בכלל, אני די מגדיר את ששאוש"ק כפנטזיה פוסט מודרניסטית.

 

[firehand]

פנטזיה פוסט מודרנית

כיצד אתה מגדיר פנטזיה פוסט מודרנית? אני חושב שהפנטזיה של מרטין היא פנטזיה אפית די קונבנציונלית שכתובה היטב. נכון שאין בספרים שלו שחור או לבן אבל זה מוטיב שמופיע היום אצל הרבה סופרים בז'אנר הזה. מרטיו כותב נפלא אבל הוא בהחלט לא מנסה לפרוץ את גבולות הז'אנר. הריאליזם בספרים שלו וסגנון הכתיבה דומים מאוד לסגנון שתמצא ברומן היסטורי טוב. מה כן הייתי מגדיר כפנטזיה פוסט מודרנית? מממ.. אולי צ'יינה מלוויל (שאותו ואת ספריו אני די מתעב..). סגנון הניו ווירד (New Weird) של מלוויל בהחלט מהווה פריצה של גבולות הז'אנר המוכרים.

 

[עידו רייף]

פוסט מודרניזם

קשה באופן מחריד להגדרה, ופנטזיה פוסט מודרניסטית עוד יותר. אני רואה במרטין סופר פוסט מודרניסטי בגלל השימוש המכוון שהוא עושה במיתוסים קיימים ובקלישאות של הז'אנר, בגלל התחושה שאין אמת אחת (אנחנו מקבלים את אותו הסיפור מכמה נק' מבט שונות, כולן לגיטימיות) והטווח המוסרי העצום של דמויותיו ומעשיהן (כלומר, גוונים של אפור). אגב, אני לא מסכים איתך - מרטין בהחלט מנסה (ומצליח) לשבור את גבולות הז'אנר: את תת הז'אנר של הפנטזיה האפית (High Fantasy) שאותה פחות או יותר ייסד טולקין. את מלוויל לא קראתי, לדאבוני (או אולי בעצם לא), אבל הייתי בקלות מגדיר את ניל גיימן כסופר פנטזיה פוסט מודרניסטית.

 

[בראנדון סטארק]

אני חושב שההגדרה הטובה ביותר היא

שאין אמת אחת, ושהכל בעיני המתבונן. את זה מרטין מעביר בצורה נהדרת בשא"ק, כך שבהחלט ניתן להגדירו כפוסט מודרני.

 

[firehand]

פוסט מודרניזם בספרות

אני מסכים איתך חלקית. הריאליזם של מרטין שהעובדה שאין אצלו טוב או רע אלא רק גוונים של אפור בהחלט גרמו לשינוי משמעותי בתת הז'אנר של הפנטזיה האפית. סופרים רבים כיום מנסים לחקות אותו ויש אף כאלו שטוענים שמרטין ייסד למעשה תת ז'אנר חדש של פנטזיה אפית היסטורית. למרות זאת, לדעתי מרטין לא ממש פרץ את גבולות הז'אנר. הפנטזיה שלו היא עדיין פנטזיה די סטנדרטית, כלומר אתה עדיין תמצא אצלו מלכים, אבירים, טירות וכו'. בכלל, אני חושב שהשימוש במושג פוסט מוזרניזם כאן הוא בעייתי. נהוג להגדיר ספרות פוסט מודרנית כז'אנר שצמח אחרי מלחה"ע השניה כריאקציה לספרות המודרנית. הספרות הפוסט מודרנית לוקחת את הסגנון המודרני האובייקטיבי והופכת אותו לסובייקטיבי, כלומר לאירוני ומודע יותר לעצמו. ההגדרה הזאת לא ממש חופפת את ההגדרה שלך. כדי שתהיה פנטזיה פוסט מודרנית, צריכה להיות קודם פנטזיה מודרנית... לכן אני משתדל בד"כ להמנע מקטלוג ומחלוקה לז'אנרים ולתתי ז'אנרים. חלוקה כזאת היא לרוב בעייתית והויכוחים שנוצרים סביבה הם אינסופיים.