מהזה ישראלי בעיניך?

giulietta

New member
שמחה שאהבתם ../images/Emo9.gif

(לשאלתך, מקורי שלי, כמובן
).
 

גנגי

New member
יש לי תשובה,

בל לא נראה לי שמישהו הולך לאהוב אותה. התשובה היא עקביות. ואנא, תקראי עד הסוף לפני שאת מתעצבנת, כי אני יודעת שעד שלא שומעים את כל מה שיש לי להגיד זה עלול להישמע נורא. כל דבר שאומרים - גם לעמוד בו. אמרת לילד שלך "אין דבר כזה ללכת לישון אחרי שמונה ביום שיש למחרת בי"ס"? אז אין דבר כזה. בשמונה הוא חייב להיות במיטה, ולא עושים הנחות. אמרת שאם לא, תשללי טלוויזיה ומחשב למחרת? אז תשללי אם הוא לא במיטה בשמונה על השעון. תעמדי בכל הבטחה, בכל "איום", בכל מה שאת אומרת שתעשי, וחשוב מכול - שה"שלילות" יהיו מתאימות למעשה שבשלו הן באו: אם הילד יושב ליד הטלוויזיה ובגלל זה לא הולך לישון - אין מחר טלוויזיה. אם זה בגלל מחשב - אין מחר מחשב. אם זה בגלל חברים - מחר אין להזמין חברים. מהר מאוד זה יסתדר, אבל כמובן, לא מתחילים את זה בגיל עשר, אלא בגיל אפס, או כמה שיותר קרוב לשם, ולא מפסיקים עם זה לעולם. לא עם האיומים, עם העקביות, אני מתכוונת. עם לעמוד בכל מה שאת מבטיחה, לטוב ולרע. ככה הילד שלך ילמד שאת באמת רצינית ויתחיל להתייחס בכבוד למה שאת אומרת. ואגב, אותו כבוד צריך להינתן למה שהוא אומר, ואפשר לשקול את דבריו ולהחליט איתו שהיום נעשה דברים אחרת, אבל הוא צריך להבין שיש שיקול דעת מאחורי זה ולא כניעה ללחץ או הישברות. את כל העניינים האלה צריך לעשות כמה שיותר בשקט, לא להרים את הקול ולא להיגרר לוויכוחים. הוא יבין מהר מאוד שאת מתכוונת לכל מה שאת אפילו לוחשת, ושצריך להקשיב לך. ככה הוא ילמד שאם לא עוזרים לך בעריכת השולחן ובפינויו, זה לא עובר בשקט ויש לזה מחיר, ולכל דבר שעושים יש מחיר. להגיד לך שהצלחתי במאה אחוזים? שטויות במיץ. כמובן לא. אבל הבנות שלי מאוד מנומסות, מתנהגות כמו שצריך במקומות ציבוריים ואצל אחרים, משתתפות איתי בעבודות הבית ויודעות לעשות הכול, לא מצפות ממני לשרת אותן, יודעות שצריך ללכת לישון בזמן ושצריך לגמור שיעורים לפני שניגשים לשחק במחשב, ויודעות שלא כל מה שהן רוצות הן יקבלו בחיים, ואפילו משלימות עם זה. בסך הכול הן די דומות למה שתיארת בהולנד, מבחינת הנינוחות וחוסר העצבנות הזה שמאפיין ילדים ישראלים בד"כ, ולכן גם קל להן מאוד להשתלב כאן במעוז הוואספיות של צפון-מזרח ארה"ב. עם זאת, נשאר בהן הפלפל הישראלי שאני כל כך אוהבת, אבל הוא לא מלווה ב"מגיע לי" וב"ככה אני רוצה" הישראלי שאני כל כך לא אוהבת.
 

שרוֹן

New member
לא לגמרי,

יצא לי לראות כמה משפחות שויצריות והולנדיות מקרוב, והרי הממצא: התעלמות. כן, זה מאוד פשוט, הילד צווח במיטתו? שיצווח. זה בסדר, הוא לא ימות מזה. הילד שאל שאלה? שישאל. ושיחכה, גם אם אין לי שומדבר אחר לעשות. ככה הוא לומד שהוא אפס, וככה מקבלים ילד טטלה. כאן בשוויץ יש גם מכות (סטירות, טוסיק, יד). אני לא אומרת שלא קיימת אלימות כלפי ילדים גם בארץ, אבל זה לא חלק לגיטימי מחינוך כמו כאן. שמעתי גם הורים שמפחידים את הילד שיבוא הזאב. או שיתקעו אותם במיטת סורגים. בקיצור, לא לשיטתי. הילד הוא חתיכה בלתי נפרדת מהחיים שלי, הוא שותף לכל פעולה בבית שהוא יכול ורוצה לעשות, והוא מקבל את כל הכבוד הראוי לא. הוא לא צייתן, בכלל, ומאידך, יש לו הרבה חושים בריאים.
 

גנגי

New member
חס והס!

מה פתאום, אני מקווה שהבנת שלא לזה התכוונה המשוררת (נעים מאוד, גנגי, שירים מפגרים בלבד). בלי שום אלימות ובלי שום התעלמות, עם אהבה, ועם סבלנות, ובעיקר עם התמדה ועקביות.
 

שרוֹן

New member
הס וחס!

דיברתי על משפחות צפון מערב אירופאיות, וגם, על כאלו שיצא לי לראות בפעולה, לא יודעת אם זה הכלל. לא דיברתי על הגנגים. פשוט ג'ולייטה דיברה על הילדים הרגועים של ההולנדים. אז הם לא נולדו ככה. לדעתי. וזה לא רגיעה, זה סוג של אטימות לפעמים.
 

giulietta

New member
../images/Emo13.gif

גנגי, קודם כל, תודה על ההתייחסות הרצינית. שני דברים: ראשית, אני מפנה אותך לסיפא של הקטע. התאורים מוקצנים לצורך החידוד, העניין, ההומור. שנית, העקרונות החינוכיים ידועים לי ומיושמים (ג'ול, יועצת חינוכית בהקפאה וטוב לה
). רציתי להראות בקטע שיש דברים שהם מעבר לחינוך וסביבה. ציינתי פה פעם שלדעתי ההשפעה של הגנטיקה היא גדולה וחזקה יותר ממה שנדמה היה לי בעבר. השאלה היא האם אכן יש גנטיקה "לאומית"? ואפרופו התגובה של שרון. אני משתדלת להימנע מהסקת מסקנות מאנקדוטות חד פעמיות, אבל ההודעה שלה גורמת לי להביא שני ארועים בכל זאת: השבוע, באחד ממרכזי הקניות, ירדתי במדרגות. לפני צעדה קבוצה של שני מבוגרים ושני ילדים. לפתע הילד מעד ונמרח, ממש נמרח, על הרצפה. אני נשתלתי במקום, אומדת את הנזק. המבוגרים ההם נעצרו לרגע, סובבו את גבם אל הילד וכהרף עין הפנו גבם חזרה והמשיכו בהליכתם, מותירים את הילד ההוא מרוח על הרצפה. מייד הבנתי שהם לא הוריו (למרות שזה עדיין היה משונה. בכל זאת, ילד נפצע, גשו תראו מה קורה איתו). נחפזתי להתקרב אליו, אבל עד שהגעתי, הוא התרומם, ניער את האבק ממכנסיו ורץ להדביק את המבוגרים שהיו, למרות הכל, הוריו. זה המם אותי. במקרה אחר, באחד השבועות הראשונים שלנו כאן, ערכנו קניות, בסופר. לפתע הבחנתי בילד כבן ארבע, מתייפח. איבד את הוריו, האפרוח. עמדנו בתור לקופה והילד הזה סבב את התור, הולך ובוכה, הולך ובוכה ואף אחד לא נ יגש אליו!!! אף אחד לא יצא מהשורה, אף אחד לא פנה למנהל הסופר. התעלמות מוחלטת. עצביי הלכו ונמתחו אבל בשל חוסר יכולתי לתקשר הייתי חסרת אונים ורק התבוננתי בעצבנות סביבי, מחכה שמישהו כבר יפרוש את חסותו על הפעוט האומלל. זה לא קרה. כעבור דקות ארוכות היגיעה אמו שהתייחסה בשלוות נפש לטראומה שפקדה אותו. שני סיפורים, לא מי יודע מה מוקצנים, לא ברור כמה הם מאפיינים, אבל הם נחרטו בי וכנראה שיש בזה להעיד על חריגותם.
 

גנגי

New member
ג'ולי יקירתי,

ברור שהבנתי, והכתיבה היפה שלך עשתה לי טוב בלי קשר לתוכן. אני גם רואה את זה כאן לפעמים - הורים שמתייחסים לילדים כמו ל-חצי-זרים שמלווים אותם. משהו מוזר ביותר.
 
ניצוץ giulietta ../images/Emo13.gif

ניצוץ לא כבוי יש לבתך
חושבת שזה נפלא (כמוך) חוץ מהרוגע והשלוה שתיארת שראיתי וחויתי גם. יש באמת מידה של איפוק וריסון בהלך חייהם ורוחם של עמי אירופה מסוימים (מן 'אילוף' כמעט היית מסכימה?) 'אילוף' שמכבה את הזיק כמו שיש לבתך. אולי מה שאת רואה זהו גם חינוך של דורות + אופי חיים בסיסי כל כך שונה (שמשפיע בהכרח על תווי הנשמה => ההתנהגות (ואולי זה ההיפך?) ובעיניים מהמקור שלנו, משורש אחר קשה לתפיסה מאין ואיך הוא כזה. כמו שאנחנו, נטועים דורות בעולם עם טביעת חשיבה וראש שונים מתקשים להבין את הצד השני, את השונה. אהבתי לקרוא את התיאור והמחשבות שלך
(מה פירוש הניק הלאטיני שלך?)
 

giulietta

New member
../images/Emo51.gif

והניק? זו סתם עדות ליובש ביצירתיות. את היכרותי עם המרשתת, דרך הצ'ט, התחלתי בשלהי ימיי ברומא בה חייתי תקופה ארוכה ויפה. הניק נלקח מרשימת החברים לכיתה של אחד מילדיי
... בתחילה הייתי קצת מיכאלה ואחר כך אנטוניה וכשהברירות האחרות היו דימה, מרטינה, פלביה, נדיה, אנטוניה, בנדטה, פטרה, וקלאודיה, בחרתי בג'וליה שהיה תפוס והשתנה קלות לג'ולייטה. השימוש באותיות לטיניות כי לא ניתן לכתוב ג' בכניסה לפורומים. לאחרונה, כששמעתי על הזמרת העולה "ג'ולייטה"
רציתי להחליף את הניק ונתקלתי בהתנגדות עזה של חבריי. אז זה נשאר
.
 

cybordyn

New member
../images/Emo6.gif גדול! אהבתי, אהבתי, אהבתי.

הגעתי להודעה ממולצי תפוז. כתיבתך שנונה ומשעשעת, ויחד עם זה הצלחת להעביר את הנקודה. ברכותי. אני נוטה לחשוב שהילדים הם תמונת ה"ראי" של ההורים, כי ממי הם לומדים להתנהג אם לא מההורים? נכון שיש גם השפעה סביבתית, לומדים פה ושם משהו חדש מחברים, אבל העיקר הוא מההורים. חורה לי במיוחד ההנהגות במקומות ציבוריים. למשל, אנשים שבאים מארץ זרה לא יודעים איך "לאכול" את ההתנהגות של ילדי-ישראל באוטובוסים. מרגע שהם עולים לאוטובוס אפשר להכנס לכוננות ספיגה כי מרגע זה כולנו נלמד מה קרה בכתה, על התכניות שלהם לאחר הצהריים, נקשיב לשיחות בטלפון, ואם יתמזל מזלנו נוכל גם להריח להם את הביסלי. התנהגות פשוט מתחת לכל ביקורת. אני חושב שהבעיה שבמצבים מסויומים הורים פשוט "לוקחים פטור" מלהשגיח על הילדים, ככה הילדים מרשים לעצמם לפרוק כל עול במקומות ציבוריים. בבית המלון הם לא יעירו לילדים שמשתוללים עם הכדור בלובי, או בחדר האוכל. ההורים פשוט מתעלמים מתוך מחשבה שזה באחריות המלון. אח"כ הם מתנהגים כמו פראי-אדם באוטובוס ואין מי שיעיר להם.
 
קטע חזק

אני חייב לשים דגש על משהו שצד את עיני: "... הילדים מבקשים רשות לקום מהשולחן..." - כ א י ל ו מ ה ? ? ? כאן?? בישראל?? השתגעתם? מה עובר עליכם? לבקש רשות לקום... אני לא בטוח שבאנגליה עוד עושים את זה...
 

SupermanZW

Well-known member
לא מקורי

מה, אף אחד לא מצא שום מאפיין שהוא רק ישראלי ולא מופיע בכלל בתרבויות אחרות? אולי אין כזה, ואם יש איך זה שלא מצאתם?
 

פלפל.

New member
מאפיין שהוא רק ישראלי

תופעת הנוכחים נפקדים. יישובים בלתי מוכרים. שלא מופיעים על המפה. קיומם של תושבים ישראליים שלא פוקדים אותם במפקד הלאומי. לא קיימים בלמ"ס, אך קיימים בנגב, בגליל. העובדה שמתנהלים פה עוד חיים של תושבים ישראליים שהם לא "הישראלי האופייני". שהם בכלל לא מעניינים אותו. הרצון העז שלו לא להכיר את המציאות שלהם. לא לדעת על קיומם. (וודאי שלא להתעניין במזג האויר שמעבר לגדר. אגב, איפה זה אלחליל?)
 

or99

New member
במאה השביעית, כאשר באו הערבים...

הם קראו לעיר חברון ח'ליל אל-רחמן (ידיד הרחמן, האל) ע"ש אברהם.
 
עכשיו זה רשמי

"הפסיכולוג האמריקאי פיליפ זימברדו עשה מחקרים בין-תרבותיים, בין היתר בישראל, ומצא שהביישנות משתנה מתרבות לתרבות. הממצא הכי מרתק שלו היה שהישראלים היו הכי פחות ביישנים בין כל העמים..."
 

אלי ו.

New member
אני קצת מתבייש להעיר, אבל

המחקר המתועד (מצורף קישור לשאלון עצמו) מבוסס על תפיסת האדם את עצמו כביישן ולא תצפית אמפירית והשוואה בין נורמות התנהגות.
 
למעלה