מהו

[המאושרת1]

מהו

הפחד המניע אנשים מלחסוך בפירגון לזולת או בלהתחשב בו? כאשר אדם נדרש לפרגן לזולת כאשר אדם נדרש להתחשב בזולת איפשהו, ניטל ממנו ההגיון {ואף לא מעט מהרגש} והוא ימצא ק"ן תירוצים והתחמקויות בכדי להסביר או להראות למה הזולת שרץ. פסיכולוגית- זה אולי מובן. אבל סורי, קשה לי לקבל את זה.

 

[קובי 9]

היום

האנשים לא עושים מרעות לב,אולי הגלות גרמה

 

[אהרן הכהן]

פשוט מאוד

ישנה תחושה שכאשר אני מפרגן לאחר בעצם אמרתי שהוא טוב יותר, באיזה מקום כביכול אני שם אותו מעלי. לכן כ"כ קשה לאנשים לפרגן דוקא לקרובים להם. שימי לב שאין בד"כ בעיה לפרגן למישהו שלא נמצא איתי באותו מישור. אין לאף אחד בעיה לשבח שחקן טניס עד שהוא עצמו מתחיל לשחק... כמו אותו מעשה עם הזקן שאמר בתפילתו עפר אני בחיי ומיד אח"כ צעק על הגבאי שנתן לאדם אחר עליה יותר חשובה משלו. הוא הסביר כלפי הקב"ה אני עפר ואפר אבל כלפי ההוא, מי הוא בכלל? חוץ מזה יש אנשים שחוששים לשבח, כי מיד אח"כ הם פוחדים שידרשו מהם דברים שונים. היה לי בוס שאמר: אם אני אומר מילה טובה לעובד מחר הוא יבקש העלאה במשכורת... כמורה אני יודע שלפעמים מילה אחת קטנה של מחמאה במקום הנכון יכולה לשנות ולבנות ילד לכל החיים מה שלא תוכל לעשות בעשר שנים של עונשים.

 

[לביא4]

הסיבה העיקרית

גאווה עצמית מנופחת כאשר הוא מנופח, הוא לא יחמיא לזולת, כי בכך הוא מרגיש שהמחמאה מורידה ממנו, אבל אם הוא לא מנופח בגאווה עצמית, הוא לא מרגיש שירד ממנו כלום, לכן הוא יחמיא.

 

[2ת Wל ר2]

חוסר פרגון נובע מ..

קנאה. בנ"א שלא מבין שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. אם אדם יודע שמה שיש לשני זה אך ורק שלו ומה שטוב לו- אז למה לא לפרגן?? הפוך, אחרי שאדם מפרגן, הוא מרגיש טוב עם עצמו!!! זה פשוט כייף!