יפה אמרת
ועדיין שווה להתייחס לרוע כאל מצב שיש לו הגדרה התלוייה במצב ההוויה של האדם.בהקשר הזה יש גם "רוע" רוחני,דהיינו "רוע" שרואה אדם במצב הוויה גבוה.בארס התייחס לכך וגם דרול,כך שאין סיבה להרחיב. איך שלא נבחן את העניין,כל רוע הוא תמיד ביטוי של פוטנציאל קיים המוביל במקום להתפתחות,למצב ההפוך של התנוונות,של הרס,של חולשה,של מוות. מה שקובע את נקודת ההיפוך בעניין הזה הוא תוצר של גורמים רבים ואני סבור שכל אדם חייב לשים לב במיוחד לכל ביטוי של רוע עצמי המבטא את קהות החושים הפנימית של עצמו וכתוצאה מזה גם כלפי אחרים.כי אכן רוע הוא סוג של קהות חושים פנימית,סוג של אי מודעות,של אי השתתפות אמיתית בעולם,של חוסר יכולת פנימית להשתתף בחוויה הזאת הנקראת "חיים". אנשים סבורים שרוע זה אלימות הנתפסת בחושים או דבר מה הגורם נזק להם עצמם,כיוון שלעולם אין הם שמים לב לנזק שהם עצמם גורמים לאחרים על בסיס יומיומי לפעמים!נניח ומישהו גנב ממני ארנק ואני מקלל אותו,או אז אני מבטא בכך איזשהו סוג של רוע פנימי שרוע פנימי אחר של אדם שגרם לי נזק הצליח לעורר בקרבי. לפעמים לדון על הדברים באופן מופשט מרחיק את האדם מהתבוננות פשוטה בעצמו שיכולה לעזור לו לראות את זה באופן מאוד מוחשי. אני עדיין סבור שטוב יותר לכוון את עצמנו כלפי השאלה מהו "טוב"? כי בהכוונה הזאת,דבר ראשון נבער מקרבנו בהדרגה את כל מה "שרע" או כל מה שהוא בעל פוטנציאל לגרום לרע להתרחש.
מי ייתן וכל בני האדם יהיו מאושרים!
לא נורא) אבל זה לא עזר...אני אבדוק עוד מעט את עניין הפיירוול...