../images/Emo27.gif"יהודי" לפי היהדות../images/Emo37.gif
קודם כל אני מבואס לגמרי מזה שאני תמיד מגיע לשירשורים החשובים בסוף, פאצ'ה בעסה. למה האחרונים תמיד סוף? קולמוסים רבים נשברו (וגם מקלדות) על השאלה של הגדרת היהדות. מהי היהדות ומהו יהודי? זה לאום, זו תרבות, זו דת? אולי כולם יחד? אני רוצה להציע פה הגדרה שקראתי אצל הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, מי שהוציא לאור את 'התלמוד המבואר' והיה חלוץ בנושא של תרגום התלמוד הבבלי. לפי הרב שטיינזלץ, כאשר בודקים היטב במקורות היהודיים, ניתן לראות שהיהדות לא תופסת את עצמה כדת במובן המקובל של המילה, זו איננה קבוצת מאמינים. היא גם לא לאום או תרבות. היהדות היא משפחה. לפי ההגדרה הזו, כל מי שמשתייך למשפחה מבחינה ביולוגית הוא בן המשפחה (במקרה של היהדות, ההשתייכות הביולוגית הולכת לפי האם). במשפחה הזו, כמו במשפחות רבות, יש כללים מסויימים, נורמות מסויימות על פיהם יש לנהוג. אולם ברור ומובן שגם אם מי מבני המשפחה איננו נוהג לפי הכללים – עדיין הוא חלק מהמשפחה! משפחה לא בוחרים, וגם אם אח שלי נורא מעצבן אותי, עדיין הוא אח שלי. אם יש ריב בתוך משפחה, אם בני המשפחה מנתקים קשר אחד עם השני, אם יש שנאה במשפחה – מובן שזו בעיה, יש משהו לא בריא במשפחה ובהתנהלות המשפחתית. בעיות בתוך המשפחה משתדלים בד"כ לפתור. המצב התקין הוא שאחים ואחיות אוהבים זה את זה, וכשהם לא אז מדובר בסיפור רע. אם כן, כל ילד שנולד למשפחה הוא אח שלי (או אחות). זה לא אומר שהוא יותר טוב מאנשים אחרים (סהדי במרומים שפגשתי אנשים יותר טובים מאחים שלי), אבל זה כן אומר שהוא יותר אח שלי, ושבאופן טבעי יותר אכפת לי ממנו, וגם אם לא, אני יותר מחוייב לדאוג לו. כאמור, משפחה לא בוחרים – זהו קשר מולד, חזק ומחייב. הוא דורש ממני מחוייבות, הרבה עבודה עצמית והרבה עבודה בין אישית. ככה זה משפחה. כעת לסוגיית הגרים. הצטרפות של אדם מן החוץ למשפחה, לכל משפחה, היא תמיד בעייתית, לא פשוטה. אבל היא בהחלט אפשרית! מובן שמאדם שבא מבחוץ אני אדרוש יותר עמידה בכללים של המשפחה מאשר בן המשפחה. בן משפחה "שסרח", הוא בעיה שיש למצוא לה פתרון, ובסופו של דבר במישור הכי ראשוני, אנו "סולחים" לו והוא נשאר בכל מקרה חלק מאיתנו. אך אדם מן החוץ שמעוניין להצטרף לחוג המשפחתי ייצטרך לנמק היטב את כניסתו ולהוכיח למשפחה שהוא באמת רוצה להיכנס למשפחה ובאמת רוצה להיות חלק ממנה. בתקופות ובמקומות בהם האב הוא שבוחר את החתן לבתו, היה על החתן לעמוד בסטנדרט משפחתי מסויים, הרבה יותר מאשר הבנים. ולאחר שהצטרף למשפחה הוא חלק ממנה ככל אחד אחר, וגם אם למישהו קצת קשה לקבל את זה, בדורות הבאים זה מסתדר (גם אם אמא לא אוהבת את כלתה, את הנכד שלה היא אוהבת). נשאלת השאלה, מיהו אבי המשפחה הזו? אולי בגלל השאלה הזו ובגלל כמה אחרות, כ"כ חשוב להדות להזכיר כל הזמן את האבות והאמהות שלנו – אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה. לגר שנתגייר קוראים בעם ישראל "בן-אברהם", ולגיורת שנתגיירה "בת-שרה". טוב ויפה. מצד שני במקומות רבים מופיע הביטוי "בית יעקב" או "בית ישראל", גם טוב. אבל במישור הפנימי יותר של הדברים, האב האמיתי של המשפחה הזו הוא הקדוש-ברוך-הוא. תפיסה זו גם מסבירה מדוע ממשיכה המשפחה הזו להתקיים דורות רבים לאחר שקשרים משפחתיים רגילים נעלמים (כבר מזמן אנחנו לא רק 70 נפש), ומדוע הגר נחשב בן ככל אחד אחר מבני הבית. היחסים שלנו עם ה' יתברך הם לא פשוטים – הוא גם אבינו, גם מלכנו, גם דודנו ורעינו. הוא אוהב אותנו ומעניש אותנו ומעביר אותנו תלאות רבות וצרות. בפסוקי תפילה ונחמה בסוף ספר ישעיהו (ס"ג, ט"ז) מופיע הפסוק הבא: "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו, גואלנו מעולם שמך"
. הזהות האזרחית והפוליטית שלי נגזרת משם המדינה המכילה בתוכה יישויות תרבותיות לא יהודיות והן אזרחיות המדינה. לכן, בתהליך יִשְרְאוּל החברה, התרבות והמדינה דכאן ייערכו שינויים רבים, ונערכים אגב מתחת לאפינו. [הסילבסטר שהפך לעוד חג תרצי או לא]. מה ענין השבת טרם הבינותי. אם יחליטו לקרוא לה שבת או יום מנוחה, זו הבעיה? אם יחליטו להחליף את היום בשבוע?
