אני אוהבת את בטהובן, למעשה מרגישה שהוא הנשמה התאומה שלי
אבל יש הרבה מוסיקה זיכרית שהיא בלתי נסבלת לגביי. ואם תשימי לב, כתבתי שאנחנו מוצפות ביותר מדי תכנים זיכריים, ביניהם יותר מדי מוסיקה של זכרים, וכאשר אני שומעת מוסיקה של מלחינות פתאום אני תופסת עד כמה זו של הזכרים, אפילו הטובים ביניהם, הרבה פחות מתאימה לקצב הטבעי שלי, לזרימת המוסיקה המתאימה לי, ולעתים לא מעטות היא פשוט רעש. אגרסיבי.