פנתרית סגולה
New member
מהו טעמכן במוסיקה?
לדעתי מתפרסמת יותר מדי מוסיקה של גברים-מלחינים (וזמרים, ופעם להקות). לאחרונה הבנתי שהרבה מן המוסיקה הזו עולה על עצביי. קצב של זכרים אינו הקצב שלי, הרבה מהטעם של זכרים במנגינות עצמן אינו הטעם שלי (וכמובן, להקות ייצרו סתם רעש אגרסיבי שדחה אותי בגדול). העניין התברר לי כשהתחילו לפרסם מוסיקה של מלחינות. פתאום הקצב התאים לי בצורה טבעית, הזרימה של המוסיקה התאימה לי. הבנתי עד כמה אנחנו חשופות ל"מעשה" הזיכרי, עד כמה אלה מתופפים בכל התופים כדי לדחוף את עצמם לכל מקום ולהשליט את עצמם על כל מרחב שהוא, עד כמה אנחנו חיות בעולם שאינו טבעי לנו.
אגב, יש מבצעות יחידות שסיגלו את עצמן לזיכריות האופפת אותנו מכל צד, וגם הן נותנות מופעים פראיים. וזה כולל רקדניות, שכנראה רוקדות מה שכוריאוגרפים זכרים מכתיבים להן. האמת, מימיי לא הקשבתי למדונה או לאחרות כמוה, ייתכן והן בכ"ז לא זיכריות, רק אנרגטיות מאד, דבר שאינו סותר את הטבע הנשי.
לדעתי מתפרסמת יותר מדי מוסיקה של גברים-מלחינים (וזמרים, ופעם להקות). לאחרונה הבנתי שהרבה מן המוסיקה הזו עולה על עצביי. קצב של זכרים אינו הקצב שלי, הרבה מהטעם של זכרים במנגינות עצמן אינו הטעם שלי (וכמובן, להקות ייצרו סתם רעש אגרסיבי שדחה אותי בגדול). העניין התברר לי כשהתחילו לפרסם מוסיקה של מלחינות. פתאום הקצב התאים לי בצורה טבעית, הזרימה של המוסיקה התאימה לי. הבנתי עד כמה אנחנו חשופות ל"מעשה" הזיכרי, עד כמה אלה מתופפים בכל התופים כדי לדחוף את עצמם לכל מקום ולהשליט את עצמם על כל מרחב שהוא, עד כמה אנחנו חיות בעולם שאינו טבעי לנו.
אגב, יש מבצעות יחידות שסיגלו את עצמן לזיכריות האופפת אותנו מכל צד, וגם הן נותנות מופעים פראיים. וזה כולל רקדניות, שכנראה רוקדות מה שכוריאוגרפים זכרים מכתיבים להן. האמת, מימיי לא הקשבתי למדונה או לאחרות כמוה, ייתכן והן בכ"ז לא זיכריות, רק אנרגטיות מאד, דבר שאינו סותר את הטבע הנשי.
