מהו הדבר הראשון

[אילנהחלפ1111]

מאתגרת - "אשת שלום והומור" ...

ומציעה גם לך לברור את דברי ההומור כי הוא מתסס ולא ממש תמים קחי זאת לתשומת ליבך* וחבל שאינך מודעת לדפוסי התנהגותך - קוקו תגשי אלי להסתכלות

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo5.gif

נירעדו לי הכליות והפוליפ בנחיר השמאלי... אני יודעת בוודאות שאם אקרא ת'תגובה הזו שלך שוב... יתווספו לרעד...גם הציסטות מהשחלה הימינית. כולי כנועה פה למרגלות הסתכולתך...התאבחנני?

 

[אילנהחלפ1111]

עקב חוסר תקוות בחרתי לפנות למטופל..

אחר

מקווה שתשתלטי לבד על הריעדות שלך

 

[הנודניקית עם הקוקו]

ההפסד כולו...

שלי

 

[magic40]

אני יודעת שאני שרוטה

עד כמה זה עמוק?

 

[ערסlight]

הפסיכולוג

דווקא נושא מעניין שאני לא ממש סגור עליו. אז ככה, קודם כל אנשים זקוקים להעזר. [מה שלא רואים מכאן...].במובן הזה יש כמובן מקום לפונקציה כזאת. הבעיה היא שפסיכולוגיה הוא מקצוע שדורש יכולת אישית כלכך מובהקת, תבונת חיים, אינטואיציה, כשרון ריגשי, אהבת אנשים, שקיפות, אוטנטיות, היכולת להבדיל בין עיקר לתפל, עוצמה ומחוייבות לחיים... שום לימודים אקדמיים לא יכולים ללמד. תיאוריות לבד וגם אימונים בוודאי לא מספיקים.. אישית, הזדמן לי לפגוש בחיי אנשים שלגמרי ללא קשר למקור פרנסתם, היתה להם את את המסוגלות הזו של יכולת וגם הרצון לעשות הבדל בחיי הזולת. חלקם עזרו לי אישית, מיעוטם הפכו להיות מופת ודוגמה למי שאני היום.

 

[Dardar63]

מעניין מאוד..גם לי יש כאלה

אבל לא הייתי מוותרת על הטיפול שעברתי. יש נושאים שידע מקצועי גם אם הוא לא מלווה בכל התכונות האחרות יכול לקצר את התהליך.

 

[ערסlight]

הקיצור

את יודעת, הבעיה עם הפסיכולוגים שיש כל מיני. לרובנו, זיהוי של כזה הוא הרבה פעמים התעודה שתלויה מעל הכורסא. מי שזקוק לעזרה, הרבה פעמים מתיחס לזה כנקודת מוצא. במחשבה נוספת, זה נכון לגבי כמעט כל מקצוע אבל דווקא בהקשר הזה, מדובר בדיני נפשות [משחק מילים לא מקרי] באופן כלכך מכריע שלהסתמך על תעודה זו ממש סכנה.

 

[r o n i t 3 7]

הבעיה אם לקרוא לזה בעיה

היא, שתחום המודע והלא מודע הוא מאוד רחב, ישנם הרבה מאוד תיאוריות אכסוכולות, וגישות.. כל פסיכולוג מטפל לפי גישה אחרת, אשר יכולה להתאים לאחד ולא לאחר... עדיין אין זה אומר שאם שיטת טיפול אחת לא היתה נכונה עבורנו, אין אנו זקוקים לטיפול... בתור אחת אשר לומדת כיום את התחום ובעתיד מעוניינת לעסוק בתחום הטיפולי, יכולה רק להגיד כי בעבר הרחוק לפני לערך 30 שנה היה על התחום טאבו, אנשים אשר היו הולכים לפסיכולוג היו נחשבים כאנשים עם לקות "משוגעים", כיום בשנות ה- 2000 יותר מקובל לשמוע על אנשים המשתמשים בשרותם של הפסיכולוגים, אך הטאבו טרם הוסר לחלוטין אך בהחלט פחת... ואני.... לא זוכרת מה אמרתי לטפלת שלי בפגישה הראשונה, אך כיום היא שותפה מלאה לכל מה שאני עוברת, כולל הדברים האינטימיים ביותר...

 

[t o t a l]

צודק

אני עברתי שני מטפלים אחרים עד שהגעתי לרופא השכל שלי , על זה שיש לו את הכישורים שהזכרת, ולא רק תעודה ותואר. כמובן שזאת עדיין לא ערובה להצלחה.

 

[ד ו ל ה]

../images/Emo45.gif

הדבר הראשון ששאלתי אותה בטלפון היה בת כמה היא. כבר פסלתי כמה לפניה על סעיף הגיל לא חושבת (או יותר נכון לא מרגישה) שבחורה צעירה שרק סיימה ללמוד יכולה לעזור לי במשהו. נחוץ מינימום של ניסיון חיים והתנסויות כדי שאפשר יהיה לעזור במצבים מורכבים ועדינים כל כך... מעבר לכך מחפשת את עיניה. הן צריכות להיות חכמות וטובות ומאירות ומלטפות. צריך להיות שם ה"משהו" שקשה להגדירו שנותן לך את התחושה שאתה במקום מוגן, בטוח... התעודה על הקיר, הכי פחות חשובה בהקשר הזה... ובהקשר לשאלה המקורית - כל ההתחלות קשות. זה לוקח זמן לחדור את הקליפות החיצוניות ולהגיע לבשר הרך הפגישות הראשונות הן יותר גישוש והתפשטות איטית ומהוססת... דולה (מתגעגעת לשיחות השבועיות האלה)

 

[אופק דגנית]

פסיכולוג..

כשאלך לשם בסוף... זה יהיה רק מתוך סקרנות...איך מרגיש... ממש כאילו לממש פנטזיה כזו.. לא ממש בשביל תשובות..ולא בשביל לשאול..שאלות.. לא בטוחה..שהוא<וזה יהיה חייב להיות הוא..אם כבר פנטזיה..אז עד הסוף..>..יספר לי מה שלא ידוע לי.. או יגלה לי היכן אני מחביאה את כל מה שחבוי..ואיך להוציא... אולי.. כשתישאר לי שאלה אחת..לא פתורה כזו...אלך......

 

[t o t a l]

לפגישה הראשנה אין כזאת חשיבות

אני הגעתי מאוד מסודר. מכוונן. דרוך. ומודע לכשלים בחיי. כל כך מודע שהכנתי מראש רשימה. היו לי 10 ימים מהרגע ששוחחנו בטלפון וקבענו את הפגישה הראשונה, עד לפגישה עצמה. היתה לי פיתקית עליה רשמתי את כל שריטותי [כפי שהבנתי אותן אז]. התכוננתי לפגישה וידעתי על מה אני רוצה לדבר. הגעתי. התישבתי מולו והתחלתי לירות. לספר. לתאר. להסביר. להרצות. היה סוג של צורך כזה להכניס אותו כמה שיותר מהר לחיי הפתלתלים. לכאורה באתי מאוד פתוח וחשוך וכנה. רק היום אני מתחיל להבין שזה היה רק סוג של מסך עשן. למקומות הבאמת בעייתיים, לא ממש אפשרתי כניסה. לא לו ולא לי.

 

[t o t a l]

חשוך=חשוף

 

[מראה מראה שעל הקיר]

../images/Emo45.gifאהבתי את התשובה...

 

[אופק דגנית]

בטיפול..

הערב עוד פרק.. דוקא את אסי יש לי כלכך הרבה מה לשאול.. את ליאור אשכנזי..לא חושבת שאשאל.. איילת זורר..."היא סקסית..שכואב להסתכל.."