מהות הדת ומטרתה
מארק היקר, כל מי שאמר לך שאלוקים של היהודים רק הוא האמיתי, הטעה אותך. לפי חכמת הקבלה (שהיא החלק היותר נסתר מהיהדות) הבורא שייך לכולם וכולם יגיעו לגמר התיקון, כמ``ש- ``ולא ידח ממני נידח``. גם צריך לדעת מה זה ``יהודי`` ו``ישראל``, יהודי זה אדם שמחפש את הבורא וישראל זה אדם שיש לו קשר ישיר אם הבורא . לכן הוא נקרא כך ישר-אל. ההבדל היחידי שבין אומות העולם וישראל זה אך ורק הדרך, הדרך שבה הם מגיעים להכרת הבורא ולהתגלותו, שזו גם מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לא כתוב ליהודים או לצפרדעים אלא לנבראיו, שכל נברא ונברא צריך להגיע למצב שהוא מכיר את הבורא ורואה שהוא טוב ומטיב. שני דרכים הכין לנו הבורא בדרך להתגלות, דרך א` שהיא הדרך של כל העולם היינו להתפתח בדרך סיבה ומסובב שהיא דרך יסורים, כלומר שהבריאה מתוך עצמה מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך סיבה ומסובב מצבים שונים בזה אחר זה, אשר אנחנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב למאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית` . ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורים ומכאובים, וע``כ הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהוא דרך התורה והמצווה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים. *** ויוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדביקותו ית` שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה, כי השגחתו ית` חזקה עלינו עם ב` אופני השגחתו, שהם דרך יסורין ודרך תורה כמבואר. אולם מבחינת המציאות המעשית אנו מוצאים אשר השגחתו ית` מגיעה אלינו עם ב` דרכי השגחתו בבת אחת והמה נקראים בדברי חז``ל: דרך ארץ ודרך תורה. *** מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע. וזהו דברי חז``ל : וכי מה איכפת ליה להקב``ה למי ששוחט מהצוואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. עכ``ל, ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנו, אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואיטית,אשר אמת המידה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו. כי כבר מוכן האדם מצד הטבע שבו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו, וזוהי מידה שווה בכל בריה ובריה, וכל ההבחן שבין בריה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע, שבריה יותר מפותחת מכרת בעצמה מידה יותר גדולה מהרע וממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במדה יותר גדולה, והבלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של הרע וע``כ תדחה הימנה רק שיעור קטן של הרע וע``כ משארת בקרבה את כל זוהמתה כי לא תכירהו לזוהמה כלל. המשך באתר בני-ברוך http://kabbalah-web.org/hebkab/index_heb.htm
מארק היקר, כל מי שאמר לך שאלוקים של היהודים רק הוא האמיתי, הטעה אותך. לפי חכמת הקבלה (שהיא החלק היותר נסתר מהיהדות) הבורא שייך לכולם וכולם יגיעו לגמר התיקון, כמ``ש- ``ולא ידח ממני נידח``. גם צריך לדעת מה זה ``יהודי`` ו``ישראל``, יהודי זה אדם שמחפש את הבורא וישראל זה אדם שיש לו קשר ישיר אם הבורא . לכן הוא נקרא כך ישר-אל. ההבדל היחידי שבין אומות העולם וישראל זה אך ורק הדרך, הדרך שבה הם מגיעים להכרת הבורא ולהתגלותו, שזו גם מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לא כתוב ליהודים או לצפרדעים אלא לנבראיו, שכל נברא ונברא צריך להגיע למצב שהוא מכיר את הבורא ורואה שהוא טוב ומטיב. שני דרכים הכין לנו הבורא בדרך להתגלות, דרך א` שהיא הדרך של כל העולם היינו להתפתח בדרך סיבה ומסובב שהיא דרך יסורים, כלומר שהבריאה מתוך עצמה מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך סיבה ומסובב מצבים שונים בזה אחר זה, אשר אנחנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב למאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית` . ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורים ומכאובים, וע``כ הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהוא דרך התורה והמצווה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים. *** ויוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדביקותו ית` שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה, כי השגחתו ית` חזקה עלינו עם ב` אופני השגחתו, שהם דרך יסורין ודרך תורה כמבואר. אולם מבחינת המציאות המעשית אנו מוצאים אשר השגחתו ית` מגיעה אלינו עם ב` דרכי השגחתו בבת אחת והמה נקראים בדברי חז``ל: דרך ארץ ודרך תורה. *** מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע. וזהו דברי חז``ל : וכי מה איכפת ליה להקב``ה למי ששוחט מהצוואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. עכ``ל, ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנו, אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואיטית,אשר אמת המידה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו. כי כבר מוכן האדם מצד הטבע שבו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו, וזוהי מידה שווה בכל בריה ובריה, וכל ההבחן שבין בריה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע, שבריה יותר מפותחת מכרת בעצמה מידה יותר גדולה מהרע וממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במדה יותר גדולה, והבלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של הרע וע``כ תדחה הימנה רק שיעור קטן של הרע וע``כ משארת בקרבה את כל זוהמתה כי לא תכירהו לזוהמה כלל. המשך באתר בני-ברוך http://kabbalah-web.org/hebkab/index_heb.htm