מהותו של החופש.
חופש אין פרושו שהכל מותר ובמקום שבו החופש של האחד עומד בסתירה לחופש של השני שם הגבול. חופש אינו רק חופש אלא גם עול שכן האדם החופשי נוטל על עצמו את הארחיות לגורלו. גם מנקודת המבט הזאת אפשר לבחון סוגיות פוליטיות וחברתיות: סוגיה א ללמוד בישיבה יותר חשוב משרות צבאי!" פסקה המורה החרדית, והתכוננה לויכוח הקרב. אבל אני הפתעתי אותה ואמרתי:"אולי את צודקת וכי מי אני שפסוק בעניין כל כך חשוב!" היא הסתכלה בי בהפתעה, ונראה היה שאינה יודעת כיצד להגיב. -"באמת אינני יכול להכריע בשאלה הזאת", המשכתי, "אבל דבר אחד אני יודע בבירור - יש אימהות רבות במבכות את בנן שנפל בעת שרותו הצבאי, אין כנראה אפילו אם אחת המבכה את בנה שהמית עצמו באוהלה של תורה." ברגע זה נעלמה לרגע הזהות החרדית השולטת בה ולתודעתה כבת אדם וכאם חדרה האמת הפשוטה... יש מאות רבנים המסוגלים לנאום במשך שעות רבות ולהציג מאות נימוקים שיבהירו כמה חשוב לימוד התורה לקיום האומה. אין רב אחד שיכול להסביר ותת נימוק אחד שישמע לאם שכולה אחת, לאב שכול אחד, מדוע בנה צריך היה לסכן את חייו ולמות בעוד בן הרב נהנה מחסינות. נימוק אחד, טעם אחד! הויכוח אינו נוגע לעניין חשיבות לימוד התורה אלא לזכות שנטל מי שנטל לקבוע מי זכאי לחיים ארוכים ומי חייב לסכן את חייו ואולי גם למות! ההלכה היהודית אינה קובעת בשום מקום שזכות כזאת נתונה לבני אדם, ההפך הוא הנכון. בתלמוד במסכת פסחים אנו מוצאים:"מה ראית שדמך שלך אדום יותר? אולי דמו של אותו אדם אדום יותר?" (דף כה ע"ב). מי שמכיר את דברי הנביאים, הבסיס למוסר היהודי ולמוסר המקובל בעולם המערבי לא ימצא שם שום הצדקה לעיוות המוסרי הנורא הזה המבדיל בין זכותו של אדם אחד לחיות לבין הזכות של רעהו! סוגיה ב מנטליות של עבד נרצע עם ישראל נדרש היום להתמודד עם בעיות קיומיות קשות ולנתב את דרכו באומץ ובחכמה ומתוך הכרה בזכות לחיות כעם חופשי בארצנו. השר לשעבר בן עמי והעיתונאי שטיגליץ הם בודאי חסידי המשטר הדמוקרטי, אבל הם מבקשים שארה"ב תכפה על הרוב בישראל את דעת המיעוט! הנ"ל הם אזרחי מדינה ריבונית אבל מבקשים ממדינה זרה שתנהל את עניינינו! מסתבר שיש בינינו אנשים שלא הטמיעו את ערכי הדמוקרטיה ואינם מבינים עדיין מה פרוש להיות עם חופשי בארצנו. בן עמי ושטיגליץ הם חסידי דמוקרטיה בעירבון מוגבל, ואזרחי מדינה ריבונית שלא הצליחו להשיל מעצמם את המנטליות הגלותית. אדם חופשי נוטל את מלוא האחריות לחייו ואינו מבקש חסדי זרים, ואת אוזנו של מי שאומר "אהבתי את אדוני" ציוותה התורה לרצוע לאות קלון!
חופש אין פרושו שהכל מותר ובמקום שבו החופש של האחד עומד בסתירה לחופש של השני שם הגבול. חופש אינו רק חופש אלא גם עול שכן האדם החופשי נוטל על עצמו את הארחיות לגורלו. גם מנקודת המבט הזאת אפשר לבחון סוגיות פוליטיות וחברתיות: סוגיה א ללמוד בישיבה יותר חשוב משרות צבאי!" פסקה המורה החרדית, והתכוננה לויכוח הקרב. אבל אני הפתעתי אותה ואמרתי:"אולי את צודקת וכי מי אני שפסוק בעניין כל כך חשוב!" היא הסתכלה בי בהפתעה, ונראה היה שאינה יודעת כיצד להגיב. -"באמת אינני יכול להכריע בשאלה הזאת", המשכתי, "אבל דבר אחד אני יודע בבירור - יש אימהות רבות במבכות את בנן שנפל בעת שרותו הצבאי, אין כנראה אפילו אם אחת המבכה את בנה שהמית עצמו באוהלה של תורה." ברגע זה נעלמה לרגע הזהות החרדית השולטת בה ולתודעתה כבת אדם וכאם חדרה האמת הפשוטה... יש מאות רבנים המסוגלים לנאום במשך שעות רבות ולהציג מאות נימוקים שיבהירו כמה חשוב לימוד התורה לקיום האומה. אין רב אחד שיכול להסביר ותת נימוק אחד שישמע לאם שכולה אחת, לאב שכול אחד, מדוע בנה צריך היה לסכן את חייו ולמות בעוד בן הרב נהנה מחסינות. נימוק אחד, טעם אחד! הויכוח אינו נוגע לעניין חשיבות לימוד התורה אלא לזכות שנטל מי שנטל לקבוע מי זכאי לחיים ארוכים ומי חייב לסכן את חייו ואולי גם למות! ההלכה היהודית אינה קובעת בשום מקום שזכות כזאת נתונה לבני אדם, ההפך הוא הנכון. בתלמוד במסכת פסחים אנו מוצאים:"מה ראית שדמך שלך אדום יותר? אולי דמו של אותו אדם אדום יותר?" (דף כה ע"ב). מי שמכיר את דברי הנביאים, הבסיס למוסר היהודי ולמוסר המקובל בעולם המערבי לא ימצא שם שום הצדקה לעיוות המוסרי הנורא הזה המבדיל בין זכותו של אדם אחד לחיות לבין הזכות של רעהו! סוגיה ב מנטליות של עבד נרצע עם ישראל נדרש היום להתמודד עם בעיות קיומיות קשות ולנתב את דרכו באומץ ובחכמה ומתוך הכרה בזכות לחיות כעם חופשי בארצנו. השר לשעבר בן עמי והעיתונאי שטיגליץ הם בודאי חסידי המשטר הדמוקרטי, אבל הם מבקשים שארה"ב תכפה על הרוב בישראל את דעת המיעוט! הנ"ל הם אזרחי מדינה ריבונית אבל מבקשים ממדינה זרה שתנהל את עניינינו! מסתבר שיש בינינו אנשים שלא הטמיעו את ערכי הדמוקרטיה ואינם מבינים עדיין מה פרוש להיות עם חופשי בארצנו. בן עמי ושטיגליץ הם חסידי דמוקרטיה בעירבון מוגבל, ואזרחי מדינה ריבונית שלא הצליחו להשיל מעצמם את המנטליות הגלותית. אדם חופשי נוטל את מלוא האחריות לחייו ואינו מבקש חסדי זרים, ואת אוזנו של מי שאומר "אהבתי את אדוני" ציוותה התורה לרצוע לאות קלון!