עדיין יש דרך ארוכה
זו לא פעם ראשונה בהיסטוריה שאנשים מרגישים שהשיטה לא עובדת, שיש מיעוט קטן ששולט במשאבים של כולם - הרי זה למשל בבריטניה היה הבסיס לתאצ'ריזם של שנות ה-80, ולפני כן הבסיס למהפיכת השירותים הציבוריים אחרי מלחה"ע השנייה.
יש הרבה מעגליות וזה גם לא כ"כ מקרי (בעיניי) שעברו כ-35 שנים בין סיום מלחמת העולם השנייה לתחילת כהונתה של תאצ'ר (שסימנה את המעבר מסוציאל-דמוקרטיה לניאו-ליברליזם אחרי ה"הבנה" שהשיטה הקודמת לא עבדה) וכעת עברו כ-35 שנים ויש "הבנה" הולכת ומתרחבת שהשיטה לא עובדת.
אבל שוב, כל עוד אנשים הולכים לעבודה (וזה לא שבבריטניה יש 40% אבטלה.... שיעורי האבטלה עדיין נמוכים יחסית וגם הצעירים שמתקשים למצוא עבודה פשוט מתפשרים על עבודות פחות טובות אולי,או במקום להתחיל לעבוד מייד עם סיום האוניברסיטה לוקח להם שנה למצוא עבודה (הרבה מהם גם ככה עושים טיולים ארוכים מאד בחו"ל בשנה הזו) אבל אין כאן תחושה של ייאוש, לפחות לא איפה שאני גר (ואם בוויילס אין תחושה של ייאוש, זה בהחלט אומר משהו...).
כמו שאמרתי, כדי שמהפיכה כזו תבשיל, אנשים צריכים להאמין שמה שלא יהיה אחרי המהפיכה, זה יהיה יותר טוב ממה שיש עכשיו. כאן לפחות זה פשוט לא המצב, כי עבור רוב מכריע של האנשים אין שום בעיה עם החיים כמו שהם. נכון, בנקים הם מוסדות ערפדיים תאבי בצע, אבל כל עוד אני יכול לקנות את כל מה שאני צריך, לנסוע לחו"ל ולהשיג כל מיני מותרות כאלה אז לא ממש איכפת לי.
וזה באמת לא ממש מעניין אנשים.
