מהוויות האולפן 2
בפעם הקודמת, לא מכבר, סיפרתי לכם אי-אילו הוויות מזמן היותי תלמיד מן המנין באולפן לעברית באותה תקופה (1957!) בקיבוץ מעגן מיכאל, שליד ים התיכון. הבטחתי להמשיך בסיפוריי והנה אני עושה זאת בחפץ לב ושמחה!
כרגיל, בכל קיבוץ ובמעגן מיכאל לא כל שכן, חיי חברה התרחשו בחדר אוכל. כולם פגשו את כולם, החליפו צ'פכות, החליפו מה נשמע, באותה תקופה של שיוויון מוחלט, סוציאליזם בהתגלמותו ובימינו!
לכולם הגישו "תורני חדר האוכל" את המנות, כולל "במקום" ההיסטורי והבלתי נשכח. לטובת מי שלא יודע מה זה או נשכח מזה במשך השנים הרבות שחלפו: "במקום" פירושה מנת אוכל חלופית המוגשת לסועד תחת זו העיקרית.
אנחנו, חברי האולפן הצעירים והתוססים הפכנו "במקום" זה לשעשוע מבדר!
"שיחקנו אותה" מפונקים. שום "במקום" לא היה טעים לחיכנו די צרכינו. הרצנו את התורנים הלוך ושוב, המסכנים!
ומכאן לקטע אותו לא אשכח!
בין תורני חדר האוכל היה איש גוץ, טוב מראה, מחייך לכולם, אלינו האולפניסטים בעיקר. גם אותו טרטרנו בהנאה סדיסטית משהו. "תביא במקום, לא במקום הזה, במקום ההוא, זה לא טעים, לא בא לי" וגו'. בקיצור ואני מתבייש בזה עד היום!
היה וסבלנותו של אחד מחברי הקיבוץ פקעה, הוא ניגש אלינו, שאל אם אפשר לשבת לידינו, אמרנו לו כן, הוא התיישב ופתח:
חברים, אתם יודעים מי זה? מי זה מה? שאלנו. נו, זה האיש שחילק כאן אוכל, יודעים מי זה?
תן לי לנחש, השיבותי, זה האיש שחילק לנו אוכל, נכון? חכם גדול, ענה לי הקיבוצניק. אז דע לך ודעו לכם כולם, פושטקים, האיש הזה הוא גנרל!!
רק בקושי נרגענו מהצחוק שאחז בנו לשמע מילה זו, גנרל!!
ידענו שיש במשק כמה בדחנים לייצים פרועים, אבל יש גבול, מאירק'ה מחדר האוכל גנרל?!
אולי בתיאטרון, בהצגה, משהו כזה, ניסה לנחש מרסל.
טוב, אתם לא מאמינים, חכו רגע, אמר החבר הקיבוצניק וניגש למאירק'ה והחליף איתו מילה או שתיים.
שניהם ניגשו לשולחנינו. מאירק'ה תגיד להם, נכון שאתה גנרל, אלוף?
נכון, כך הגנרל, האלוף!
לא כל כך האמנו אך השתתקנו, מבויישים במקצת.
מאירק'ה, האם אתה מוכן לבוא אליהם לאולפן, לספר להם בדיוק מי אתה, מה אתה?
למה לא, השיב בחיוך.
וכך היה. האלוף מאיר זורע בא אלינו, סיפר לנו על עצמו ועל צה"ל. היה מרתק ואנחנו התביישנו. מאד התביישנו!
זלמן שרר
בפעם הקודמת, לא מכבר, סיפרתי לכם אי-אילו הוויות מזמן היותי תלמיד מן המנין באולפן לעברית באותה תקופה (1957!) בקיבוץ מעגן מיכאל, שליד ים התיכון. הבטחתי להמשיך בסיפוריי והנה אני עושה זאת בחפץ לב ושמחה!
כרגיל, בכל קיבוץ ובמעגן מיכאל לא כל שכן, חיי חברה התרחשו בחדר אוכל. כולם פגשו את כולם, החליפו צ'פכות, החליפו מה נשמע, באותה תקופה של שיוויון מוחלט, סוציאליזם בהתגלמותו ובימינו!
לכולם הגישו "תורני חדר האוכל" את המנות, כולל "במקום" ההיסטורי והבלתי נשכח. לטובת מי שלא יודע מה זה או נשכח מזה במשך השנים הרבות שחלפו: "במקום" פירושה מנת אוכל חלופית המוגשת לסועד תחת זו העיקרית.
אנחנו, חברי האולפן הצעירים והתוססים הפכנו "במקום" זה לשעשוע מבדר!
"שיחקנו אותה" מפונקים. שום "במקום" לא היה טעים לחיכנו די צרכינו. הרצנו את התורנים הלוך ושוב, המסכנים!
ומכאן לקטע אותו לא אשכח!
בין תורני חדר האוכל היה איש גוץ, טוב מראה, מחייך לכולם, אלינו האולפניסטים בעיקר. גם אותו טרטרנו בהנאה סדיסטית משהו. "תביא במקום, לא במקום הזה, במקום ההוא, זה לא טעים, לא בא לי" וגו'. בקיצור ואני מתבייש בזה עד היום!
היה וסבלנותו של אחד מחברי הקיבוץ פקעה, הוא ניגש אלינו, שאל אם אפשר לשבת לידינו, אמרנו לו כן, הוא התיישב ופתח:
חברים, אתם יודעים מי זה? מי זה מה? שאלנו. נו, זה האיש שחילק כאן אוכל, יודעים מי זה?
תן לי לנחש, השיבותי, זה האיש שחילק לנו אוכל, נכון? חכם גדול, ענה לי הקיבוצניק. אז דע לך ודעו לכם כולם, פושטקים, האיש הזה הוא גנרל!!
רק בקושי נרגענו מהצחוק שאחז בנו לשמע מילה זו, גנרל!!
ידענו שיש במשק כמה בדחנים לייצים פרועים, אבל יש גבול, מאירק'ה מחדר האוכל גנרל?!
אולי בתיאטרון, בהצגה, משהו כזה, ניסה לנחש מרסל.
טוב, אתם לא מאמינים, חכו רגע, אמר החבר הקיבוצניק וניגש למאירק'ה והחליף איתו מילה או שתיים.
שניהם ניגשו לשולחנינו. מאירק'ה תגיד להם, נכון שאתה גנרל, אלוף?
נכון, כך הגנרל, האלוף!
לא כל כך האמנו אך השתתקנו, מבויישים במקצת.
מאירק'ה, האם אתה מוכן לבוא אליהם לאולפן, לספר להם בדיוק מי אתה, מה אתה?
למה לא, השיב בחיוך.
וכך היה. האלוף מאיר זורע בא אלינו, סיפר לנו על עצמו ועל צה"ל. היה מרתק ואנחנו התביישנו. מאד התביישנו!
זלמן שרר
