כמה מאמרים שמוכיחים את "הידע" העצום של חז"לנו
על בעלי חיים. מתוך דעת אמת:
http://www.daatemet.org.il/questions/index.cfm?MESSAGEID=4075 אדני השדה - חיה הגדלה בשדות, וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע, והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ, וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו. וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד, ואליו רמז באיוב (ה) כי עם אבני השדה בריתך" (ר' עובדיה מברטנורא, מסכת כלאים, פרק ח, משנה ה) ראה גם בתלמוד הירושלמי (מסכת כלאים, פרק ח, דף לא, טור ג ). נחש ששמו ערוד - אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד [מקום מרביעי כלאים – רש"י] וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב. לימים יצא [נולד] ערוד מביניהם [שהיה נושך אדם וממית – רש"י]. וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקב"ה, הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי" (חולין קכז ע"א). לידת האיילה - 'חולל אילות תשמור' (איוב לט, א) – אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון [נחש – רש"י] שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה [רחמה מתרחב], ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה. לידת היעלה - 'הידעת עת לדת יעל סלע חולל אילות תשמור' (איוב לט, א) יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת – עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות; ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה" (בבא בתרא טז ע"א). עיי"ש עוד ותרווה נחת...
