מדשאה ירוקה
הוא שנא אותי
ואהבתי אותו ידעתי שאסור לי אבל בלב אהבתי אותו ,לא שכבנו מעולם אבל אהבתי כל סנטימטר שלו בפנטזיה ,שנאתי את זה שאני אוהבת אותו ואהבתי כפי שלא אהבתי מעולם.
.
"אני אגיע לחבק אותך "הוא הבטיח לי פעם ,
ואני האמנתי וחלמתי שזה יתגשם ,יתממש ,
בגיל 30, לבד בלילה ,מרגישה אהבה ראשונה ,אהבת בוסר ,כמו שלא הגיוני להרגיש ,והוא הבטיח כמו שהבטיח הרבה דברים ומעולם לא בא , אבל בדמיון שלי הוא היה שם , מלטף אותי מעל הבגדים ,ואני מנשקת את הפה שלו היבש והשרירי.
חמש שנים של מכתבי אהבה שכתבתי על אהבה לא ממומשת אחת . מכתבים אל תוך הלילה עד לזריחה.
מכתבי אהבה צבעוניים או שחור על גבי לבן ,בבלוג שלי עם הלב הפתוח על השולחן , בלי צנזורה נתון בידיים של מי ששבר אותו ובסדיזם בלתי יתואר רק רצה לשבור שוב .
אחרי חמש שנים של מכתבים , הוא ביקש לבוא לבקר אותי ,אבל בחמש לפנות בקר ,"תשאירי לי את האור דולק במרפסת " ה וא אמר , ועם כל זה שהגוף שלי כאב מרוב רצון לראות אותו ,לא יכולתי להסכים .לא הסכמתי אבל העיניים שלי כאבו מרב רצו ן לראות אותו הגוף שלי כאב מרב אהבה אליו מרב געגועים וחלמתי רק איך הוא יבוא ימעד בפתח הדלת איטי וקודר האוויר יהיה חד ,והוא יושיט אלי יד שאני אנסה לעבר באיטיות ואני אראה את התנועה מתקדמת אלי וילטף לי את הפנים ואני אגיד אני אוהבת אותך ,והיד שלו יפה כל כך ואני אגיד אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני אוהבת אותך ,והוא יפשיט אותי ברכות ויגיד זה בסדר הכל בסדר ,
ולא ישאל כלום ,ואני אגיד לא התכוונתי לפגע בך ,והוא יענה אני יודע , ותוך שנייה אני ארגיש אותו עוטף אותי מפבנים ומבחוץ חם ומלא ואני ארגיש את האושר הזה את מלא מובן המילה ,בפעם הראשונה בחיים שלי באמת ,כמו משהו שחשבתי שהוא מת אבל הוא חי ,הבראתי מהחולי האנושי שהיה בי ,כמה בלתי אפשרי ככה מאושר ,ולא אמתי ואני לא אתנגד אליו הפעם ושהוא יחדור לתוכי תציף אותי מתיקות ,ואני אתהפך בין הידיים שלו ,ואני אחשב איזה מזל שלא עברו כל החיים בלי שהרגשתי את זה ...
זה האושר האמיתי ואף פעם לא יהיה לי אחר ,וגם אם זה לכמה שעות זה שווה את זה ...
אבל אתה לא חשבת שזה היה שווה את זה , אנחות התענוג שלי בסיפורים הפכו רק לאנחות של בכי בלתי פוסק , של שמיים אפורים גם באמצע הקיץ שהשמש להטה ,
.
.
ואני חיכיתי ,כמו טיפשה חיכיתי שאולי יום אחד תתעורר לאהב אותי ,
שראיתי אותך בקיבוץ רציתי לרוץ לעברך ,
רציתי שתרדם על המיטה שלי רחי לילות משותפים שלנו בלי שינה ותעיר אותי בנשיקה
הייתי כותבת לך מכתבים ושירים בלילות ארוכים, מחכה לאור הבוקר, מחכה לאור פניך.
רציתי שתעניק לי את המתנה היפה ביותר שגבר יכול להעניק לאשה להפוך אותי מילדה לאישה אמיתית על כל המובנים והמשמעויות ,רציתי לתת לך את הנשימות שלי , שכובה על גבי , שהיד היפה שלך עם השעון השחור על גביה מתחת לעורפי ואתה בתוכי בין רגלי ,בדקות ארוכות של אנחות שקטות, נשימות קצרות, נשיקות קטנות ומבטים עמוקים, לגמור ככה ולרעוד בין הידיים שלך להתעורר חסרת נשימה , לצפות לבואך ,ולשכב אתך בתור החדר על הרצפה הקרה , איך רציתי שתחבק אותי ותעלים את חוסר האונים ,איך רציתי לגלות לך הכל להתרחק אתך למחוזות אחרים , במקום זה כתבתי לך בלילות מכתבים ....
היית האהבה הראשונה שלי.
האהבה הזו, שהובילה אותי לאין ספור דמעות.
האהבה הזו, שגורמת לי לחפש להפסיק אהבות , מרעישה בראש ,מכאיבה בלב ,מרטיבה את הלחיים מדמעות אהבה תמימה,טרייה כמו מדשאה ירוקה , שלא נותנת לי להרגיש ככה לאף אחד אחר , של לאהוב בעוצמות כאלה, או לא לאהוב בכלל
הוא שנא אותי
ואהבתי אותו ידעתי שאסור לי אבל בלב אהבתי אותו ,לא שכבנו מעולם אבל אהבתי כל סנטימטר שלו בפנטזיה ,שנאתי את זה שאני אוהבת אותו ואהבתי כפי שלא אהבתי מעולם.
.
"אני אגיע לחבק אותך "הוא הבטיח לי פעם ,
ואני האמנתי וחלמתי שזה יתגשם ,יתממש ,
בגיל 30, לבד בלילה ,מרגישה אהבה ראשונה ,אהבת בוסר ,כמו שלא הגיוני להרגיש ,והוא הבטיח כמו שהבטיח הרבה דברים ומעולם לא בא , אבל בדמיון שלי הוא היה שם , מלטף אותי מעל הבגדים ,ואני מנשקת את הפה שלו היבש והשרירי.
חמש שנים של מכתבי אהבה שכתבתי על אהבה לא ממומשת אחת . מכתבים אל תוך הלילה עד לזריחה.
מכתבי אהבה צבעוניים או שחור על גבי לבן ,בבלוג שלי עם הלב הפתוח על השולחן , בלי צנזורה נתון בידיים של מי ששבר אותו ובסדיזם בלתי יתואר רק רצה לשבור שוב .
אחרי חמש שנים של מכתבים , הוא ביקש לבוא לבקר אותי ,אבל בחמש לפנות בקר ,"תשאירי לי את האור דולק במרפסת " ה וא אמר , ועם כל זה שהגוף שלי כאב מרוב רצון לראות אותו ,לא יכולתי להסכים .לא הסכמתי אבל העיניים שלי כאבו מרב רצו ן לראות אותו הגוף שלי כאב מרב אהבה אליו מרב געגועים וחלמתי רק איך הוא יבוא ימעד בפתח הדלת איטי וקודר האוויר יהיה חד ,והוא יושיט אלי יד שאני אנסה לעבר באיטיות ואני אראה את התנועה מתקדמת אלי וילטף לי את הפנים ואני אגיד אני אוהבת אותך ,והיד שלו יפה כל כך ואני אגיד אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני אוהבת אותך ,והוא יפשיט אותי ברכות ויגיד זה בסדר הכל בסדר ,
ולא ישאל כלום ,ואני אגיד לא התכוונתי לפגע בך ,והוא יענה אני יודע , ותוך שנייה אני ארגיש אותו עוטף אותי מפבנים ומבחוץ חם ומלא ואני ארגיש את האושר הזה את מלא מובן המילה ,בפעם הראשונה בחיים שלי באמת ,כמו משהו שחשבתי שהוא מת אבל הוא חי ,הבראתי מהחולי האנושי שהיה בי ,כמה בלתי אפשרי ככה מאושר ,ולא אמתי ואני לא אתנגד אליו הפעם ושהוא יחדור לתוכי תציף אותי מתיקות ,ואני אתהפך בין הידיים שלו ,ואני אחשב איזה מזל שלא עברו כל החיים בלי שהרגשתי את זה ...
זה האושר האמיתי ואף פעם לא יהיה לי אחר ,וגם אם זה לכמה שעות זה שווה את זה ...
אבל אתה לא חשבת שזה היה שווה את זה , אנחות התענוג שלי בסיפורים הפכו רק לאנחות של בכי בלתי פוסק , של שמיים אפורים גם באמצע הקיץ שהשמש להטה ,
.
.
ואני חיכיתי ,כמו טיפשה חיכיתי שאולי יום אחד תתעורר לאהב אותי ,
שראיתי אותך בקיבוץ רציתי לרוץ לעברך ,
רציתי שתרדם על המיטה שלי רחי לילות משותפים שלנו בלי שינה ותעיר אותי בנשיקה
הייתי כותבת לך מכתבים ושירים בלילות ארוכים, מחכה לאור הבוקר, מחכה לאור פניך.
רציתי שתעניק לי את המתנה היפה ביותר שגבר יכול להעניק לאשה להפוך אותי מילדה לאישה אמיתית על כל המובנים והמשמעויות ,רציתי לתת לך את הנשימות שלי , שכובה על גבי , שהיד היפה שלך עם השעון השחור על גביה מתחת לעורפי ואתה בתוכי בין רגלי ,בדקות ארוכות של אנחות שקטות, נשימות קצרות, נשיקות קטנות ומבטים עמוקים, לגמור ככה ולרעוד בין הידיים שלך להתעורר חסרת נשימה , לצפות לבואך ,ולשכב אתך בתור החדר על הרצפה הקרה , איך רציתי שתחבק אותי ותעלים את חוסר האונים ,איך רציתי לגלות לך הכל להתרחק אתך למחוזות אחרים , במקום זה כתבתי לך בלילות מכתבים ....
היית האהבה הראשונה שלי.
האהבה הזו, שהובילה אותי לאין ספור דמעות.
האהבה הזו, שגורמת לי לחפש להפסיק אהבות , מרעישה בראש ,מכאיבה בלב ,מרטיבה את הלחיים מדמעות אהבה תמימה,טרייה כמו מדשאה ירוקה , שלא נותנת לי להרגיש ככה לאף אחד אחר , של לאהוב בעוצמות כאלה, או לא לאהוב בכלל
