מדכא אותי

[רויהלה]

מדכא אותי

בוקר טוב ! אז ככה, מדי פעם אני פוגשת אנשים חברים מכרים ויוצא לנו לדבר על ילדים ואז כמובן שאני מספרת על הבן שלוקח רטלין ואז מתחיל כל הסיפור הזה לשכנע אותי למה וכל מיני סיפורים מפחידים שאנשים מנסים לספר לי שאני לא יודעת מה יהיה בעתיד ומה השלכות של הכדור, וכמובן אני מהנסיון שלמדתי כאן ממשיכה להתווכח ולהגיד שלא זה בסדר והלאה. למען האמת אני מספרת לאנשים כדי להביא למודעות שלהם שיזרקו את המחשבה והידע השלילית על הכדור, אבל בסוף אני יוצאת ללא אנרגיה מהשיחה הזו. ועוד לפעמים נשאר אצלי בלב חששות. אז מה עושים לא מספרים על הכדור? לא מביאים דוגמא לאנשים שאכן הילדים שלהם זקוקים לזה? מה עושים?

 

[b a r b a i m a]

בשביל זה יהיה מפגש..כדי שנוכל לדבר

ולחזק אחד את השני!! אבל ברצינות-גם לי יש לא מעט מקרים כמו שאת מספרת. למדתי שדי-אני לא מספרת למי שלא צריך לדעת. אלא אם נתקלתי במישהו שלדעתי זקוק לעזרה..ולא מקבל אותה.אז אם את חושבת שכן מישהו זקוק לעזרה אבל את נתקלת בסירוב-אז למה לשבור את הראש? לפעמים אני מתה לספר לאנשים אבל יודעת שזה יתפתח לסיפור אנטי... אז בשביל מה? עוד תסכולים? יש לי בתיק לפעמים כל מיני כתבות מענינות שאני מדפיסה מהאינטרנט ומהפורום-ואם אני נתקלת בהתנגדות כמו שאת מספרת-אני שולפת דף..נותנת למתנגד ומבקשת שלפני שהוא שולל את הנושא-שיקרא בשקט בבית ואם אחרי זה לא ישתכנע ... אז הפסד שלו!

 

[אמא של פרח]

מספרים ועושים אחר כך הפרדה

את נותנת להם את המידע ואת החויה שלך אם הם לא רוצים לקבל זו בעיה שלהם ואין לך שליטה על זה את עשית את המקסימום ויתכן שיום אחד ירד להם האסימון אני מאמינה שאנשים מקשיבים וקולטים הדרך שהם יבחרו ליישם והעיתוי - בעיה שלהם ואין לי שליטה על זה . כשתעשי את ההפרדה ישאר לך כוח שאת צריכה לצרכייך ולצרכי משפחתך והם הכי חשובים!

 

[אמאשלמרום]

מוכר, כל כך מוכר

היי חמודה,

כל כך מוכר מה שאת מתארת כאן... גם אנו נוכחנו שלא מתאים לנו לספר על הריטלין לכל אחד, ואפילו לחברים הטובים ביותר או למשפחה הקרובה. אספר לך 2 דברים שקרו לנו לאחרונה: סבא של מרום נשוי בשנית, ולאשתו יש בת בוגרת (17) עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות. ההפרעה אובחנה אצלה עוד בילדות אבל האמא הייתה כל כך אנטי ריטלין שהילדה לא טופלה מעבר לניסיון קצרצר עם ביופידבק ופרחי באך. היא לא סיימה תיכון, נשרה מבי"ס בכתה ט' וסובלת כיום מחוסר בטחון עצמי וקודים שגויים מאד של התנהגות חברתית. כשרק התחלנו עם האבחונים של מרום, סיפרנו לסבא שיתכן ומרום יצטרך לקבל טיפול תרופתי. אשתו מייד קפצה לשיחה ואמרה שלא נעיז לסמם את הילד (בצעקה!!!), ושהיא ניסתה שבועיים עם הבת שלה וזה פשוט לא עובד, בלה בלה בלה. באותו רגע עצרנו את השיחה ולא סיפרנו יותר כלום ועד לרגע זה סבא של מרום לא יודע שהוא נוטל ריטלין. עצוב שזה כך, אבל מי שלא חי עם ילד ADHD לא יבין זאת לעולם

יש לנו זוג חברים עם ילד בגיל של מרום, שהוא גם החבר הכי טוב שלו והם לומדים יחד באותה כתה. גם הוא "תכשיט" לא קטן, ולדעתי זקוק לאבחון, אבל אני לא מתערבת ורק נותנת לאמא שלו להיווכח בשינוי שחל במרום בשבועיים האחרונים. לפני כן, תמיד האשימו מייד את שני "תכשיטים" שלנו בכל מה שקרה (או לא קרה) בבי"ס. עכשיו, מכיוון שהילד השני נשאר לבד עם ה"שובבות" שלו, קוראים לאמא שלו כל שני וחמישי לבי"ס, לעומת מרום שהפך פנוי ללמידה ומקבל פידבקים חיוביים מאד מכל צוות המורים. חברתי היקרה שהייתה לגמרי אנטי ריטלין מרגע שסיפרנו לה על מרום, שוקלת עכשיו לאבחן גם את בנה לאור ההצלחה הקטנה שלנו ואני אהיה שם עבורה ועבור בנה. חמודה, היי חזקה, את לא חייבת לספר לכל אחד, רק תני לכל העולם ואשתו להיווכח בהצלחה של הבן, ואז... אחרי המחמאות, תוכלי לשקול לומר כך: קיימת הפרעה, זה דבר נתון שלא ניתן לשנותו. הריטלין אינו מרפא אותה, אלא רק מטפל בסימפטומים הפחות נעימים שלה, וזה כדי שלכולנו, ובראש וראשונה לבן, יהיה יותר נוח ויותר נעים להתנהל בחיי היומיום. מחזקת אותך.

אורלי

 

[שש שבע]

מוכר לי, אני לא מספרת

אלא אם אני רואה שמישהו יזדקק לעצה ממני. יותר מזה שרופאת המשפחה שלי סיפרה שהיא כרופאה, רואה את הבת של אחותה וללא ספק היא ADHD ולדעתה צריכה טיפול, והיא אומרת שאין עם מי לדבר. היא אומרת לי "אני רואה את המצב אצלכם, ואני מקנאה. מה אני יכולה לעשות כדי לשכנע את אחותי?"

 

[רויהלה]

תודה על העידוד

 

[בוקר טוב 1]

מוכר לי ,אני לא מספרת

במידה ואני רואה ילדים של חברות שהם במצב דומה למצב הבן שלי והן מוכנות לקבל יעוץ ואח"כ פועלות על פי היעוץ אז אני מוכנה לשתף ולעזור במידה ואני רואה שאני מוציאה אנרגיה לריק אני מפסיקה לדבר כי אני צריכה להשאיר כח לי לבני ביתי שזקוקים לי

 

[gal37]

שלום, אני חדשה ורוצה גם להגיב

ראשית, תלכי עם התחושות והאינטואיציות שלך. האמת שלך היא רק שלך. אם את מאמינה ברטלין ואת שלמה עם הדרך שאת עושה אז מה באמת אכפת לך מה אחרים חושבים. תמיד יהיו אחרים עם דעות אחרות, עם דעות מנוגדות לשלך. את לא חייבת להסכים עם כולם וכך גם להיפך ובטח שלא להתרגז לשווא מדעותיהם בנושא. ספרי למי שצריך לספר. גם אני נתקלת בתגובות זהות לשלך. אני מסבירה אם יש צורך, מקבלים אז יופי לא מקבלים גם כן יופי. העיקר שאני שלמה עם הדרך שבה בחרתי והיא מועילה לבתי. כל השאר לא רלוונטי.

 

[ע נ ת נקודה]

אני מאמינה שלכולנו עולות מדיי פעם

הרגשות האלה האם אנחנו עושות נכון ? האם באמת נכון לתת את הריטלין ? הערות של האנשים רק מגבירות את הרגשת האשם והחוסר וודאות . אבל תמיד טוב ברגעים כאלה להיזכר כמה טוב זה עושה לילד ואז קל יותר להתמודד עם התגובות . "נשמות טובות" תמיד קיימות. ערב טוב ענת

 

[א רויטל]

יש לי התלבטות ../images/Emo4.gif

הילדה בת 8 וחצי (רבע ל-9) כיתה ג'. ציונים טובים, אם כי לא עושה שיעורים. אין אמון במורה . בעיות חברתיות (קושי לקרוא נכון סיטואציות חברתיות), מרגישה הרבה פעמים שכולם נגדה, בידוד חברתי. אולי ה "H " בא לידי ביטוי בפטפטנות רבה שלעיתים אפילו מעיקה.(אך אין תלונות על כך מבי"ס) לפי אבחון TOVA זקוקה מאד לריטלין. הילדה מתנגדת. אני מתלבטת ולכן לא עומדת על כך. בעבר לקחה תרופות נוגדות חרדה ורספרידל כך שאין לי התנגדות עקרונית לתרופות מה דעתכן? להתעקש? ואולי רק מתחילת שנה הבאה בתקווה שתהייה מורה אחרת אמינה יותר שנוכל לקבל פידבקים לגבי ביה"ס.

 

[עדו בן צבי]

מספרים. אם לא נילחם על דעתינו

יאסרו את הכדור בחוק. אסור לנו להפסיד בקרב על דעת הקהל.