היכן החדשות?
העובדה שהרצל התלבט לאורך זמן בין פתרונות שונים לבעייות העם היהודי היא לא חדשה גדולה, ורובנו גם יודעים שאחדים שצאצאיו באמת התבוללו וזאת בהשראת דעותיו מתחילת דרכו שהאמינו בהיעלמות העם היהודי, יחד עם זאת חשוב להמשיך ולקרוא את הטקסט עד סופו ולראות שלאחר תקופת התלבטויות שבאה לידי ביטוי ביומניו הוא לוקח החלטה בכיוןן של בית לאומי לעם היהודי (אם אני זוכרר נכון זה היה בין השאר בהשראת משפט דרייפוס, שלדבריו שכנע אותו שהיהודים יקבלו יחס הוגן רק במדינה שלהם). הצבעת כאן על התלבטויות שליוו אותו בתחילת דרכו. בסדר. לגבי ז'בוטינסקי: אתה מביא כאן ציטוט מ-1919, התקופה של לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר ז'בו עדיין משוייך לאותו מחנה יחד עם בן-גוריון, הפרישה של הרוויזיוניסטים מהקונגרס הציוני עדיין לא התקיימה והוא עדיין לא מנהיג של תנועה אלא פעיל פוליטי צעיר שמתלבט לגבי דרכו, והאיזכורים הללו נאמרים, לדעתי, בהשראה ישירה של כתבי הרצל והרתיעה שלהם ממוסדות דתיים. החל מהפילוג מתנועות הפועלים מסתמנת התקרבות הדרגתית בין הימין הרוויזיוניסטי והתנועות הדתיות, תנועות אשר עוברות מצידן תהליך הדרגתי של פניה ימינה. כשאני אומר הדרגתי אני מתכוון לתהליך של עשרות בשנים: כבר בשנות ה-30 וה-40 היתה באצ"ל זיקה גדולה יותר למסורת מאשר בהגנה, מה שגרם לכך שבניהן של משפחות דתיות שהצטרפו לפעילות נגד הבריטים העדיפו את האצ"ל על פני ההגנה (גם אם הם היו מועטים באופן יחסי), מנחם בגין טיפח את הזיקה הזאת עד לשיא של סוף שנות ה-70 עם פירוק הברית ההיסטורית של מפא"י והמפד"ל וכניסת האגודה לקואליציה. בלוגמן, צריך להבדיל בין ציטוט מבודד שמתאים לדעתו של אדם זה או אחר, לבין בחינה הסטורית מעמיקה. אם אתה רוצה פשוט להגן על דעותיך ולנגח את דעותיהם של אחרים אזי ציטוטים הם כלי מספק. אם אתה רוצה, בכנות פנימית, גם לבחון את טענותיך שלך ולחתור אל האמת אזי חשוב גם להכיר את הקונטקסט שמאחורי כל ציטוט שכזה. ובשביל לסבר את האוזן: טרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו", האם הוא הטיף להתאבדות? צ'רצ'יל הבטיח לבני עמו במלחמת העולם השניה "דם יזע ודמעות", האם הוא דגל בקשיים? הקונטקסט, ידידי, הקונטקסט. ואני מצטרף לאמירה שלך "בברכה ובאהבה", גם אם אני דורש מעצמי לאהוב, עד כמה שאוכל, כל אדם ולא רק כל יהודי.