מדיניות מיקוף

[tafustafus]

מדיניות מיקוף

מה עמדותיכם/מנהגיכם לגבי צירופים כמו בית ספר, בעלי חיים וכדומה -- עם מקף או בלי מקף? הנטייה שלי היא לכתוב ללא מקף (כפי שכתבתי לעיל) אלא במקומות בהם ללא מקף הקורא עשוי לא להבין שמדובר בצירוף. אבל לאחרונה נתקלתי בביקורת על היעדר המקפים שלי, שבעיני כמה אנשים פשוט חסרים.

 

[ללה3]

אני תומכת בעמדתך

אולם גם אני נתקלתי בתגובות דומות, בעיקר ממבוגרים. לדעתי מיקוף יתר מסרבל את הטקסט. לפי כללי הפיסוק אין חובה לסמן מקף בין שתי מילים ויותר המצטרפות למושג אחד.

 

[יצהר]

אכן, המדיניות הכללית

היא להמעיט ככל האפשר במקפים מחברים. גם אני חושב שצריך להשתמש במקפים רק כאשר הם הכרחיים - אבל על השאלה מתי הם הכרחיים אפשר להתווכח שעות. הנה, מכל מקום, הכללים בהוצאה שאיתה אני עובד כרגע: אין לכתוב מקף במקרים הבאים: שמות מקומות (תל אביב, ברית המועצות, ניו יורק), מילות יחס (על יד, על פי) וכן סוף סוף, יום יום, כל כך. יש להוסיף מקף אחרי תחיליות ולפני סופיות (אי-אפשר, טרום-בכורה, אנטי-דמוקרטי), בדרגות (סגן-אלוף, רב-סרן) ובמקרים כגון א-סימטרי, לא-יהודי, דרום-מזרח. כן יש להוסיף מקף לפני הסיומות עָשָׂר ועשרה (אחד-עשר, אחת-עשרה).

 

[chinabird]

חולק ומנצל"ש

אני דווקא מאוד בעד מיקוף. ככלל אצבע, אני מוצא שאפשר למקף כל דבר שיש לו ר"ת שגורים (בעלי-חיים --> בע"ח, דרישת-שלום --> ד"ש, תלמוד-תורה --> ת"ת וכו'). המקף הוא כלי נהדר כדי להבדיל בין דבר כשלעצמו ובין דבר שנקרא על-שם הדבר כשלעצמו (בית-הספר אינו הבית של הספר, למשל, ואגודת-ישראל אינה באמת האגודה של ישראל). מצד שני (וכאן הנצלו"ש) יש המשתמשים לחלק מתפקידי המקף הללו במרכאות ("אגודת ישראל", "החברה להגנת הטבע" וכו'). השימוש הגיוני, כמובן, אבל אני מוצא שהוא מעט כעור. הטעם היחיד שגורם לי לנטות לטובתו הוא העובדה שבצירופים ארוכים (בית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה, למשל) המיקוף הרציף כבר הופך לבעייתי מאוד. מצד שלישי (וזו רק הערת אגב), כשאני קורא טקסטים עם מקפים ברור לי שהיה שם מישהו ששם לב לטקסט; מין דרישת-שלום מקצועית כזו. ואם אלו הדברים שמחממים לי את הלב, אולי הגיע הזמן להחליף מקצוע (ואולי חלף, ועכשיו מאוחר מדי).

 

[גרגמל הזועם]

מה פירוש" כלל אצבע "?

ומה מקור הביטוי ?

 

[chinabird]

לא יודע לגבי המקור (שאלה מעניינת).

מבחינת משמעות - הכוונה לכך שכשאתה לא משוכנע, לא יכול לנמק, לא יודע בדיוק וכו' וכו', יש לך כלל פשוט, כללי, שעל-פיו עליך לפעול. היה לי פעם הסבר יותר טוב (נדמה לי שמישהו נתן כזה גם כאן בפורום, בעבר), אבל יום שישי, ארוחת השבת בפתח ואני חייב לזוז.

 

[Boojie]

המקור: rule of thumb,

כשהמשמעות המקורית היא לא במובן "כלל" אלא דווקא במובן "סרגל" (כלומר, השימוש באגודל כדי למדוד אורכים מסוימים, כמו ה"שיבר" או ה"טפח", להבדיל).

 

[chinabird]

תודה ../images/Emo39.gif

 

[giba70]

אני גם מהממעיטים במקפים

אבל כאשר מדובר בתחיליות או סופיות, (כפי שכבר הוזכר כאן) שלא עומדות בפני עצמן, חייבים מקף. אוסיף דוגמאות: חד-צדדי דו-מושבי רב-לאומי

 

[tafustafus]

מעניין

לדעתי הממעטים במקפים בהחלט כותבים בין לאומי, חד צדדי. ולדעתי דווקא במקרים אלה, יש הכי מעט מקום לספק באשר לאופן בו יש לקרוא את הצירוף.