נוחות אבסולוטית הוא מינוח הולם.
אני בהחלט מבינה על מה אתה מדבר. בקשר לשאלתך, אינני יודעת מהי הבעיה. הרבה רופאים ממליצים כיום על מדיטציה. (גם כשאין להם בדיוק מושג מהי מדיטציה. לפחות, היא בטוח יכולה לעזור ברוב במקרים יותר משהם יכולים). מדיטציה יכולה לעזור במצבי לחץ, מתח, דיכאון, עייפות, וכו.` אולם מדיטציה איננה `תרופה לכל בעיה`. אדם צריך להיות במודעות גבוהה כדי להרפא באמצעות מדיטציה. זה בהחלט אפשרי. אולם אם הבעיה היא נפשית, לעתים, ללא הדרכה נאותה, זה אפילו עלול לגרום נזק!! כדאי מאד לפנות למטפל שמשלב טיפולים הוליסטיים עם מדיטציות. טיפולים הוליסטיים בשילוב עם עבודה בהדמיה, יכולים לחולל נסים ונפלאות. אולם הכל תלוי ברצונו של המטופל להחלים. או בוויתור של המטופל על התמורה שיש לו מ`הבעיה הבריאותית`. בכל מקרה, זה לא בא במקום טיפול רפואי או רפואי-אלטרנטיבי. כדאי לבחון קודם כל מהי הבעייה. (אפולו באמצעים קונבנציונליים)ורק אחר כך אפשר לבחור את דרך הטיפול. אומר לך רק, שעל פי אמונתי, אדם יכול להחלים מן הבעיות הסבוכות ביותר באמצעות כח הרצון שלו. כי מחלה, היא אשליה. מחלה, היא מגננה בפני האמת. על כן הריפוי תלוי בהבנת הסיבה, לאשליית המחלה. מחלה זו החלטה (בדרך כלל לא מודעת) של החולה, למסור את האחריות על חיי היויום שלו, בידי מישהו אחר. אם זה נובע מתוך אי רצון להתמודד עם `מציאות` מסוימת. או מתוך תחושת חולשה. בתת מודע, החולה משוכנע, שהמחלה מעניקה לו עצמה. על כן, הריפוי, נתפס אצלו במצב כזה, כסכנה . בריאות, שהיא עצמה אמיתית, נתפסת אצלו כמסוכנת. החולה, מאמין שהוא נפרד מן האלוהות. שהיא מאיימת עליו. החולה מאמין, שהאלוהות היא אכזרית ועשויה להכחיד אותו. על כן, הוא שואף ל``כבוש`` אותה, ל``העניש`` אותה ולגרום ל``מותה``. באמצעות מחלתו, הוא `מנצח` את האלוהות!!! הריפוי, לעומת זאת, מסמל את תבוסתו של החולה. הריפוי גורם לחולה להבין, שהוא מאוחד עם האלוהות. הריפוי מסמל את גדולתה של האלוהות. הריפוי עומד במקום, ששם נמצא כל מה שהחולה הסתיר מעצמו, במטרה `לגונן` על חייו. אם הוא מחלים- סימן, שהוא אחראי למחשבותיו. אם הוא אחראי למחשבותיו- הוא יהיה מוכן `למות` על מנת להוכיח לעצמו, כמה שהוא חלש ומסכן. אם הוא בוחר במוות- אזי חולשתו היא עצמתו. כי אז, הוא מעניש את עצמו בעונש, שהאלוהות הייתה אמורה ל`העניש` אותו. אתה רואה עד כמה זה מורכב? רק שינוי בתפישה יעזור. אולם על מנת לשנות את התפישה, יש להודות קודם כל בטעותה של התפישה הקודמת. וגם זה לא פשוט. כי אז צריך לקחת אחריות. בדרך כלל, החולה מסרב להכיר בכך שהמחלה, היא החלטה של השכל ולא של הגוף. הכרה כזאת, תזים את האמונה, שלגוף ישנן תכונות תפקודיות שהשכל אינו אחראי להן. אמונה כזאת תזים את התפיסה ש``אינסטינקטים`` ו``רפלקסים`` אינם קשורים לשכל שלו. מתרפא שיחליט נגד הריפוי, לא ירפא!!! אם כך, השכל של המתרפא, הוא המרפא. התוצאה, תלויה כמובן בהחלטת המתרפא. אמונה היא כח יוצר עצמתי ביותר. L&L TALYA
