מדיטציה

Tusha

New member
מדיטציה

פוחדת לנוע, ישבה דוממת. לא יכולה עוד להתבונן, עצמה את עיניה. היא ניסתה להרגיע את עצמה באמצעות נשימות עמוקות. היא סירבה לחשוב על המחר, שעכשיו הוא מאיים. היא רצתה להשקיט את רוחה. ישבה דוממת למרות האימה, נשמה נשימה שהיא עמוקה, ישבה בשקט למרות הזעקה על סף השפתיים ,למרות הלב הפועם בעוז. היא הגיעה אל הדרך משביל שונה לחלוטין מזה של הקדושים והמיסטיקנים, אך היא הצטרפה אליהם כי הייתה צריכה לה, לישיבה, לנשימה. היא חשבה, שהיא תוביל אותה לטירוף. כך, יושבת, עיניה עצומות, מתחת לשמש חלושה, נטרדה רוחה ,עוד ועוד. אלא שבו בזמן נעשתה בטוחה עוד ועוד. זה היה עירוב מוזר של ספק ואמונה כרוכים זה בזה, ושניהם בלתי אפשריים. מדוע תשב כך כשרצונה האמיתי הוא לברוח? מדוע תברח אם תוכל לשבת עוד זמן מה? טושה
 

Tal_Ya_Tal

New member
השתקפות עצמית../images/Emo42.gif../images/Emo141.gif../images/Emo42.gif

נכנסתי פנימה, דרך הקדקוד. עברתי דרך עצמות הגולגולת, אל פיתולי המוח, אל מאחורי העיניים, פיזרתי את הערפל ששרר שם, ירדתי משם אל חלל הפה. גלשתי לאורך הושת, מנקה איתי צלילים שרצו לפרוץ החוצה והתעכבו להם שם. דרך אבי העורקים, נכנסתי אל תוך הלב. ראיתי את החדר השמאלי, התחתון ונכנסתי אל פנימו. והוא הלך והתרחב וגדל, עד שלא ראיתי את החדר, אלא מעגלים, מעגלים של אור. אור זהוב, מבהיק. התבוננתי באור, שזרם לעומתי, כמו נמצאתי ברכבת הדוהרת בתוך מנהרה מוארת. נכנסתי אל תוך האור. אל תוך תוכו המאוד פנימי. אל הגרעין. אל הנקודה האמצעית. תחושה של אושר בלתי מוסבר אפפה אותי. תחושה של התרחבות. של אין גבול. של ערנות מוחלטת והוויה מוחלטת. של יש. הכל פעפע ורקד מסביבי, בתוכי ואיתי, בריקוד קצבי המבטא את הריתמוס של החיים. ואז ידעתי. ידעתי שאני יודעת. ידעתי שאני ידועה וידעתי שאני גם הידיעה !!! וזאת הייתה תחושה ללא תחושה. מחשבה ללא מחשבה. מן אושר מסחרר של ההוויה עצמה. אני הייתי באור. אני הייתי האור. אני הווה את האור... ואז, נשמע הצליל העדין של הפעמון הטיבטי, שהדהד אל תוך מודעותי. פקחתי עיניים. ישובה הייתי על הספה, כרית תומכת בגבי. כפות רגלי, נחות על הרצפה. ידי, מונחות על ירכי,פשוטת כלפי מעלה. אספתי את ידי אלי בתנועה של התעוררות ומתחתי אותן מעבר לראשי, כאילו התעוררתי משינה עמוקה. למעשה, הייתי במצב של עירות מוחלטת. של מדיטציה. כשמדברים על מדיטציה, אנשים בדרך כלל נבהלים. או מסתייגים. זה נראה להם מפחיד. כמו ללכת לאיבוד. ישנם כאלו, המדמים את המדיטציה, להיפנוזה. וחוששים שלא יתעוררו ממנה. (וישנם אכן מנחי- "מדיטציה", המגדירים דמיון מודרך, כמדיטציה.) מדיטציה, היא התבוננות פנימה. זוהי הפעולה של ההסתכלות המעמיקה, אל תוך הראי של העצמי. זוהי השתקפות עצמית. זוהי התבוננות עמוקה, אל עבר מקור האור, שבתוכנו, על מנת לגלות את המהות האמיתית שלנו. את האמת הפנימית שלנו. רובנו ככולנו, אבודים בתוך מה שניתן לכנות, "החוויה של הרגשות והמחשבות". חוויה שמתמשכת מיום ליום. אנו עסוקים במרוץ מטורף אחרי מאוויינו ותשוקותינו. וכך אנו חיים לנו מיום ליום, כאשר המאבקים וההתפשרויות עם החיים, נמשכים עד אשר, ביום מן הימים, אנו מזדקנים ומתים. ושוב, חוזר חלילה. וכל זה, לפעמים, אפילו מבלי לשרבב מבט אחד לאחור! כאשר האנרגיה החיונית שבתוכנו דועכת, אנו חווים את השאול. זהו הגהנום עלי אדמות. עייפות, מחלות, זקנה. אם נלמד להפסיק להלחם כל חיינו, נפסיק ליצור עוד ועוד קונפליקטים, שמתישים אותנו. להיות ערניים ולשים לב, משמעו, לשחרר את עצמנו מפחד ומהתעלמות. זוהי דרך להשתחרר מן הכפייתיות של השגרה, לצמיתות. זוהי מדיטציה. אם נוכל לשבת כל יום בשקט, לזמן מה, כל מה שנדרש, זו רק הרפיה עמוקה של הגוף וערנות מוחלטת. ריכוז מוחלט. אותו אור, המצוי בתוכנו, יגדל וילך ויעצים וכל על חיינו, עלי אדמות, יקבלו משמעות שונה. אלפי מחזורי חיים, יושלמו. *המאמר הזה נכתב לפני כשבע שנים למקומון ´במקום´ של ´ידיעות אחרונות´ בראשון וסביבותיה. א-ב-ל, היום כבר כולנו חכמים, כולנו מנוסים, כולנו יודעים את התורה. ובכל זאת, מצווה עלינו ´לספר ביציאת מצרים´
L&L TALYA
 
למעלה