שומרים עלינו אלה שאנו מטפחים.
הקשר הוא הדדי, ואיפושהו, מישהו חייב להתחיל. בדרך כלל זו לא הצלילות שבאה לה סתם כך
, אלא ההיפך הוא הנכון. כללים נוקשים? האם לשמור את מוצא פי, לרסן את כעסיי על מנת שלא לפגוע, לא לקחת את מה שאינו שלי וכן הלאה הם "כללים נוקשים"? טיפול "סביר" הוא דבר שמשתנה בהתאם לנסיבות ולזמן. כמו כן הטיפול הוא חיצוני ופנימי (או ההיפך), וסתם לסיבור הדעת: חיצוני ופנימי אינם קיימים כשלעצמם, וגם אילו היו קיימים, אם הפנמתי את ההבנה והצורך בתרגול של כללים כאלו או אחרים, ממילא הדבר הופך לפנימי. כמו כן גם אין זה חשוב כלל אם משהו (שאני נותן בו אמון שהוא הטוב) הוא "חיצוני לי" או "פנימי בי". השאלה שלי היא- מה מועיל ומה לא, וכל עוד אנחנו חיים במישור המציאות המשתנה תדיר והיחסית, האבחנה הזו חייבת להיעשות.
הקשר הוא הדדי, ואיפושהו, מישהו חייב להתחיל. בדרך כלל זו לא הצלילות שבאה לה סתם כך