מדיטציה מיוחדת

[ofcourse]

מדיטציה מיוחדת

מדיטציית ספיראלה עם דר.מיכאלה פנטיוק מדיטציה טנטרית קבוצתית להעלאת הקונדליני. חוויה מדיטטיבית ואנרגטית עמוקה תוך שימוש בכוח הקבוצה. מדיטצית ספיראלה ידועה כתהליך עוצמתי ומהיר, בו המשתתפים מסתדרים בספיראלה ומסודרים על פי מזלות אסטרולוגים, גבר-אישה, כך שמאסטר נמצא במרכז. האנרגיה שעולה במדיטציה זו נעה בין המשתתפים ועולה כלפי מעלה כך שהמשתתפים חווים חוויה אקסטטית ומאזנת, המאפשרת תחושת התעלות ומלאות ליצירת מצב אנרגטי המכיל את כל האיכויות האנושיות הקיימות במזלות האסטרולוגיים השונים והיסודות האלכימיים. על פי המאסטר גריג בוולרו השתתפות במדיטציה כזו שוות ערך לשעות רבות של מדיטציה רגילה. מדיטציות ספיראלה מתקיימות במקומות שונים בעולם ומונות לעיתים אלפי משתתפים. עתה הזדמנות נדירה לחוות זאת בישראל. 17/11 שעה 20:30 ,בי"ס תל חי מעפילי האגוז 74 תל אביב. מחיר: 30 ₪ למשתתף המשתתפים במדיטציה מוזמנים להרצאת מבוא לסדנאות השונות שתעביר דר.מיכאלה פנטיוק לפרטים והרשמה: רן 0507393910

 

[קמהדנו]

הודעה מיוחדת ../images/Emo13.gif

שלום, כמובן כבר כתבת הודעה דומה קודם, והעברתי אותה לשרשור הזמנות אתה יכול גם להוסיף מודעה באיזור הלוחות של הפורום בהצלחה והעלאת קונדליני פוריה

 

[dharmax]

תגובה מיוחדת

רק רציתי לומר, שאני ממליץ להמנע מתרגולים שכאלה ברכות

 

[קמהדנו]

יש דברים שרצית לומר ../images/Emo168.gif

הכל.. הכל מיוחד כל כך! בימים אלה אני מגלה ומשתאה כמה צבעים הם מיוחדים ונפלאים

לא רק בפרחים או בשקיעה או ציור של ואן-גוך, אלא בכל דבר. קטעים!

רגע, אבל אם הכל מיוחד, אז כלום לא מיוחד

 

[אינקה]

הצבעים אינם נפלאים

הם... אתה רואה אותם? זה מה שהם. ולא, לא נכון ההגיון המיינדי הזה. אם אתה חש ייחוד אז זה מה שאתה חש. תניח ל"הכל", אלו סתם מחשבות.

 

[קמהדנו]

השכנים אינם טובים בעיניי

נכון, המיינד מנסה לנכס/לנחס כמה דברים כאן אבל אני חש שהצבעים נפלאים. אז מה תעשה לי?

 

[שנטידווה]

"אם אתה חש ייחוד אז זה מה שאתה חש."

אם אתה חש שהצבעים נפלאים אז זה מה שאתה חש.

 

[אינקה]

אם אתה חש נפלא זה מה שאתה חש

אין צורך להצמיד את צבעי הפרחים לתחושת הפליאה/נפלאות. כל דבר במקומו.

 

[שנטידווה]

פליאה היא תמיד

תולדה של רושם חושי כלשהו וזוהי עובדה. אין פה עניין של "צריך להצמיד" או "לא צריך להצמיד".

 

[אינקה]

זה עניין של עידון

ברמה מסויימת של עידון ההכרה האמירה שלך נראית נכונה, באחרת שלי. איני מתכוון לפתוח דיון איזו עדיפה, מספיק להבין שגם זה וגם זה אפשרי.

 

[שנטידווה]

תאר לי

איך זה אפשרי.

 

[אינקה]

בבקשה

כשבחורה "מושכת" עוברת על ידך המשיכה שאתה חש מקורה אינו בה אלא בתשוקות ובאפליות שבהכרה שלך. אם אתה אחד עם התשוקה ללא כל עכבות אז אתה רק עושה מעשה. אך אם ההכרה צלולה יתכן שהתשוקה לא תתעורר כלל והבחורה תהיה עבורך מה שהיא: יצור אנוש הראוי לחמלתך.

 

[שנטידווה]

לא מדויק...

התודעה/הכרה מנהלת כל הזמן קשרים אינטראקטיבים עם הסביבה החיצונית לה. אלולא הגירוי החיצוני התשוקות והאפליות שבהכרתי היו נשארות רדומות, שכן לא היה מה שיעורר אותן. הכרה צלולה עדיין לא מאפשרת את אי-התעוררותה של התשוקה, אלא רק את האבחנה הברורה של התהליכים המנטליים בעת התרחשותן. כדי שהתשוקה לא תתעורר כלל דרוש תרגול חוזר ונשנה של אי-הזנת ההתניות שמאפשרות את התעוררותה של התשוקה מלכתחילה, כמו גם טיפוח של מצבי תודעה שברגיל איננו חיים בהם ואשר תשוקה אינה בנמצא בהם.

 

[אינקה]

הכרה צלולה מספיקה

הכרה צלולה אינה רק אבחנה בתהליכים אלא היא אפשרית רק כשקיימת מסה קריטית של השקטת תשוקות ותהליכים פנימיים. ההכרה הצלולה כשלעצמה היא תרגול של אי התעוררות תשוקות ואפליות והיא עצמה "מצב תודעה בו התשוקה אינה נמצאת".

 

[שנטידווה]

ובכן,

בכל המסורות הבודהיסטיות בהן תרגלתי עד היום מלמדים ומתרגלים שני אלמנטים של המדיטציה: שאמהטה (השקטה, הרגעה) וויפסאשניה (ויפאסאנה-התבוננות, ראיה פנימית- insight). השקטה/הרגעה של תשוקות, אפליות ותהליכים פנימיים מעודדת ומטפחת תנאים לצלילות ובהירות, ולכן המשפט הראשון של הודעתך הוא נכון. לעומת זאת, אילו התרגול של הכרה צלולה היה לבדו תרגול של 'אי התעוררות תשוקות ואפליות והיא עצמה "מצב תודעה בו התשוקה אינה נמצאת" ' הבודהא לא היה מלמד שישה נתיבים מבין השמונה שלימד שהם (בהתאמה): כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, מחייה נכונה ומאמץ נכון. תרגול של ששת הנתיבים הללו לא רק מעודד ותומך בצלילות, אלא גם ובעיקר מחליש בפועל (בתרגול חוזר ונשנה עד היעלמותם המוחלטת) את התשוקות, האפליות ושאר התהליכים הפנימיים (כלשונך).

 

[אינקה]

בודהא לא אמר לך זאת

זו פרשנות שלך על השאלה מדוע הוא לימד יותר דרך אחת. אך למעשה צלילות באופן ספונטאני מקיימת את ששת הנתיבים שציינת ולכן אין סתירה כלל.

 

[שנטידווה]

אינקה....

בוא לא ניכנס לרטוריקה הבלתי מועילה של "זוהי הפרשנות שלי" וגו'. באותה המידה של נכונות אני יכול לומר את אותם דברים על דבריך שלך ובזה בעצם מסתיים הדיון. אתה כמוני, מסתמך על מילותיהם של מוריך והכתבים שלהם, לכן לא תוכל לומר שאני "נצמד" למילים אלו או אחרות מבלי לפטור את עצמך מהיצמדות זהה לשלי שכן באותה המידה של נכונות אפשר יהיה לומר זאת גם עליך. אם נרצה להמשיך בדיון נהיה חייבים למצוא קרקע משותפת לשיח (ואם לא- אז אין צורך כמובן). לעצם העניין: זוהי אינה פרשנות שלי, אלא קריאה ברורה ופשוטה של הסוטרה שנקראת "הסוטרה של הנעת גלגל הדהארמה". שוב, אפשר גם לדון בשאלה האם הטקסט הזה אכן נאמר ע''י הבודהא או לא, אבל כמו שאתה מניח שמוריך מלמדים אותך את הדהארמה האמיתית כך אני מניח שהמורים ששימרו והעבירו את הטקסט הנ''ל עד ימינו מלמדים את הדהארמה האמיתית. אילו רצה הבודהא ללמד את מה שאתה אומר, דבריו היו דומים או אפילו זהים לדבריך, אבל לא כך הוא הדבר. מניסיוני האישי ומביקוריי במרכזים שונים של זן-בודהיזם ובודהיזם בכלל בעולם, אנשים שלא תרגלו את כל שמונת הנתיבים, ולא משנה מה הייתה מסורתם, לקו בבעיות קשות של יהירות, לשון רעה ופוגעת וחלקם אף הטרידו מינית את תלמידותיהם. הרבה כאבי לב וצער רב היו שם. פשטנות יתר בהבנת התיאוריה והתרגול של הבודהיזם הן הסיבות העיקריות למצב עגום זה. לימוד מקיף ומעמיק של הטקסטים + תרגול מתמיד בהתאם להוראות השונות בטקסטים הם must. בפועל, רוב מורי הזן היו נזירים, וכדי להפוך לנזירים הם היו חייבים ללמוד ולשנן בעל פה מספר לא מבוטל של סוטרות. במילים אחרות הם ידעו היטב את מה שעליהם היה לנטוש ברגע הקריטי. כמו כן הם ישבו שעות ארוכות במדיטציה בתנאים קשים וכן הלאה. אין זה אומר כמובן שעלינו להיות נזירים ולחקות את מעשיהם אחד לאחד, אבל זה כן אומר שעלינו להשקיע יותר ממה שאנחנו עושים ברגיל, ושעלינו להבין שבאמת באמת כמעט ולא הבנו דבר, גם אם בכל זאת הבנו דבר או שניים

המשך ערב נעים לך ולכולנו

 

[אינקה]

לא במקרה הזה

אני יכול לראות באופן ישיר כי במצב הצלילות כל הנתיבים מתגשמים באופן ספונטאני. אני יכול לאשר זאת עצמי ללא תלות בהוראה או פרשנות. אין לי ויכוח איתך בעניין חשיבות תרגול שמונת הנתיבים אלא על אופן התרגול - האם על התרגול להיות נוקשה וכוחני כלפי עצמך, או על האדם לשים לב אל למה שמניע אותו הרחק מן הנתיב הנכון כדי להכיר במה שמאפשר זאת ספונטאנית. בנוסף אני מאמין שבלימה כוחנית של תשוקות ואפליות בהכרה אינה משיגה אלא את התוצאה ההפוכה. לעיתים יש לפעול באופן שגוי על מנת ללמוד שיעור אמיתי מן הסבל שמתגשם מכך. זהו לימוד אמיתי וחי הפועל על ההכרה אחרת לחלוטין משינון והליכה בדרך התנהגותית שהותוותה על ידי אחרים.

 

[שנטידווה]

אוקיי,

אז איך תשמור על צלילות מתמידה בכל רגע ורגע, ואיך תגרום לה להיות בלתי הפיכה (כלומר ששוב לא נשקע בעכירות, וכתוצאה ממנה בהשתעבדות לתשוקותינו ואפליותינו)? לגבי האלימות לכאורה, או "הבלימה הכוחנית", כלשונך, לא ראיתי אותה כלל בתורתו של הבודהא. לגבי "...משינון והליכה בדרך התנהגותית שהותוותה על ידי אחרים." כדבריך, אפשר לטעון זאת על כל סוג של התנהגות בחיינו: מינקותינו ועד הלום, אנחנו לא מפסיקים לחיות על פי מה שלמדנו מסביבתנו ובעיקר מהישויות שמאכלסות אותה (אמא, אבא, מורים, חברים וכן הלאה); אם כך, עדיף לנו ללמוד, להפנים ולחיות על פי מה שראוי ומועיל, ולא על פי מה שלא. הדרך כפי שלימד אותה הבודהא היא שלי כפי שהיא שלו, וממילא ההפרדה בין "שלי" ל"שלו" היא אשלייה. ממילא אני לא מתעקש על "אני" לעומת ה"אחרים", ולכן השאלה האם הדרך "הותוותה ע''י האחרים" או "על ידי" היא חסרת חשיבות ואינה קיימת כלל.

 

[אינקה]

לדעתי השאלה הפוכה

איך הצלילות תשמור "עלי"... הרי איני יכול לאחוז בה, גם לא בעקיפין. מכיוון שהיא האמת היא זו שמושכת אותי אליה, כפי שהמים זורמים כלפי מטה. את הבלימה הכוחנית איני מייחס לבודהא עצמו אלא לאלו שמקבלים את דבריו ככללים נוקשים של התנהגות ומשמעות. גישתי היא שיש לטפל במניעים, ואילו בהתנהגות יש "לטפל" רק במינימום הנדרש לתפקוד סביר. אם דברי הבודהא נובעים ממך הרי זה נפלא. אם אתה מנסה להתאים את עצמך למה שמשיהו אחר אמר הרי זו בעייה.