מדידית האשליה
שלום , "אדם נמדד ב-כיסו כוסו ו-כעסו" אדם - הוא מצב יחסי של תפישת האור , דהיינו אור הינו היבט על-זמני , וכאשר הוא יורד לתוך היבטים יחסיים הוא פועל כתפישות של היחסיות שהם בעבורו היקום , ואם נסדר תפישות נקודתיות אלו , נקבל היבט מתהווה המקיף את תפישת האור העומד לעומת התפישה עצמה , דהיינו יהיו לתפישותיו נקודות חיבור בתפישתו , היבטים שכולנו מזהים בזכרונות במחשבות ברגשות ובתפישת עולמינו וכו´ אולם העניין כולו הוא במישור יחסי בלבד ואין מציאות כשלעצמה , ועל כן החוט המקשר בין כל תפישותיו הוא היבט של אור יחסי ולא קניין אישי , ולכן נכון יהיה לטעון שמכלול תפישותיו מלוות את האדם בכל רגע , והם יהיו עבורו וקטורים או כוונות בשדה יחסי , הכוונות הללו הבאות לביטוי כיחסיות הסובבת לעומת קיומו הנתון בכל רגע נקראות כיסו , כאשר המקיף את אורו מקיף אותו כקיום אשליתי הנקרא ממון . בתוך היבט שדה יחסי זה של כיסו וממון , הכוונות באות לביטוי כקיום הסובב את קיום עצמו , דהיינו המחזוריות בחיינו של אירועים מחשבות רגשות מפגשים וכו´ ובין שדה הכיס והממון שבו יש מחזוריות , הכוונות באות לביטוי כעולם הסובב את הקיום הנקרא כעסו (המציאות). וכך בכל פעם שיש יתרון לתפישת האור בתוך הביטויים הנ"ל אנו רואים שכרינו כטוב , דהיינו את הקומבינציה של העולם הבא לקראתינו כשילוב הכוונות היורדות לעומת התהוותינו היחסית , ואנחנו יכולים לשנות איזה פרמטר שאנחנו רוצים מעבר לזמן ולמקום וזאת בתנאי שאנו מעלים בכוונותינו מעל הזמן והמקום , מה שנקרא ואהבת את ה´ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך , ופה ישנה הדילמה הידועה של סם החיים וסם המוות , בהיותינו סובבים ביקום האם נתעלה מעל היחסיות הגשמית ביקום או האם ניפול למקיף את קיומינו המתקיים לעומתינו כתחומים , דהיינו לכעסינו. שהוא המקיף אותנו כקיום יחסי הנקרא מוי , לעומת מורה הדרך החוצה מעברינו המודע הנקרא משה . ניתן לומר שהויכוח הוא בין מוי(מוות) למשה(חיים). גם אם מוי הוא שם חיבה למבחן והניסיון של תורת משה . "ושמרתם את המצוות והחוקים..." דוד היחיד
שלום , "אדם נמדד ב-כיסו כוסו ו-כעסו" אדם - הוא מצב יחסי של תפישת האור , דהיינו אור הינו היבט על-זמני , וכאשר הוא יורד לתוך היבטים יחסיים הוא פועל כתפישות של היחסיות שהם בעבורו היקום , ואם נסדר תפישות נקודתיות אלו , נקבל היבט מתהווה המקיף את תפישת האור העומד לעומת התפישה עצמה , דהיינו יהיו לתפישותיו נקודות חיבור בתפישתו , היבטים שכולנו מזהים בזכרונות במחשבות ברגשות ובתפישת עולמינו וכו´ אולם העניין כולו הוא במישור יחסי בלבד ואין מציאות כשלעצמה , ועל כן החוט המקשר בין כל תפישותיו הוא היבט של אור יחסי ולא קניין אישי , ולכן נכון יהיה לטעון שמכלול תפישותיו מלוות את האדם בכל רגע , והם יהיו עבורו וקטורים או כוונות בשדה יחסי , הכוונות הללו הבאות לביטוי כיחסיות הסובבת לעומת קיומו הנתון בכל רגע נקראות כיסו , כאשר המקיף את אורו מקיף אותו כקיום אשליתי הנקרא ממון . בתוך היבט שדה יחסי זה של כיסו וממון , הכוונות באות לביטוי כקיום הסובב את קיום עצמו , דהיינו המחזוריות בחיינו של אירועים מחשבות רגשות מפגשים וכו´ ובין שדה הכיס והממון שבו יש מחזוריות , הכוונות באות לביטוי כעולם הסובב את הקיום הנקרא כעסו (המציאות). וכך בכל פעם שיש יתרון לתפישת האור בתוך הביטויים הנ"ל אנו רואים שכרינו כטוב , דהיינו את הקומבינציה של העולם הבא לקראתינו כשילוב הכוונות היורדות לעומת התהוותינו היחסית , ואנחנו יכולים לשנות איזה פרמטר שאנחנו רוצים מעבר לזמן ולמקום וזאת בתנאי שאנו מעלים בכוונותינו מעל הזמן והמקום , מה שנקרא ואהבת את ה´ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך , ופה ישנה הדילמה הידועה של סם החיים וסם המוות , בהיותינו סובבים ביקום האם נתעלה מעל היחסיות הגשמית ביקום או האם ניפול למקיף את קיומינו המתקיים לעומתינו כתחומים , דהיינו לכעסינו. שהוא המקיף אותנו כקיום יחסי הנקרא מוי , לעומת מורה הדרך החוצה מעברינו המודע הנקרא משה . ניתן לומר שהויכוח הוא בין מוי(מוות) למשה(חיים). גם אם מוי הוא שם חיבה למבחן והניסיון של תורת משה . "ושמרתם את המצוות והחוקים..." דוד היחיד