מדברים עלינו...

[אמארונה]

מדברים עלינו...

"הודעה שמצאתי בפורום אחר"

 

[נורקס]

מחשבות על קידמה ושוביניזם....

מודה שלא קראתי את כל השרשור המצורף, אלא רק הודעות נבחרות. תמיד מעניין אותי לראות כיצד עיניים "מערביות" מסתכלות על תרבויות אחרות שאינן מערביות (אולי זה שרידים מלימודי הסוציולוגיה שלי...). באחת התגובות נכתב שנשים יפניות גדלו וחונכו למציאות כזו. האם נשים מערביות לא גודלו וחונכו למציאות שהן חיות בה? מבחינתי שורש השוביניזם (מלבד כמובן חוסר שוויון בעבודה, שכר וכו') הוא תפיסות מושרשות הן של נשים והן של גברים בנוגע לתפקידי אישה וגבר. אכן בחברה ברב רבדיה של החברה האנושית "פעילות נשית" כמו הנקה, גידול ילדים, נקיון הבית ודאגה לו, בישול ארוחות וכו' מוערכת פחות מפעילות גברית. כאישה הייתי רוצה ליצור מציאות בה פעילות נשית תוערך לפחות כמו פעילות גברית. אבל כשאני רואה נשים שמכנות פעילות זו כ"עבדות" ונשים כאלה כ"שפחות" אני מבינה שעוד ארוכה הדרך.

 

[עוגי שמוגי]

קחי את זה צעד אחד קדימה

ותשאלי את עצמך על נשים באפגניסטן (לא!!! אני ממש לא משווה!!! זה דיון תאורטי על תפיסת תרבות בידי תרבות אחרת): הנשים באפגניסטן גדלו לתוך הרעלות, לתוך זה שאסור להן ללמוד ואסור להן לעבוד ואסור להן ללכת לבד ברחוב. אז מה, זה בסדר? (פרשנות קיצונית של מה שכתבת אומרת שאם הן נולדו לתוך זה ורגילות לזה וזה כל מה שהן ראו מסביבן, אז זה מאד מקל עליהן את ההתמודדות עם זה). אני מסכימה שלמוסכמות חברתיות יש השפעה על התפיסה העצמית שלנו, ושאם לא חונכנו לרצות משהו אז כנראה שלא כל כך נרצה אותו. אבל יש כאן היבט אחר - של זכויות "טבעיות" - הזכות להתפתח, הזכות להגשמה עצמית ועוד אי אילו סיסמאות, שכאמור, כל תרבות יוצקת לתוכן תוכן שונה (ואני מכבדת כל תוכן באשר הוא, כל עוד הוא באמת מאפשר את הדברים האלה). ולכן השאלה היא לא האם הנשים ביפן רגילות שזה תפקידן. השאלה היא אם הן היו רוצות שתפתח בפניהן אפשרות נוספת; האם חלוקת התפקידים בלתי שויונית באופן מהותי מאפשרת הגשמה עצמית והתפתחות.

 

[Rakefetsagman]

זוית אחרת

לא מתכוות לסתור את דיברי אף אחת מכן אלא להביע דעה מאוד אישית שמושתת על נסיוני בלבד - מה שהאיר את עיני לאפשרות להסתכלות שונה. אני חושבת שהבעיה איננה בחברה החיצונית ובאישורים או בנורמות מבחוץ - ניראה לי שעיקר הקושי הוא בצורך בשלמות פנימית לעשות מה שאת באמת רוצה בתור אמא. באמת להקשיב לעצמך - ולחוות חופש אמיתי שבו אפילו אם את רוצה להישאר בבית ולגדל ילדים אין צורך להתנצל על כל, בדיוק כמו שאין צורך להרגיש אשמה על הרצון להגשים את עצמך מחוץ לבית. חופש או שחרור אמיתי לדעתי בא רק מבפנים.

 

[פנינצה]

../images/Emo44.gif../images/Emo125.gif../images/Emo33.gif../images/Emo17.gif

 

[אמארונה]

מה שאותי הדהים בכל השירשור ההוא

שהגבר היפני שעובד בעבודה קשה תחת לחצים ומאמצים אדירים ולא תמיד התחום שבו הוא עוסק הוא משאת נפשו, נותר לו מעט מאוד זמן פנוי עקב שעות העבודה הארוכות שהוא עובד, אין לו כמעט זמן איכות עם אשתו וילדיו, וקרוב לוודאי שאם הייתה ניתנת לו הבחירה הוא לא היה בוחר באותו תחום עיסוק ובאותם לחצים שמופעלים עליו, דווקא הוא נחשב כמי שמגשים את עצמו בעוד שאשתו מוגדרת בשירשור כשפחה. סוג העבדות הזה שהגבר היפני נמצא בו מוערך בחברתנו הנאורה והמתקדמת, בעוד שאישה שנשארת בבית ומגדלת את ילדיה, מבשלת להם ארוחות בריאות וכד' לא מוערכת באותה מידה, היא נחשבת כמי שלא מגשימה את עצמה ואף זוכה לרחמי משתתפי השירשור על שלא ניתנה לה זכות הבחירה. אז יכול להיות שלאישה היפנית באמת לא תמיד ניתנת אפשרות לבחור והיא כפופה לנורמות חברתיות, אבל לדעתי גם הגבר היפני כפוף לאותן נורמות חברתיות ובאותה מידה אין לו את אפשרות בחירה, וכך גם לרבים מאיתנו בחברה המערבית אין את אותו חופש בחירה כפי שאנחנו מדמיינים לעצמנו שהוא קיים.

 

[Rakefetsagman]

זהו בדיוק

אם לא הסברתי את עצמי נכון קודם. חופש בחירה לפעמים מצטייר לאנשים בצורה מסויימת מאוד, ומי שלא עומד ב'קריטריונים' זוכה לרחמים.