מדברות אימוצית

fatfat

New member
מדברות אימוצית

היום בארוחת הצהריים אכלו עם הנסיכות שני הילדים של השכנה (בת חמש וחצי ובן ארבע) שאומצו מרוסיה. השיחה נסבה על הנסיעות הצפויות של כל אחת מהמשפחות בחופשה. ואז הקטנה שלי שואלת אותי מי נולדה הראשונה, הבת של השכנה או הבת של חברים אצלם התארחנו השבוע.

למשמע השאלה הבת של השכנה אומרת: " אתם יודעים שאני לא הייתי בבטן של אמא שלי? הייתי בבטן של אשה אחרת".
הבנות מסבירות לה שגם הן לא היו בבטן שלי, הקטנה אומרת לה שהיו בבטן של... (אומרת את שם המולידה) והגדולה מוסיפה: אנחנו כולנו מאומצים. מאמי אימצה אותנו ואמא שלך אימצה אותכם.ואז שואלת:
ומה קרה לאמא הראשונה שלך? הבת של השכנה עונה: היא מתה (זה לא מה שסופר לה אבל כנראה שכך יותר קל לה להתמודד עם הנטישה).
הקטנה שלי: מה היא מתה? אז לא תוכלי להכיר אותה. את יודעת שבגיל שמונה עשרה אנחנו נוכל ליסוע לפגוש את....
הבת של השכנה: אפשר לסוע אתכם?
הבת שלי: לא. אנחנו באנו מאפריקה ואת מרוסיה. את צריכה לסוע לרוסיה אבל את לא יכולה כי האמא הראשונה שלך מתה.
הילדה: היא לא מתה. אמרתי בסתם.
הגדולה שלי: אז מה קרה לה?
אני רואה שהקטנה מתפתלת ולא יודעת מה להשיב ואומרת שהיא לא יכלה לגדל אותם.
הקטנה שלי אומרת: את יודעת, זה דווקא טוב. כי אחרת לא היינו נפגשות. את היית נשארת ברוסיה ואני באפריקה.
הבת של השכנה חוזרת אחריה: נכון. זה טוב ון עוברות לתכנן את המשחק במשפחה אותו תשחקנה עם סיום הארוחה.
 

China8

New member
איזו שיחה נהדרת

זה מרתק לראות כמה הילדים שלנו חכמים ומתמודדים בגבורה עם דברים כל כך לא פשוטים.
מעניין לקרוא שהילדה של השכנה אומרת שאמה הביולוגית מתה, אצלנו עכשיו זה בדיוק אותו דבר וחשבתי שזה רק אצלנו...
אנחנו קוראים הרבה ספרי אימוץ ומדברים ומסבירים, אבל הקטנה בשלה, חוזרת ואומרת ש"היא כבר מתה" ןלכן אנחנו לא מכירים אותה וגם לא נוכל/תוכל אולי לפגוש אותה בעתיד...
 

fatfat

New member
ציינה בגילן המופלג


כנראה יותר קל להן להתמודד עם המחשבה שהיא מתה ולכן נמסרתי להורים אחרים מאשר שהאשה שילדה אותי לא רצתה לגדל אותי, קו מחשבה שרבים מילדינו מאמצים לעצמם למרות שאנו אומרים לא יכלה לגדל אותך. במינוח "היא מתה" יש גם מוטיב של משהו סופי ולא ניתן לשינוי וזה עוזר להתמודד עם החשש (ואולי גם הפנטזיה) שיום אחד היא תופיע ותרצה לקחת אותה.
אצל בנותי שהיכירו את הביולוגים ויש להן (בעיקר לגדולה) זכרונות מהם החשש הזה היה ועודינו מאוד משמעותי. ושתיהן כשהיו בגיל של בתך נהגו להכריז שהביולוגים מתו או שימותו. ובמשחק הסוציודרמתי שלהן כששיחקו במשפחה לא היה אבא, תמיד הוא הוכרז כמת.
 

משתפרת

New member
אימוצית רהוטה!

ויש לי 2 דברים להגיד בנוסף על דברי החוכמה של הבנות:
א. זו הוכחה לחשיבות המפגש של ילדינו עם ילדים מאומצים נוספים.
ב. לגבי האמא המתה: בגיל 5 הרבה פעמים "לא נוכח ולא נגיש" די מתחבר למתה. כשלינדו היה בן 5 אחותו שהיתה אחרי הצבא נסעה להדריך במחנות קיץ בארה"ב ונעדרה כמה חדשים. באחד הימים לינדו שאל אותי: "זה ש-ע. (אחותו) לא פה זה כמו שהיא מתה?", זאת כשכתבנו לה מכתבים אליהם הוא צירף ציורים וקיבלנו תשובות, ואף שוחחנו מדי פעם בטלפון בגוביינא.
אז אולי נוח לילדה להגיד מתה במקום להתחיל להכנס לסיבות לכך שהיא לא מגדלת את הבת, אבל יתכן גם שזה מהתפיסה של נעדרת = לא קיימת = מתה.
 

tuttifrutti

New member
גם בתי אמרה מת כבר פעמיים כשנשאלה איפה אבא

אבל לע היא אמרה השבוע שהיא רוצה שיהיה לה אבא.

שיחה יפה בין הילדות והשכן.
גם אני חושבת שחשוב מאוד שיש עוד "כמוך" שאפשר לשוחח על מה שבלב וצריך להאמר בקול רם.
 
שיחה מדהימה! כשבתי היתה בת 5, השיבה

פעמיים לחברות ששאלו אותה איפה אביה, שהוא מת. (אנחנו משפחה חד הורית). אני חשבתי אז שנוח לה יותר לומר זאת, כי הדבר מעיד על כך שהיה אב בעבר. הדבר, כנראה, נוח יותר מאשר להודות שמעולם לא היה לה אב. כששאלתי אותה מדוע אמרה זאת, התחמקה באלגנטיות ועברה לנושא אחר. זה היה, כאמור, לפני קצת יותר מ-4 שנים. מאז לא שמעתי אזכור של נושא האב.
 
שיחה מרתקת. "להרוג את אמא" במקרים כאלה מאד

שכיח. זה פותר קונפילקט והופך את כל הסיפור ליותר "פשוט" עבור הילדים.
אך זה רק שלב שלרוב עובר אחר כך ולעיתים חוזר בגילאים שונים בוריאציות שונות.

אחת הסיבות שבעטיין בחרתי שלא לעשות ספר אימוץ עם טקסט קבוע (יש אלבום תמונות בלי מלל, שהוא כר להשלכות של הקטן שלנו) היא שמאד חשובים לדעתי השלבים האלו בהם הילדים משנים את הסיפור האמיתי בהתאם לפנטזיה הפנימית שלהם. כך הם מפנימים אותו בדרכם, בקצב שלהם, ותוך שינויים שמתאימים להם. הסיפור דינמי, חי בתוכם, משתנה, גיבורים מתים וקמים לתחיה וחורים שחורים ולא ידועים מתמלאים ומתרוקנים בהתאם לכוחותיו ויכולותיו של הילד להכיל.

לכן, גם אני ממליצה להורים שנתקלים בתופעות של "בלופים" כאלו, (למשל הקטן אצלנו אומר מדי פעם לאנשים זרים: "אני יצאתי מהבטן של אמא דניאלה", למרות שיודע היטב שלא) לא לתקן באותו מעמד את "השגיאה" אלא שבועות אחר כך, לחזור שוב על סיפור האימוץ. לבלופים האלו יש תפקיד התפתחותי חשוב בהתיידדות עם הסיפור, בעיבודו באופן שניתן להכלה עבור הילד, לפי השלב שבו הוא נמצא.
 

fatfat

New member
דניאלה אני שבתי ונוכחתי

שלא משנה מה הסיפור שנספר ומה המסרים שנעביר, ובין אם זה בסיפור עם מלל כתוב או רק תמונות, הילדים משנים את הסיפורים ואת המסרים שהועברו להם בהתאם לתמונה הפנימית שבנו לעצמצם שילוב עם
השלב ההתפתחותי בו נמצאים. כך למשל אנחנו יכולים לכנות את הביולוגית האשה שילדה... אם ביולוגית וכו' והם יכולים לקרוא לה אמא... האמא האמיתית... האמא הראשונה וכך אנחנו נעביר להם את המסר שנמסרו לאימוץ כי האשה שילדה אותם לא יכלה לגדל אותם... להיות אמא באותה תקופה והם יבחרו במינוח נטשה אותי... זרקה אותי וכו'.
 

נתנאלה2

New member
מרגש וכנה לגמרי !

ואין כמו השיחות הללו ללמוד על הלך הרוח ולדעת מה עובר בנפשם של ילדנו .
מקסימות וחכמות .
 

year of the cat

New member
איזה מקסימות קטנות

אנשים עובדים שנים על עצמם כדי להגיע אל התובנות האלה
אכן, כמה טוב שנפגשו
וכמה טוב הן רואות
 

Noga Lavie

New member
שיחה יפה

חזרנו אתמול מביקור אינטנסיבי בישראל. מצד אחד, כל האנשים בהם לא פגשנו עד כה שאלו על האימוץ. מצד שני, כולם כבר רגילים לזיו, אז לא היו יותר מדי שיחות.
גולת הכותרת הייתה בנתב"ג, כשחלק גדול מהזמן פגשנו זוג דובר רוסית עם ילדיו. כאוס חשבה שאולי הם מקזחסטן, וקיוותה שהם אימצו את ילדיהם משם. כשעמדנו באחד התורים והבת על המנשא הייתה חסרת סבלנות, הסבו את תשומת ליבה לחולצה של זיו תוך כדי אמירת "סבקה". ניצלתי את ההזדמנות לברר עם זיו האם היא זוכרת שזו המילה הרוסית לכלב. היא לא זכרה, אך הייתה מלאת מרוצות מכך שאמרו מילה מוכרת בקשר אליה. (אבי המשפחה חייך, אך הניח לפרטיות שלנו, כפי שהנחנו לפרטיות שלהם, כך שלפחות הבין עברית).
 
למעלה