מגש הכסף \ אלתרמן

[יפה בחוטיני]

מגש הכסף \ אלתרמן

והארץ תשקוט , עין שמים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים. ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת… לקבל את הנס האחד אין שני. היא לטקס תיכון . היא תקום למול סהר ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה. - אז מנגד יצאו נערה ונער ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים בנתיב יעלו הם הלוך והחרש. לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום-הפרך וליל קו האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים _ _ דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע. ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם, ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים, יענו לה: אנחנו מגש הכסף שעליו לך נתנה מדינת היהודים, כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל, והשאר יסופר בתולדות ישראל. יפה בחוטיני חש ברוחות מלחמה

 

[אגפנטוס]

../images/Emo16.gifאלתרמן

עוד אבוא אל ספך בשפתים כבות. עוד אצניח אליך ידים. עוד אמר לך את כל המילים הטובות. שישנן. שישנן עדין כי ביתך העני כה חשך לעת ליל ועצוב בו ודאי לאין סוף, וחיי שקרעו בלי הגיע אליך, הוסגרו לחוצות ולתוף. אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה, את פולחת כזכר נשכח. הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה. הדממה הזאת היא שלך.