מגע - פיק HG

[פאנגירל]

מגע - פיק HG

פאנדום: HG
שיפ: OC\OC או פיטה\קטניס (נעע, זה לא ממש פיטה\קטניס).
דירוג: PG-13 במקרה הכי נורא
מילים: 212
הערות: את הפיק הזה כתבתי לפני יותר משנה בערך, אחרי שסיימתי בפעם הראשונה את הספר הראשון. הרגשות בתוכי היו כל-כך חזקים שהייתי פשוט חייבת לכתוב משהו. לא התכוונתי לכתוב פיקצר - לא ידעתי מה זה פיקצר באותה תקופה - אבל זה קרה. בגלל זה, אולי, אני לא בטוחה מי הם הדמויות האלו. פעם ניסיתי לשכנע את עצמי שאלו פיטה\קטניס, אבל זה ממש לא אמין בעיני. אני רואה את זה כזוג נאהבים קדום יותר ממשחקים קודמים. בכל מקרה, למרות שאין פה שמות, ולא אומרים 'פיטה' או 'קטניס' או אפילו 'משחקי רעב', די ברור לי שהפיק הזה והזכויות המעטות עליו לא שייכות לי, כי כולו נבע מהספר.
ואם את מישהו זה מעניין - כתוב פה שהעיניים שלו כחולות. את האמת ששיניתי את כי חשבתי על פיטה, אבל במקור העיניים היו ירוקות, כי היה לי מישהו בראש שחשבתי את זה.

 

[פאנגירל]

בהודעהההה

ואז הוא מחוויר, ואני יודעת שהוא מדמיין את הסיטואציה על פי הקמט הדק שנמתח במצחו.
אני כמעט שמתפתה לגעת בו, בקמט, לשרטט אותו שוב עם האצבע המורה, להעמיק אותו.

כמעט.

אני עוצרת את עצמי בשנייה האחרונה, פתאום מודעת לכך שזה לא המקום, לא הזמן, לא האדם הנכון .פתאום מודעת לכך שמגע בו ישלח בגופי אלפי זרמים חשמליים ויגרום לי לרעוד בלי שליטה.
והוא לא צריך לדעת שהוא עושה לי את זה, משפיע עליי ככה. זה לא בסדר, זה שגוי.

המבט המרוכז והמהורהר שלו מתחלף באחד מודאג, והעיניים הכחולות שלו נוצצות כשפיו נפתח מעט והוא לוחש את שמי.
ואני לא שומעת את זה, לא, רק מרגישה את היד החמה שלו מלטפת לי את הסנטר בעדינות. המגע הקל הזה זורק אותי באוויר ומטלטל אותי עד שלא נשארת בי טיפת כוח ואז מחזיר את כולו בעוצמה אדירה.

הזווית הנוטה ליפול בחיוך המושלם שלו מסגירה אותו.
אני קולטת, פתאום, שגם הוא יודע. זה לא המקום, לא הזמן, לא האדם הנכון.

ואני רק מצטערת שלא עברתי באצבעותיי על הקמט העמוק - שנעלם עכשיו - כי אולי, רק אולי, הייתי מעבירה בו את אותה הטלטלה שהעביר בי.
אבל אין זכר לקמט, או לכל הבעה כלל בפניו היפות, כשאני מזהה את הכתם האדום מתפשט על פני החולצה שלו.

הוא נופל על הקרקע כשהידיים שלי חלשות מלהחזיק אותו קרוב אליי.

 

[N o R i K o]

זה ממש יפה

אבל זה לחלוטין יא"פ בעיניי. אין פה שום דבר שמשייך את זה למשחקי הרעב, אני חושבת שאם לא היית מפרסמת את זה כאן לא הייתי יודעת לעשות את השיוך הזה בעצמי, הייתי חושבת שזה... בסיטואציה אחרת. ואני חושבת שגם עדיף שתציגי את זה אחרת, כי אז כל אחד יכול לשייך את זה לסיטואציה שלו, ואז במקום "העיניים הכחולות הנוצצות" הייתי הופכת את זה ל"העיניים העמוקות שלו, הנוצצות" או "המבט העמוק", ואז בכלל... כל אחד יכול להפוך את זה לקטע האישי של הסיטואציה שלו שמרטיטה את הלב שלו.
אבל מבחינת כתיבה, זה נהדר. תמשיכי.

יאייי פאנפיקים איזה כיף~~~
(מצחיק שאני מגיבה את זה שניה אחרי שאני אומרת שזה ממש יא"פ )

 

[פאנגירל]

שוב, אני מניחה שזה עניין סובייקטיבי

יש ילדה שקראה את זה כמוות של פיטה בזירה, כמוות של פיניק בזירה, כמוות של גייל בזירה (WTF?! גייל? זירה?)... באמת שהקטע הפאנפיקי לא מתבטא כאן בשיפ (בעיני זה בכלל OMC\OFC) אבל אני מרגישה שכל הכתיבה - לא שאני מתיימרת בכלל לדמות לקולינס, כן? - מושפעת מהספר, שכל הקטע של של האהבה הבלתי אפשרית והסוף הטרגי (הוא מת, כן?)... הכל של משחקי הרעב. אולי באמת לא כולם יבינו - ויש כאלו, לא רק את - אבל בעיני פאנפיק זה יצירה שהיא פשוט לא שלי... אני לא מרגישה שזו יצירה מקורית, אני מרגישה שכולה איזושהי מחווה (כן, אולי המילה מחווה מתאימה יותר מפאנפיק) ל'משחקי הרעב' של קולינס.

|סיום חפירה|

ועכשיו... תודה רבה! אני מניחה שהתמודדת עם הכתיבה המאותגרת שלי למרות היא"פות הגבולית

 

[N o R i K o]

ברור שזה סובייקטיבי

ובדיוק בגלל זה אני אומרת שאת יכולה לקרוא לזה יא"פ בהשפעת משחקי הרעב ולפתוח לזה קהל רחב יותר, מאשר לקרוא לזה פאנפיק. ואז כל אחד יכול לייחס את זה למה שהוא מייחס את זה, גם אם זה לא בהכרח לזירה

הכתיבה שלך נהדרת, למה מאותגרת XD;