מגמגם פותח את הלב..

[BOB181]

מגמגם פותח את הלב..

אני חדש בפורום.. ומה שאני הולך לאמר פה זה מה שאני מרגיש ושום דבר לא יכול לשנות את זה.. אז ככה.. אני בן 18, אני מגמגם כבר מאז שאני זוכר את עצמי, זה המכה הכי גדולה שנפלה עלי וזה מתחיל להמאס עלי כבר.. אני לא יכול לעשות כלום.. ובגלל הגמגום אני כל הזמן בבית לבד בחדר שלי בלי חברים בלי ידידות כלום.. למה שמישהו ירצה להיות איתי אם אני לא מדבר בכלל? למי בכלל יהיה איכפת ממני.. כל פעם שאני ניזכר בזה בא לי להתאבד כבר כי אין שום טעם כבר לחיים האלה.. נגיד שאני יפה.. חכם.. אז????????? מה זה יתן לי בחיים?? הגמגום חוסם אותי בהכל ואני לא יכול להתקדם אף פעם ולא יכול לעשות כ-ל-ו-ם, עדיף כבר להיות שמן מגעיל דוחה אבל העיקר להתבטא, ולדבר, הדבר הכי חשוב בחיים.. כל יום אני מעלה את הנושא של התאבדות.. כי ממש אני כל היום בוכה ולא עושה כלום.. אבל מה שמפריע לי זה המשפחה שלי, שהם אוהבים אותי כמו לא יודע מה.. אבל אני כואב לי כל כך שאני לא יכול לתאר עד כמה נמאס לי מהחיים המסריחים האלה.. כל פעם אני רואה בני זוג מתנשקים או הולכים ביחד אני אומר לעצמי למה לי זה לא יכול לקרות.. זה בחיים לא יהיה אצלי.. מי תרצה לצאת עם מגמגם? פשוט נמאס לי לגמרי מהחיים האלה לא הולכים לשום מקום.. אפילו לקנות אוכל במסדעה אני לא יכול, צריך שהכל יעשו בישבילי... פשוט אין לי מה להגיד יותר.. וכל הניחומים אתה תמצא מישהי אתה תראה שיהיה בסדר זה סתם בולשיט כי אני כבר בן 18 ולא קרה כבר כלום.

 

[stkachov]

היה לי קשה

לקרוא את ההודעה שלך. הדברים באמת קשים וכואבים. ויחד עם זאת התאבדות בכלל אסור שתהיה אופציה מבחינתך!!! יש לי הרבה מה להגיד, וכרגע קשה לי מאוד לארגן את הכל. אז אני אתחיל ואני משוכנע ששאר חברי הפורום ימשיכו אותי. המצב שאתה מתאר לא זר לנו, כולנו כמוך, כולנו מגמגמים, כולנו סובלים מאותן הבעיות וההגבלות. אם תקרא כמה שרשורים אחורה, תראה שרוב המגמגמים בסופו של דבר מסתדרים בחיים. הרוב לומדים במקומות הכי טובים, עובדים במשרות בכירות ובעלי משפחות נפלאות. בסוף כולם מוצאים את המוצא, את הדרך הנכונה. אתה סך הכל בן 18, אין לך מה להתייאש כבר עכשיו. אתה מוזמן גם להגיע למפגש של הפורום או למפגשים של אמב"י ושם תפגוש אנשים כמוך, מגמגמים(בכל הרמות והצורות) ובכל זאת מצליחים לנהל אורח חיים נורמלי. תחשוב עד כמה מזל יש לך. אני כשאני נמצא במצב של דכאון, אני רק מתאר לעצמי מה היה קורה אילו הייתי נכה 100% למשל, אם הייתי עיוור, אם הייתי אוטיסט, אם הייתי חולה באיידס, אם הייתי גר בארץ שכוחת אל ונראה כמו גוויה מהלכת מרוב רעב ועוני. תחשוב על כך שיש אנשים שבחיים לא תהיה להם את ההזדמנות לשבת במסעדה בכלל, שלא לדבר על להזמין בעצמך את המנה שלך. תחשוב על כל אותם הדברים הנוראיים שאין לך אותם, תחשוב איזה מזל זה. תסתכל על חצי הכוס המלאה! אל תשב בבית לבד, בחדר בלי לעשות כלום. זה רק מכניס אותך לדכאון. תעשה משהו עם עצמך. אני לא יודע מה אתה עושה עכשיו צבא/לומד/עובד אבל בכל אופן אתה חייב לעשות משהו, שתהיה לך מטרה. תקום כל יום עם מטרה כלשהי. תגשים את עצמך. אני בטוח שלא צריך לספר לך על כל אתרי ההכרויות והצ'אטים למיניהם. תפנה לבנות דרך הרשת. תנסה דברים שלא ניסית עד היום. מעבר לגמגום, גם נראה לי שאתה שרוי במצב של דכאון קשה. זה מצב מאוד לא בריא ואני מציע לך לפנות לעזרה מקצועית כמו פסיכולוג או פסיכיאטר. תפנה קודם לרופא משפחה והוא כבר יפנה אותך לאן שצריך, אם צריך. כיום יש גם הרבה מאוד עזרים כימיים אשר פשוט יכולים לשפר את איכות החיים שלך בכמה רמות. לא יודע מה עוד להגיד לך, בטח שאר החברים ישלימו אותי. הכל תלוי בך חבר. היה חזק אל תישבר. אל תתן לעצבות בך לפגוע. היה חזק ותתגבר. כל מה שעולה בראשך אתה מוזמן לכתוב כאן בפורום...

 

[shuky63]

בכל זאת קודם../images/Emo24.gifגדול וחוץ מזה:

תתחיל מזה שתקרא טוב טוב בפורום ותראה כמה חברים פה מצאו אהבה וחברים ועבודה טובה,ואלה שעוד לא יודעים שהם בדרך. אם תתן קרדיט לחברים לבחורות ולמעבידים בעתיד תראה שזה לא באמת מאד איכפת לרובם.למיעוטם כן.יהיו חברים ובחורות שלא ירצו אותך בגלל הגימגום.אזמה?!!! אני התחלתי לגמגם בגיל 12 ולכן בשנים הראשונות לא קיבלתי את עצמי כמגמגם וחשבתי בדיוק כמוך.הייתי בודד מאד ואפילו מחשבות התאבדות היו לי. בגיל 24 תפסתי פתאום שזה לא משהו זמני.חייתי 12 שנים ללא גמגום ו12 שנים עם גמגום וזה אני לטוב ולרע עד סוף חיי.מאז החיים שלי התחילו להשתנות. \תעבור לפסים מעשיים כתוב בפורום יותר על עצמך על חייך על מידת הגימגום שלך ותראה שכן יש מה לעשות לדרך! ובהצלחה!

 

[shoshyyy]

ככה אני

בגיל 18. זה מזכיר לי שבאיזשהו שלב הפסקתי ללמוד כי אמרתי " אם אני אלמד וישאלו אותי שאלה , הרי ני לא אענה אז למה בכלל ללמוד ?? למה לעשות שיעורים אני לא אקריא אותם!! אני לא אעביר את המידע הלאה !!" ובכיתה י' היו לי 8 שליליים והייתי על תנאי בבית ספר !!! הרגשתי כל כך לא שווה כי לא יכולתי להתבטא... והרגשתי נחותה כי אחרים ידעו לדבר ... ידעו להצחיק... ידעו לענות מתי שירדו עליהם ולא שתקו כמו דג בתבוסה... כשישבתי במסעדה הייתי כל כךחרדה מהרגע של הזמנה ופשוט לפעמים הייתי מפסיקה לנשום... השוותי את עצמי לכל דבר שזז .... (ומהמשוואה יצא כמובן ... כמה אני לא בסדר) הייתי כמה בבוקר והדבר הראשון שהייתי חושבת זה "מה יהיה בעתיד ? מה יצא ממני?? אני מגמגמת?? הכול גרוע !! אני הייתי מעדיפה להיות אילמת, חירשת, עיוורת..." יום אחד אחותי אמרה "את כל כך חרדה מהעתיד אבל מה זה עתיד בעצם?? העתיד זה מחר. ומחר יהיה מה שאת עושה היום!!" זה משפט ששיחרר אותי .... אני חופשיה לעשות היום מה שטוב לי וככה יהיה לי בעתיד כי העתיד ידוע ! אבל אתה יודע מה למדתי עם השנים ? שאפשר ללמוד להתבטא!! עכשיו אני לא אומרת , לא לגמגם... אלא להתבטא. להרגיש נוח כאשר אתה מדבר. אפשר לרכוש התנהגויות אחרות... אפשר ללמוד להעריך את עצמך. תעשה רשימה מה טוב בך...ותראה שיש המון דברים !!! אתה עכשיו בשלב הדיכאון.. זה שלב מאוד קשה. אבל כאשר תצא ממנו (ואתה תצא ממנו) תבחר בלעבוד עם עצמך. לקח לי 3 שנים של עבודה עם עצמי על הבטחון שלי... על איך שאני רואה את עצמי ואת הסביבה שלי .. על הגישה שלי ...על הראייה שלי ומה לא ...בשביל להבין שאני כן שווה ואני כן אצליח במה שאני רוצה. אתה אומר שאתה לא יכול לעשות כלום ... אתה לא מרשה לעצמך לחיות... אני רוצה להגיד לך שאתה בסדר גמור . החיים הכי מעניינים הם חיים קשים שמלמדים אותך דברים. זה הזמן ללמד את עצמך , לתת לעצמך להיות איך שאתה , עם הפחדים לגבי העתיד , ועם החוסר בטחון, ועם הפחד מזוגיות.. עם הפחד הנורא מלדבר בפני אנשים... אתה בסדר גמור. זה הזמן שלך לבחור בעצמך !! כי אתה מאוד חשוב !!! אם לא תבחר בלהשקיע בך ... אז מי יבחר ?? לא הגמגום חוסם אותך אלא איך שאתה רואה אותו (אני יודעת שזה נשמע קלישאה ..אבל קלישאות , אלו הם משפטים מאוד נכונים!). גמגום זה בהחלט לא סוף העולם. זאת יכולה להיות התחלה . התחלה בדרך חדשה ... מה שרשמת נורא נגע לי כי זה הזכיר לי אותי. רק שתידע ...שאני אשמח להיות לצידך כאשר תבחר בעצמך...

 

[avi9]

למגמגם עם מחשבות אובדניות

מספר נקודות. 1.כל מגמגמם,עבר בשלב מסוים של חייו תחושת יאוש נוראה שההתאבדות היוותה לדעתו פתרון,כך חשב,כך שאינך בודד ולבד,עוד כ 60 אלף אנשים כמוך,רק בישראל,חשים את תחושותיך. 2.עליך להשתתף לפחות במיפגש אחד של אמבי או של הפורום,כדי שתראה ותשמע מגמגמים אחרים,עליך לעקוב ולקרוא אחרי מגמגמים מצליחים,גם בהיסטוריה וגם כיום בחיי היום יום.שמעת פעם את פוליקר מגמגם? אני שמעתי,וגם ראיתי בטלויזיה,זה נשמע לי נורא,אבל הוא מצליח מאד כזמר ומוערך כאדם.יש דוגמאות רבות אחרות. 3.תירשם היום!!! לחוג ספורט,גודו,קארטה, איגרוף, ספורט שישפר את בטחונך העצמי. 4.כנס לביקור בבית חולים,תעבור בית המחלקות,ראה את האומללים,אחר צא על רגליך,צעיר,בריא גופנית כשכל החיים לפניך והצלחתך תלויה רק בך!נכון יש לך מיגבלה,כמו לכולנו.המיגבלה יכולה להיות זניחה מאד,הכל תלוי רק בך!!!

 

[VirtualBoy]

הענשה עצמית |X

שלום לך ! אני כמובן מרגיש הזדהות לרוב הדברים אותם כתבת אבל אני רוצה להתמקד בנטייה להענשה עצמית: אתה כותב שם שאתה מסתגר עם עצמך ובעצם "נתקע" בבית ולא נהנה מהחיים. אני, כמוך, סובל מהבעיה הידועה ותקופות ארוכות חי כזאב בודד אבל בשום פנים ואופן לא חשבתי להעניש את עצמי ולמנוע מעצמי הנאות שאינן תלויות בגמגום, דווקא להפך, אני משתדל לבדר את עצמי, אין למשל סופשבוע שאני לא מבלה בו מחוץ לבית, אני מרבה לבקר בפסטיבלים, לבצע טיולי טבע, הופעות ומה לא, העיקר להרגיש טוב וליהנות וזה אפילו כשאין פרטנרים ליציאה, במקרה כזה אני לוקח את הצל אבל כשאני מגיע ליעד אני לא לבד, אני שם עם עוד הרבה מאוד אנשים...בקיצור, אל תתאכזר אל עצמך צא ותעשה חיים.

 

[BOB181]

..

הקטע פה.. שאין לי מוטיציה לעשות כלום.. אני לא עושה כלום, אין לי כח לעשות כלום ואין לי סיבה לעשות משהו עם זה.. אין לי כח אפילו לצאת מהבית בגלל הדאכאון הזה.. אני חושב שזה לא יעבור לי בחיים.. מכתה ב אני אומר אה בטח שאני יגיע לצבא זה יעבור.. ועובדה.. כלום לא קרה ואני תקוע באותו מצב..וכל הזמן אין לי מצב רוח לעשות כלום.. פשוט אני חושב ששום דבר לא יכול לעזור לי עכשיו

 

[stkachov]

כמו שייעצתי לך

קודם, עליך לפנות לעזרה פסיכולוגית או אפילו תרופתית. גמגום אינו מחלה נפשית, אך דכאון כן. כיוון שיש הרבה מאוד שיטות לטפל בזה אני מציע לך לפחות לנסות משהו. תפנה לרופא משפחה ותתייעץ איתו. במצב הזה אתה הורג את עצמך לאט לאט כל יום...

 

[BOB181]

אתה חושב שלא ניסיתי?

ניסיתי מלא פעמים אצל קלינאי תקשורת לא עזר בכלל..

 

[stkachov]

אני לא מדבר על גמגום

תקרא מה שכתבתי... אתה נמצא בדכאון, שאמנם נובע מהגמגום אבל זה בכל זאת דכאון. קלינאי תקשורת לא מטפלים בדכאון, תפנה למי שכן.

 

[shuky63]

אני מצטרף לויטלי שאתה צריך להתחיל

בטיפול בדיכאון הנובע מהתיחסותך לגימגום.זה לא בושה לקבל טיפול תרופתי.אני עצמי לוקח סרוקסט(סוג של פרוזק)כבר 3 שנים.זה לא שיפר לי את שטף הדיבור אבל בעקיפין זה עזר לי להתמודד טוב יותר עם הגימגום על ידי הורדת עקבות ושיפור מצב הרוח.אין לכדור הזה שום תופעת לואי,אצלי בכל אופן. טיפול פסיכולוגי נמשך זמן רב עד להשגת איזה שהיא תוצאה ובמצבך זה רק יתסכל אותך יותר.כדורים נותנים תוצאות כבר אחרי חודש חודשים ואז יהיה לך הכח לשנות דברים.פנה לפסיכיטור דרך קופת חולים ותנסה.הכדורים שיש היום לא ממכרים ואין להם כמעט תופעות לואי,הסייג היחידי הוא שאם רוצים להפסיק אותם צריך לעשות זאת בהדרגה ולא בבת אחד.

 

[VirtualBoy]

פנייה דרך קופת חולים

לדעתי, אם יש באפשרותו לפנות למגזר הפרטי עדיף כך. יש לבחור עוד דרך ארוכה לעבור, יש מצבים בהם מאלצים אותנו לוותר על הסודיות הרפואית. זה יכול להיות לו לרועץ.

 

[VirtualBoy]

הייאוש

כדי להגביר את המוטיבציה צריך להיאחז בדברים הטובים, ברגעים הטובים בחיים ולא רק בגימגום,וזה בהחלט עוזר (מניסיון). אם בעיית הדיבור היא היחידה ואין עוד אחרות בטוח שיש דברים שתוכל להיאחז בהם כדי להמשיך הלאה. אז בוא נתחיל בזה שיש לך משפחה שמאוד אוהבת אותך (כך אתה כותב) וזה חשוב ביותר, לי למשל לא היה את זה. כשיש מסגרת חדשה מתחילים להכיר אנשים חדשים ואמנם בקטע הרומנטי יש בעיה גדולה וכואבת אבל באופן כללי אפשר עוד להסתדר ולתקשר עם אנשים. ייתכן שאתה נמצא עכשיו בתקופת שבין מסגרת אחת לאחרת וזה מעיק על הנשמה אבל זו תקופה חולפת שבה צריך להשתדל ליהנות כמה שיותר ולשכוח מהבעיה. כדאי לדעת שיש לנו אמצעים טובים לפתח מנגנון הגנה נפשי במשך הזמן. כיום אני בן 26 ובעבר הייתי טיפוס הרבה יותר רגיש שהיה מגיע לסף בכי די מהר אבל זה משתנה עם הגיל, הסבל עצמו גרם לי להתחזק במשך הזמן, כמו שריר אחרי אימון כושר מפרך. פעם הייתי נעלב אם היו מחקים אותי וצוחקים עלי, היום אני לפעמים נתקל אפילו באנשים מבוגרים שפתאום מתפוצצים לי מצחוק מול הפרצוף אבל זה לא מזיז לי. את המסר שלי אני מעביר, את שלי אני עושה. מה שבעצם אני רוצה להגיד שבעתיד, ככל שתתבגר יותר המצב ישתפר, אם לא מבחינה מעשית אז לפחות מבחינה נפשית. אגב, תאגיד גדול אפשר לבצע הזמנות באמצעות שימוש במענה קולי, באינטרנט בפקס וכו' החל מתשלומים שוטפים ועד לכרטיסי קולנוע...מה לא. ועוד אגב אחד, נדמה לי שהזכרת שם את הקושי להזמין במסעדה,אפשר פשוט לבקש תפריט ולהצביע, במיוחד אם בסביבה יש רעש תעשה כאילו לא שומעים אותך...אל תדאג המלצרית לא תשים לב וזה גם לא אכפת לה.

 

[b e ll]

בוב, קודם כל קבל ממני ../images/Emo24.gif וברוך

הבא. יש תקווה לכל מגמגם! יש טיפולים שמלמדים צורת דיבור נכונה שמאפשרת שליטה באברי ההיגוי ובזכות זה שטף גבוהה מאוד. הטיפולים האלה דורשים למידת המשימות ותרגול יומיומי במשך כשנה. זה אפשרי ובהישג ידך - אני משוכנעת בזה. ה"דיכאון" שאתה סובל ממנו נובע בגלל הגימגום והמגבלות שהטלת על עצמך בעקבות הכשלונות במצבי דיבור שונים. אני בטוחה שכשתלמד לדבר בצורה נכונה עבורך וכשתשלוט בגימגום ובחייך ולא הגימגום ישלוט בך - כל הדיכאון וההרגשה האפסית תעלם. אני בוגרת של המכון האודיולוגי בהדסה, בוגרת הקורס האינטנסיבי הראשון שהיה בשנת 1988. לפני הקורס השטף שלי היה 50%. מצב ממש ממש נורא. היום כ- 16 שנים אחרי סיום השטף שלי שואף ל- 95% - אני מקיימת חיים רגילים לחלוטין ומזמן סגרתי את אפיזודת הגימגום מאחורי. כיום אני משתדלת להראות למגמגמים אחרים שיש גם דרכים אחרות להתמודד ושלא חייבים "ללמוד לחיות" עם זה - ממש לא! אני מזדהה עם תחושותייך לחלוטין - אבל הטיפול הכמעט יחיד שנותן ערובה לדיבור שוטף נמצא בהישג ידך! קח אחריות לחייך, אתה לא חייב להשלים עם רוע הגזירה בכלל. ברגע שהשטף יעלה, כל השאר יסתדר גם.

 

[VirtualBoy]

bell - בתגובה

הוא כבר כתב שהוא ניסה לטפל בבעיה במישור הטכני ולא הצליח. מאז שאני התחלתי שוב לגמגם (בערך מגיל 12) כבר יותר מעשור שאני מחכה למשיח ולא פעם פירנסתי קלינאי תקשורת לחינם ודיברתי לטייפ. מטבע הדברים, התנאי הראשון לטיפול בבעיה היא לגלות מהיכן היא נובעת. אם הסיבה אינה גופנית הטיפול הטכני הוא לא הפתרון המתאים, לכן כנראה זה פשוט לא עוזר לי, ולאחרים.

 

[b e ll]

רוב קלינאי התקשורת - כמעט כולם!

לא יודעים לטפל בגימגום - פרט למעטים מאוד, ממש ספורים. המדובר בתוכנית מובנית ללימוד דיבור מחדש בצורה מבוקרת. פועלים בשיטה דומה ברברה דם, המכון האודיולוגי בהדסה והתוכנית - ד"ר פלואנסי. כולם אגב, למדו מהמאסטרו וובסטר מקנדה. ברברה דם לקחה את זה הצידה ופיתחה על הבסיס הזה שיטה משלה שלא תמיד מצליחה לעבוד. כל האחרים - כולם! לא שוים שום דבר ואין לאף אחד מהם שום קבלות והוכחות ממשיות על הצלחה אמיתית. פגשתי לא מעט מגמגמים שבחרו באחת השיטות שהזכרתי, התמידו בתירגול ומדברים היום בשטף גבוה - אבל אני לא הולכת רחוק - אני מדברת שוטף היום בגלל שהיתה לי התובנה הזו לפני 16 שנים שהחיים שלי תלויים בי בלבד, ואם נתקלתי בשיטה עם קבלות, הרי שכדאי לפחות למלא את הדרישות. גם אני דיברתי שנים לטייפ במסגרות טיפולים שונות ומשונות שסחטו את כספי הוריי ואת כל האושר מהילדות שלי - אף קלינאי תקשורת לא פתר לי את הבעיה (גם כי אי אפשר לפתור אותה וגם כי אף אחד מהם לא נתן שיטה שעובדת). רוב קלינאי התקשורת לוקחים איזו משימה שקשורה לדיבור (לדוגמה - נשימה או הברה מוארכת), ובתנאי מעבדה מלמדים אותה. בקליניקה בתנאים סטריליים הכל עובד אבל כשיוצאים החוצה ומנסים ליישם את השיטה שום דבר לא מסתדר. הסיבה די פשוטה - כדי לדבר בשטף יש עוד כמה דברים לעשות חוץ מאותו חלק שכבר נלמד ואם לא מיישמים אותם ביחד בשילוב עם האטה בקצב הדיבור התוצאה גרועה מאוד. אתה ואחרים (ובהחלט גם אני) הם הדוגמה לשיטות גרועות ולקלינאי תקשורת שחושבים שהם יודעים לטפל בגימגום. הגימגום נובע מבעיה גופנית, שלא תטעה לחשוב אחרת! הגימגום לא נובע מבעיה נפשית או פסיכולוגית! זה כבר הוכח. כל אחד מתמודד בהתאם ליכולות הנפשיות שלו עם ההיבט החיצוני של הגימגום. מגמגם לא מדבר בחברה וכתוצאה מכך הוא בודד וחסר חברים (הרבה מגמגמים מגיבים כך ולמעשה זה סימן היכר של מגמגם). חשובה מאוד מאוד גם התייחסות המשפחה והחברה אליו - אם יבקרו אותו כל הזמן על צורת דיבורו ויתייחסו אליו כאילו כל כולו הוא רק גימגום אזיי הגימגום יקבל מימדים מפלצתיים ממש. אם הורי הילד יתביישו בו ובדיבורו בחברה כיצד אתה מצפה מילד מגמגם לא להתבייש בעצמו? ומכאן קצרה היריעה לספר על מגוון הקומפלכסים והחרדות שמתיישבות להן כתוצאה מהגימגום. לאחר שיפור השטף והתנסות בהצלחות ספורות, העולם נראה אחר לגמרי. עם האוכל בא התאבון! ממשיכים לתרגל וממשיכים להעיז מצבי דיבור שונים - ממשיכים להצליח. לאט לאט (האמת? די מהר) מתמוססים כל הקומפלקסים והחרדות. אתה יודע שלפני הקורס לא העזתי לדבר בטלפון? אפילו לא הייתי בטוחה מה צריך להגיד כשמתקשרים למישהו! אתה יכול לתאר לעצמך את תחושת השיחרור והחופש כשיזמתי שיחה ראשונה במהלך הקורס? שיחה ראשונה! מגומגמת והססנית עם הרבה התנשפויות, ועצירות והרבה אאההה - אבל גיליתי כמה עולות עוגיות חמאה! כשסיימתי את השיחה, הייתי מיוזעת לגמרי, סמוקה לחלוטין, חסרת נשימה ומאושרת עד הגג! לא הייתה מאושרת ממני. אתה פשוט לא ניסית את הטיפול שעובד זה הכל!

 

[VirtualBoy]

הסיבות לגמגום

אני לא יודע מה לגבי מקרים אחרים אבל במקרים כמו שלי זה לא יכול להיות גופני כי איך יכול להיות שלפעמים אני לא מגמגם בכלל ולפעמים אילם, אם זה היה גופני אז ההגיוןאומר שרמת הגמגום היתה פחות או יותר קבועה בציר הזמן והיא היתה מתבטאת תמיד ולא רק בסיטואציות מסוימות. זאת ועוד, ידוע לי שאין בי כל פגם מולד שכן לא נולדתי מגמגם. לי נדמה שאני דווקא יודע פחות או יותר מה הסיבה שאני מגמגם אני רק לא יודע איך אני פותר את הסיבה הזאת, אני חושב שהסיבה היא משקעים שעדיין נותרו ממה שעברתי בילדות שקצרה היריעה מלפרט כאן. זה דווקא מוביל אותי אל טיפול פסיכולוגי שאותו באמת אף פעם לא ניסיתי. אני חושב בימים אלו להתחיל, מוטב מאוחר מאשר... לגבי ברברה-דם , גלשתי לאתר שלה אבל לא התרשמתי כ"כ... תראי, אני אדם בעל מודעות גבוהה לצרכנות הוגנת וזה קצת לא מסתדר לי שבא בן אדם ודורש אלפי שקלים תמורת משהו שיכול בכלל לא לעזור. גם המכשיר המהפכני הזה לא כ"כ מסתדר לי כי איך יכול להיות שהוא כ"כ טוב אבל באירופה הוא לא משווק בכלל. איך אני יסביר לך את זה, זה נשמע יותר מדי טוב...

 

[b e ll]

אשתדל להגיב לכל מה שאמרת

הגימגום הינה בהחלט תופעה מגמגמת - זו הסיבה שכל כך קל להאשים את המגמגם שהוא לא רוצה להפסיק לגמגם כי הרי שנייה קודם הוא דיבר שוטף ומה פתאום קרה שהוא נתקע ככה שלא מצליח לפלוט אפילו את האויר מראותיו? אף מגמגם לא נולד מגמגם! זה קורה לרוב בילדות (אבל יכול לקרות גם אח"כ - לא ידועים מקרים של גימגום קלאסי שהחלו לאחר גיל העשרה) איך אתה יכול לחרוץ מסקנה על טיפול מאתר באינטרנט? זה לא רציני בכלל! כדי להחליט משהו עליך לערוך סקר שוק, לשוחח עם אנשים שהתנסו בשיטה, מגמגמים שעברו את הטיפול לשמוע את השטף שלהם כיום, מה דעתם על השיטה ועל המטפל. ודבר אחרון, דווקא בגלל המודעות הצרכנית שלך, אתה חושב שמישהו יעשה משהו ללא תמורה הולמת למעשיו? למה שלא יקבל שכר עבור מה שהוא עושה? למה שלא ידרוש כסף? זכותך לא לשלם לו אם החלטת שאינך מאמין לשיטה. "המכשיר המהפכני" הוא לא מכשיר בכלל אלא פשוט תוכנית טיפול שמבוססת על השיטה שהדסה ייבאה לארץ בשנות ה- 80, הוא פותח ע"י מגמגם שעבר את הקורס בהדסה בשיתוף עם הדסה. השיטה פותחה ועברה התאמה למחשב פיסי בייתי. אני מצרפת לך קישורים לפרטים לגבי הקורס האינטנסיבי בהדסה וכן לאתר של ד"ר פלואנסי. ולבסוף, איני יודעת מהן התוכניות שיווק בעולם לגבי ד"ר פלואנסי - אני יודעת שהוא קיבל פרסים ברחבי העולם ושלא מעט קלינאי תקשורת בעולם באוניברסיטאות נחשבות עשו את המאסטר שלהם על התוכנית הזו.

 

[VirtualBoy]

מדוע לא התרשמתי לטובה

ראשית, אני מאוד מודה לך על האכפתיות והנסיון לעזור.

זה נחמד מצידך. אני מביא מבחר ציטוטים מהאתר שהכוונת אותי אליו: ציטוט 1: לגבי הטיפול של הילדים: "בדרך כלל רואים תוצאות יותר טובות ככל שהילד צעיר יותר" ==משמע, ככל שאנו מבוגרים יותר כך זה עובד פחות.== ציטוט 2: "הטפול איננו תרופה ה"מרפאת" את הגמגום, אך זה נותן לאדם כלים לשליטה רבה יותר בדבורו. " ==כלומר, אנחנו לא נותנים לכם שום תרופה,כלים לשליטה רבה יותר על הדיבור נשמע כמו סרט ישן ומוכר. הכלי הכי טוב לשליטה על הדיבור (במקרים כמו שלי) היא לא לפחד ממנו מה שכמובן לא ריאלי ואם כבר זה עבודה של פסיכולוג.== ציטוט 3 : "הדבור הוא בדרך כלל קצת יותר איטי מקצב דבורו הקודם. לעיתים הוא נשמע מלאכותי בימים הראשונים עד שהתרגול משפר את האינטונציה. " == כן אני יודע, מלמדים אותך לדבר בצורה כ"כ מצחיקה שהגמגום כבר הופך להיות הרע במיעוטו== ציטוט 4: "הטיפול הוא שלוב של עיצוב הדבור (גישה התנהגותית) ושנוי עמדות ומחשבות (גישה קוגנטיבית)." ==הגישה הקוגנטיבית זה עבודה של פסיכולוג וטיפול קבוצתי במקרה כזה זה כמו טיפול "בסרט נע" כי לא כולם חוו את אותן חוויות ולא כולם חושבים אותו דבר. הטיפול האישי יכול להיות מועיל יותר, אם כבר משהו יכול להועיל== ציטוט 5: "יש לבוא להערכה מצוייד בהפניה מרופא (אפשר רופא משפחה) והתחייבות מקופ"ח או סדור כספי, חברי מכבי צריכים להביא כרטיס "מכבי". " ==זה ממש מגוחך. אולי שייקבעו לי אחוזי נכות וזהו. מה פתאום שאני אביא להם הפנייה מהרופא של קופ"ח, אני צריך להמשיך לחיות אחרי הטיפול. גם ככה בתיק הרפואי-צבאי שלי יש די והותר. כמה הם צריכים להרוויח מזה ? בוודאי שכל אחד אמור לקבל שכ"ט תמורה לעמלו, אבל זה בתנאי שהוא באמת עשה משהו. לבוא ולדרוש הון עתק כשהתוצאה בכלל לא ברורה זה על גבול השרלטנות. מה אני יעשה bell , כנראה כבר איבדתי את התקווה

אבל נפשית אני כן מסוגל להתמודד עם הבעיה מלבד הקושי למצוא אהבה, כי אני אומר לעצמי, לעזזל, מה זה משנה מגמגם או לא מגמגם העיקר שאנשים יכולים להבין מה אני אומר להם וזהו. הרומנטיקה היא מעבר להבנה בסיסית. זה כבר בעיה גדולה מאוד. אני צריך יותר סדנת הכרויות מאשר סדנת דיבור... איך אני מוצא חברה אמיתית ?

 

[b e ll]

כל מה שכתוב באתר של הדסה נכון!

חבל שאינך נותן למילים את המשמעות שבה הן נכתבו ונותן אינטרפרטציה משלך שהיא שגויה לחלוטין. מה עדיף? לדבר קצת יותר לאט ושוטף לחלוטין או לדבר מהר ולגמגם עצמך לדעת? מעולם לא דיברתי מצחיק אחרי הקורס. דיברתי יותר לאט עם הרבה כבוד עצמי. מהר מאוד דיברתי בקצב נורמלי לחלוטין ואפילו שילבתי בדבריי הומור שהפתיע רבים (הרי אף אחד לא ידע על ההומור מקודם). 16 שנים לא קרה לי שרציתי לומר משהו ולא אמרתי אותו. שרציתי לברר בטלפון ולא בררתי. 16 שנים שאני באה בין האנשים ללא פחד וללא חששות. מגשימה לעצמי חלום אחר חלום. חיה את חיי. אתה הרמת ידיים - כל מה שאומר לא יעזור. תמיד תמצא בכתוב משמעות שגויה. לכן אפסיק כאן, איני נושאת הדגל של טיפול מסוים וכל מה שאני יכולה לעשות הוא להציב אותי בקדמת הבמה ולומר יש שיטה שעובדת, שאינה מבטיחה מה שאינה מקיימת. אנו פורום גימגום ולא פורום פנויים-פנויות, וכאן לא המקום לחפש חברות אפילו שאולי אתה מגמגם.