מגמגם חדש 
שלום לכולם! שמי יגאל, אני בן 22 ואני מגמגם! (זה החלק שבו כולם אומרים עד כמה הם אוהבים אותי
) מאוד הפתיע אותי לקרוא פה חלק מן ההודעות. בתור בנאדם מגמגם אני מכיר את כל ה"שטיקים" שאני פיתחתי לעצמי, אם זה החלפת מילים, שינוי סדר של מילים, להגיד את המילה התקועה בשפה אחרת (אני דובר 3 שפות), ואפילו לעשות קול מצחיק כדי להוציא את המילה החוצה. לא היה לי מושג שגם אצל אנשים אחרים יש את המחשבה הזאת בראש שניה לפני שהתור שלהם בסופרמרקט מגיע אל הקופאית. אני אציין פה שגם אבא שלי מגמגם, כך שאתם יכולים לקרוא לגמגום שלי תורשתי. מאז שאני זוכר את עצמי אני מגמגם, אני יכול להעלות פה עשרות תאוריות לגבי איך ולמה זה קרה. זה לא משנה אם זה בגלל שהגננת בגן הייתה רעה אליי, או כלב גדול שקפץ עליי כשהייתי קטן. בסופו של דבר - אני מגמגם. חשוב כבר עכשיו לציין שבדרך כלל הגמגום שלי לא כבד מידי והדיבור יחסית שוטף. אלב כמו שנאמר כאן לא פעם, זה לא משנה אם הגמגום כבר או חלש יחסית, זה משנה איך הבנאדם תופס אותו. כשהייתי יותר קטן הגמגום הפריע לי הרבה יותר, לווא דווקא בגלל הגמגום עצמי, אלא יותר בגלל הדרך שבה הסביבה המיידית הגיבה אליו. זאת הסיבה שאני עדיין מריץ משפטים שלמים בראש לפני שאני קונה כרטיסיה כשעליתי לכיתה י', רציתי להתחיל את התיכון "כמו שצריך" זאת אומרת, עם המראה הנכון, ובלי הדיבור הלא נכון אז בחופש הגדול לפני תחילת השנה נרשמתי לטיפול אצל קלינאית תקשורת (ברברה דם). אני חייב להגיד שהדבר היחיד שאני זוכר מהטיפול הארוך הזה זה ההשכמות היותר מידי מוקדמות (5 בבוקר בחופש הגדול !!) והנסיעות הארוכות... בתקופה של הטיפול עצמו כן חל שינוי, אבל לאחריו חלה נסיגה למצב ההתחלתי. אני בטוח שלהרבה מכם שניסו טיפולים אלו ואחרים הבעיה מוכרת, יש הקלה התכיפות ועוצמת הגימגום אבל זה דורש להיות מודע כל הזמן לדיבור שלך. לי אישית זה היה נורא קשה. כמו כולם גם אני התגייסתי לצה"ל... אלא שהחלטתי שהגמגום לא יכתיב את מהלך חיי ולא את ההבחירות שלי. כך שקרה שאני, כן כן אני, ההוא המגמגם, הביישן, נהייתי מדריך חובשים. לא יודע מי מכם היה פעם בקורס חובשים או שמע עליו... אבל אני לא הפסקתי לדבר, אם זה בתקופת ההכשרה שלי, שבמהלכה היינו עושים כל הזמן סימולציות של שיעורים, או סתם מתעסקים ביכולות הדרכתיות (כל מיני סדנאות שבין היתר התמקדו בקול) וכמובן אחרי זה מול כיתה של 20 חיילים שעליי מוטלת האחריות להעביר להם את הידע ובעתם להכשיר את כולם בדרך המקצועית ביותר. לא רשמתי את כל זה כדי לטפוח לעצמי על השכם. אבל ברגע שהגמגום הפך להיות משני מבחינתי (כי יש דברים אחרים חוצמזה, ללמוד את מערכי הישעור, לעבור על ההעשרות, לתרגל את החלק המעשי, לחשוב על הסברים, ולשמור על השיעור מעניין כל הזמן) ושהגעתי מעמדת "כוח" שאני כביכול המפקד, ואליי לא מתחצפים ובטח שלא צוחקים !! (חי בסרט ) אז הגמגום כמעט ונעלם. למרות שכן יצא שגימגתי מול כל הכיתה, וכל פעם שקיבלתי כיתה חדשה היה את הפעם ההיא שניתקעתי באמצע משהו קלטתי את הפרצופים של כולם. מבחינתי זה היה הגמגום שהציג להם את כל השאר מרוב שנסחפתי עם ההודעה שכחתי מה רציתי להגיד פה... כמה דברים: 1. האם יש כאן מישהו שהשתתף בקבוצה של ברברה דם בקית של שנת 2000? 2. תלכו אל הבחורה הכי כוסית שאתם מכירים, אבל הכי יפה, הכי בטוחה בעצמה - הכי מושלמת. תשאלו אותה לגבי איזה חלק (פיזי, או התנהגותי) בעצמה היא לא בטוחה ותגלו שיש כזה דבר. (זה באמת עובד ניסיתי ) מה שרק בא להוכיח שלכולם יש משהו שהם היו רוצים לשנות- כולם דפוקים 3. אצלי כמו לרוב האנשים פה הגמגום מחריף במצבי לחץ, אבל הוא גם מחמיר הרבה יותר אם אני שיכור/מסטול (לא חינוכי אבל מה לעשות) רציתי לשאול האם מישהו מכם הבחין בהחמרה בגמגום אחרי שימוש במשהו "מערפל הכרה" אתם כולכם יפים כולכם מיוחדים וכולם מגמגמים - אז מה?!
שלום לכולם! שמי יגאל, אני בן 22 ואני מגמגם! (זה החלק שבו כולם אומרים עד כמה הם אוהבים אותי
כשעליתי לכיתה י', רציתי להתחיל את התיכון "כמו שצריך" זאת אומרת, עם המראה הנכון, ובלי הדיבור הלא נכון אז בחופש הגדול לפני תחילת השנה נרשמתי לטיפול אצל קלינאית תקשורת (ברברה דם). אני חייב להגיד שהדבר היחיד שאני זוכר מהטיפול הארוך הזה זה ההשכמות היותר מידי מוקדמות (5 בבוקר בחופש הגדול !!) והנסיעות הארוכות... בתקופה של הטיפול עצמו כן חל שינוי, אבל לאחריו חלה נסיגה למצב ההתחלתי. אני בטוח שלהרבה מכם שניסו טיפולים אלו ואחרים הבעיה מוכרת, יש הקלה התכיפות ועוצמת הגימגום אבל זה דורש להיות מודע כל הזמן לדיבור שלך. לי אישית זה היה נורא קשה. כמו כולם גם אני התגייסתי לצה"ל... אלא שהחלטתי שהגמגום לא יכתיב את מהלך חיי ולא את ההבחירות שלי. כך שקרה שאני, כן כן אני, ההוא המגמגם, הביישן, נהייתי מדריך חובשים. לא יודע מי מכם היה פעם בקורס חובשים או שמע עליו... אבל אני לא הפסקתי לדבר, אם זה בתקופת ההכשרה שלי, שבמהלכה היינו עושים כל הזמן סימולציות של שיעורים, או סתם מתעסקים ביכולות הדרכתיות (כל מיני סדנאות שבין היתר התמקדו בקול) וכמובן אחרי זה מול כיתה של 20 חיילים שעליי מוטלת האחריות להעביר להם את הידע ובעתם להכשיר את כולם בדרך המקצועית ביותר. לא רשמתי את כל זה כדי לטפוח לעצמי על השכם. אבל ברגע שהגמגום הפך להיות משני מבחינתי (כי יש דברים אחרים חוצמזה, ללמוד את מערכי הישעור, לעבור על ההעשרות, לתרגל את החלק המעשי, לחשוב על הסברים, ולשמור על השיעור מעניין כל הזמן) ושהגעתי מעמדת "כוח" שאני כביכול המפקד, ואליי לא מתחצפים ובטח שלא צוחקים !! (חי בסרט ) אז הגמגום כמעט ונעלם. למרות שכן יצא שגימגתי מול כל הכיתה, וכל פעם שקיבלתי כיתה חדשה היה את הפעם ההיא שניתקעתי באמצע משהו קלטתי את הפרצופים של כולם. מבחינתי זה היה הגמגום שהציג להם את כל השאר מרוב שנסחפתי עם ההודעה שכחתי מה רציתי להגיד פה... כמה דברים: 1. האם יש כאן מישהו שהשתתף בקבוצה של ברברה דם בקית של שנת 2000? 2. תלכו אל הבחורה הכי כוסית שאתם מכירים, אבל הכי יפה, הכי בטוחה בעצמה - הכי מושלמת. תשאלו אותה לגבי איזה חלק (פיזי, או התנהגותי) בעצמה היא לא בטוחה ותגלו שיש כזה דבר. (זה באמת עובד ניסיתי ) מה שרק בא להוכיח שלכולם יש משהו שהם היו רוצים לשנות- כולם דפוקים 3. אצלי כמו לרוב האנשים פה הגמגום מחריף במצבי לחץ, אבל הוא גם מחמיר הרבה יותר אם אני שיכור/מסטול (לא חינוכי אבל מה לעשות) רציתי לשאול האם מישהו מכם הבחין בהחמרה בגמגום אחרי שימוש במשהו "מערפל הכרה" אתם כולכם יפים כולכם מיוחדים וכולם מגמגמים - אז מה?! 
