ספור אמיתי (חצי) על מכשפות
אספר לכם ספור אמיתי על מכשפות ,ספור איום ונורא , סופו עגום,ותחילתו רעה. מי שרוצה לקרוא את זה הספור, יצטרך לקחת אוויר בריאותיו, נשימה ארוכה באפו,לעצום עיניו בחוזקה. חורף 1692 היה חורף איום ונורא במושבותיה החדשות של אנגליה שמעבר לים, כמו שנקראו ניו אינגלנד, והיו נאמנות עד מאד למלך האנגלי. בעיר סאלם, המצויה לא רחוק מהעיר בוסטון,שהייתה אז עוד טרום ימי מסיבת התה העליזה,אלא עיר מחוז גדולה,חיו אנגלים שבחרו לעזוב את אנגליה כדי לחפש לעצמם סובלנות דתית. והעיר סאלם הייתה מורכבת בעצם חציה מכפר שהינו חוות חקלאיות דלות מחיה וחצייה עיר השוכנת לחופו של המפרץ ועוסקת במסחר עם תושביה הישנים של אנגליה מעבר לימים. העיר והחוות היו נוצריות פוריטניות אדוקות, לסבר אוזניכם, פוריטניות חמורה כמו זו של ניו אינגלנד לא נמצאה ברחבי אנגליה החדשה והישנה כאחד.אבוי לגבר שינמנם על ספסל התפילה בכנסיה, או הילדה שתצחק לעת ערב בחצר ביתה. אבוי לכל מי שהראה רגש כל שהוא מבוגר או ילד הוא, ואם קרה אסון בביתו של איכר, מחלה או אובדן היבול, הרי ברור היה כי האלוהים ידו בדבר וכי האיכר האומלל , כנראה חטא בדבר מה,כולם נדו בראשם, והלכו לדרכם, כי לא מתפקידם לעזור לחוטא, ולהיפך,עוד עלולים למצוא עצמם מוחטאים אף הם. ולא קלים היו החיים בימים ההם,האמריקאים המקומיים כמו גם הצרפתים הקנדים היו תוקפים את המתיישבים, מגיפות שונות חיסלו את הבהמות, החקלאות צלחה רק בקושי וגם אז נתונה לחסדו של הבורא ושיטפון פתאומי. ביום חורף עגמומי אחד, בשנת 1692, כפי שנאמר למען האמת והדיוק ההסטורי ב20 לחודש ינואר של אותה השנה, בטי פרייס, בת ה19,ואחייניתה אביגיל, בת ה11, החלו להתנהג בצורה משונה ביותר. שתי הנערות, כמו תפס אותן הדיבוק, צרחו והשתוללו, היו מקללות עוברים ושבים, ומניעות את גופן כמו בטקס פגאני עתיק יומין. אמרו שבטי פרייס ,אולי הגיעה לפירקה, והיות ונערה כבדת משקל היא, לא רצה בה איש ולא בא לבקש את ידה וגופה מאביה הכומר סמואל פרייס הנכבד, אבל מה לאחייניתה ולשיגעון שתקף את בטי? סמואל פרייס,היה הכומר המקומי בעיירה סאלם, ולאחר ימים ספורים, בהם תושבי המקום התרחקו ממנו ומחצרו, מיהר לקרוא לרופא העיירה וילאם גריגס, שיבדוק את הנערות, שמא מחלה חדשה ולא ידועה היא זו. הרופא בדק ושקל וחכך בדעתו, ולא מצא כל סיבה להתנהגותן המשונה של הנערות,והכומר סמואל פרייס החל לבדוק את הסיבות שיכולות להוביל לכך. שאל את בתו, שאל את אחייניתו וכל מה שקיבל בתשובה היה צרור של מילמולים חסרי פשר,אשר שמה של המשרתת האינדיאנית טיבוטה, חזר במילמול שוב ושוב. הלך הכומר אצל טיבוטה, פקד את מעונה, שהיה חדרון קטן ליד דיר החזירים. אבוי לעיניו, בחדרה ,ראה עכביש ענק וחולדה קטנה, משמע חיות המחמד הידועות של המכשפות. מזמן חשד הכומר באישה צעירה ומשונה זו. למרות שעובדת חרוצה היא הייתה, גופה הגדול, לבושה הפרוע, כתפיה שהיו נגלות כל אימת שהייתה מתכופפת להרים דבר מה, וניחא כתפיה שהיו נגלות, כל שדיה הענקיים היו מציצים מבעד חולצתה . הכומר היה מביט בהם, כמו זהו כישוף בעצמו, וידע כבר אז שיש דבר מה משונה באשה האינדיאנית, חוץ מכשפיה ולחשיה.שלח את בתו, בטי להלבישה כדרך הנשים הפוריטניות הצנועות, אבל מימדי גופה השופעים לא התאימו לבגדי הנשים, והיא הייתה זולגת מכל שמלה שקיבלה בהוקרת תודה. הכומר, שטיבוטה הייתה בת ביתו, שאל אותה ראשית למעשיה,ואכן האינדיאנית הצעירה אמרה כי נפגשה עם השטן אי אלו פעמים, פעם נדמה היה לה כחזיר ופעם ככלב,אבל בטוחה היא שהיה זה השטן בכבודו ועצמו, התגאתה האינדיאנית הצעירה ולא ידעה כי באמירתה גזרה את דינה. סמואל פרייס אמר תפילות רבות לגירוש השטן שדבר בבתו ואחייניתה, כל בני העיירה נקהלו לבית התפילה ,ישבו כדרכם גברים ממול לנשים, כל אחד עיניו בספרי הקודש שלפניו, וכולם התפללו לשלומן של הנערות. אך ללא הואיל. הדיבוק לא עזב אותן והן היו ממלמלות וצווחות כמשוגעות. כלא הכומר את טיבוטה בדיר החזירים עצמו, ולא הואיל. כלא אותה בבית הכלא, ולא עזר. ניגש לבתו היקרה ושאל אותה שנית- מה לה ולטיבוטה, ואמרה לו הנערה,שאיננה בטוחה שהייתה זו טיבוטה כלל ועיקר, אלא יתכן שהייתה זו בריג´יט בישופ או שרה ווד, או שרה אוסבון שהכירו לה את השטן. הכומר פרייס, שחרד לשלום קהילתו כמו לשלומה של בתו היקרה ואחייניתו, החל לפשפש במעשיהן של נשים אלו. שרה גוד, הייתה מקבצת נדבות ידועה בכפר, ובהחלט יתכן שהשטן שכן בגופה, שכן בית של ממש לא היה לה והייתה נודדת בין הדירים ובחצרות החוות, ועבור פרוטה הייתה מוכרת את גופה לפועלים אומללים שלא ידעו אז כי השטן עימה. ושרה אוסבון, הייתה אשה משונה, מבוגרת מאד שהייתה רווקה דתיה אדוקה, ושנים הייתה יושבת בבית אביה שנפטר ומגדלת מעט ירקות למחיתה ולמימכר. עד שאחד מימי הראשון הגיעה לכנסיה לבושה בגנדרנות שלא הייתה רגילה אצל פוריטנית שכמותה, מה שגרם לכומר להרים גבה, ואז ביקשה ממנו להשיא אותה עוד באותו היום, לג´ק אוסבון, שהיה המשרת בבית אביה.פועל פשוט, אינו אדוק באמונה, ובוודאי אינו הולם אותה. היא אמרה לכומר פרייס, כי נקעה נפשה מחיי הבדידות, וכי היא רוצה מישהו שייחם את מיטתה . הכומר היה המום מבקשתה, אך השיא אותה ובלבד שלא תחיה בחטא. אולי נשואים משונים אלו של מין שאינו במינו הביאו את השטן אל ביתה? ואילו בריג´ט בישופ, זו נערה אדוקה ותמימה, תמוה כיצד היא קשרה את נפשה לשטן והבטיח הכומר פרייס לעצמו ולצאן מרעיתו כי יחקור את העניין עד תום. קרא לנערה, כדרכו, שאל אותה שאלות של סתם, והיות ולא ענתה כלל על אלו ששאל ולא הודתה ולו במילה כי נקשרה אל השטן, הביא את הנערה אל כיכר העיר, תער בידו, ואמר כי עליו לבדוק כי אין עליה כל סימן של השטן, והיה כי ימצא שומה או נקודת חן או סתם כתם של לידה ידע כי השטן הטיל בה את סימנו, וגורלה יהיה דומה לשל קודמותיה הכלואות בבית הסוהר. התחננה הנערה שהייתה בת גילה של בתו, תשע עשרה,שלא יאלצה להוריד גלימתה בכיכר השוק. אך הכומר סמואל פרייס, איש דתי וחזק באמונתו היה, ולא רצה כי השטן ישכון בקהילתו, אמר לנערה בנועם הליכות , כי הוא אישית יבדוק אותה בכיכר העירכאילו הייתה בתו שלו עצמו ובשרו. התרצתה בריג´יט, וצעדה אחריו לכיכר. שם כבר היו רבים וטובים מתושביה האדוקים של העיירה נמצאים ממתינים. העמיד הכומר פרייס את בריג´יט על דרגש קטן,צעק ההמון שאינו רואה את הנעשה ולא יוכל להיות בטוח שאין השטן שוכן בגופה, העלה אותה הכומר במו ידיו אל בימת עץ קטנה ששימשה א סוחרי השוק למכירות פומביות בימים שכתיקונם. הנערה, הייתה מפוחדת, ראתה את עיני ההמון מלמטה מביט בה, והיא נערה פוריטנית טובה שיוצאת מביתה רק לימי השוק ועם אמה וכל יתר ימיה עוסקת במלאכות הבית. המשך תיכף יבוא
מה עושים אחרים? את הכל. תאמיני לי. שמעתי ספורים שאפילו מה שאני כותבת נראה צנוע לידם
