מגילת הסתר
ישנם מדרשים הסבורים כי מרדכי היה הרבה יותר מדוד עבור אסתר. הדרמה הגדולה של אסתר היא חייה הכפולים: כמלכה בארמון זר (או אם תרצו גם שכינה בארמון האל) וכחווה עבור מרדכי. בגמרא נאמר שהייתה שוכבת עם המלך, טובלת במקווה ושוכבת עם מרדכי. השם אסתר הוא שם זר, פרסי. שמה המקורי היה הדסה. אסתר זה מלשון הסתר, שכן היא השכינה, האלוהות בהסתר שמלווה אותנו, הפן הנקבי שעומל עבורנו גם כשהפן הזכרי רדום וזמנים קשים מתרחשים עלינו. אסתר קרוב גם לאשתאהאר, האלה המיתולוגית שתפקידה לרדת לשאול ולגאול את מרדוך (מדרכי?), האל הזכרי שכבר מת, ועליה להולידו מחדש באופן עונתי. שוב, הצד הנקבי של האלוהות שיורד בהסתר לגאול ניצוצות. כשכתוב "ותלבש אסתר מלכות" זה המקום שבו הזיווג הגואל מתרחש. לא בגדי מלכות הם אלא ספירת מלכות, אנרגיית השכינה. היא מחכה למלך בחרדה בחצרו ונוגעת בשרביטו, הסמל הפאלי, ספירת יסוד שדרכה השפע זורם למלכות על פי קבלת הספירות. "ובלילה ההוא נדדה שנת המלך" – זוהי נקודת המפנה, הפן הזכרי של האל התעורר מלמטה, ע"י השכינה. חטא עץ הדעת הפך את יסודות החיובי והשלילי החיוניים להיווצרות התנועה והבריאה ממש כמו בחשמל, ל"טוב" ו"רע". גם לניטשה הייתה טענה דומה על מצב טבעי של חיובי ושלילי שאינם טוב ורע אך הוא הלך עם זה לכיוון אחר לגמרי של מוסר עבדים. "המלך", האל, הוא פסיבי. הוא מעבר לדואליות של טוב ורע ולכן שני הכוחות משפיעים עליו ומוצאים אצלו מקום. האלוהות שמעבר לדואליות היא ריק ותלוי במה אנחנו מזינים אותו. כאן, שני הצדדים לוחמים על חסדיו. העם היהודי הפך עבד לכסף והמן הוא הנחש המכיש אותנו וגורם לנו לאבדן החומר, הרע שבהיפוך אותיות מעורר אותנו. המפגש של המן ומרדכי הוא גלגול של המפגש בין שאול לאגג העמלקי ברמה האנרגטית. האמונה היא שמרדכי הוא נכד שאול משבט בנימין והמן הוא צאצא עמלק. כשהורגים את כל עשרת בני המן, אלו בעצם עשר הספירות של הצל, הקליפות. אומרים שהעץ הענקי המיוחד שעליו נתלה המן הוא באופן מטפורי עץ הדעת. הקשר להמן גם נרמז בבראשית: "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?" כל סיפור פורים מתרחש בעצם בחג הפסח ולכן הוא נתפש כעוד רובד של יציאת מצרים. אסתר היא כמשה שניגשת לאחשוורוש כלפרעה. במצרים נגאלנו ע"י הצד הזכרי של האלוהות ובפורים ע"י הצד הנקבי. חשיבות סיפור המגילה הוא כסיפור גאולה דרך החושך, זו מודעות המבטלת ומתקנת את חטא עץ הדעת טוב ורע ומבטלת את הדואליות בין המן למרדכי. בגלל זה ישנה מצווה להשתכר עד דלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, עד לאיחוד שמעבר לדואליות. פורים הוא ההפך מכיפור, זה אותו מקום אנרגטי בזמן הספיראלי, שאנחנו מגיעים אליו במחזור החגים שלנו, הפעם מתוך שמחה. לפיכך, ע"פ חז"ל בימות המשיח כל החגים יבוטלו ורק פורים ויום הכיפורים יישארו. פורים שמח!
ישנם מדרשים הסבורים כי מרדכי היה הרבה יותר מדוד עבור אסתר. הדרמה הגדולה של אסתר היא חייה הכפולים: כמלכה בארמון זר (או אם תרצו גם שכינה בארמון האל) וכחווה עבור מרדכי. בגמרא נאמר שהייתה שוכבת עם המלך, טובלת במקווה ושוכבת עם מרדכי. השם אסתר הוא שם זר, פרסי. שמה המקורי היה הדסה. אסתר זה מלשון הסתר, שכן היא השכינה, האלוהות בהסתר שמלווה אותנו, הפן הנקבי שעומל עבורנו גם כשהפן הזכרי רדום וזמנים קשים מתרחשים עלינו. אסתר קרוב גם לאשתאהאר, האלה המיתולוגית שתפקידה לרדת לשאול ולגאול את מרדוך (מדרכי?), האל הזכרי שכבר מת, ועליה להולידו מחדש באופן עונתי. שוב, הצד הנקבי של האלוהות שיורד בהסתר לגאול ניצוצות. כשכתוב "ותלבש אסתר מלכות" זה המקום שבו הזיווג הגואל מתרחש. לא בגדי מלכות הם אלא ספירת מלכות, אנרגיית השכינה. היא מחכה למלך בחרדה בחצרו ונוגעת בשרביטו, הסמל הפאלי, ספירת יסוד שדרכה השפע זורם למלכות על פי קבלת הספירות. "ובלילה ההוא נדדה שנת המלך" – זוהי נקודת המפנה, הפן הזכרי של האל התעורר מלמטה, ע"י השכינה. חטא עץ הדעת הפך את יסודות החיובי והשלילי החיוניים להיווצרות התנועה והבריאה ממש כמו בחשמל, ל"טוב" ו"רע". גם לניטשה הייתה טענה דומה על מצב טבעי של חיובי ושלילי שאינם טוב ורע אך הוא הלך עם זה לכיוון אחר לגמרי של מוסר עבדים. "המלך", האל, הוא פסיבי. הוא מעבר לדואליות של טוב ורע ולכן שני הכוחות משפיעים עליו ומוצאים אצלו מקום. האלוהות שמעבר לדואליות היא ריק ותלוי במה אנחנו מזינים אותו. כאן, שני הצדדים לוחמים על חסדיו. העם היהודי הפך עבד לכסף והמן הוא הנחש המכיש אותנו וגורם לנו לאבדן החומר, הרע שבהיפוך אותיות מעורר אותנו. המפגש של המן ומרדכי הוא גלגול של המפגש בין שאול לאגג העמלקי ברמה האנרגטית. האמונה היא שמרדכי הוא נכד שאול משבט בנימין והמן הוא צאצא עמלק. כשהורגים את כל עשרת בני המן, אלו בעצם עשר הספירות של הצל, הקליפות. אומרים שהעץ הענקי המיוחד שעליו נתלה המן הוא באופן מטפורי עץ הדעת. הקשר להמן גם נרמז בבראשית: "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?" כל סיפור פורים מתרחש בעצם בחג הפסח ולכן הוא נתפש כעוד רובד של יציאת מצרים. אסתר היא כמשה שניגשת לאחשוורוש כלפרעה. במצרים נגאלנו ע"י הצד הזכרי של האלוהות ובפורים ע"י הצד הנקבי. חשיבות סיפור המגילה הוא כסיפור גאולה דרך החושך, זו מודעות המבטלת ומתקנת את חטא עץ הדעת טוב ורע ומבטלת את הדואליות בין המן למרדכי. בגלל זה ישנה מצווה להשתכר עד דלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, עד לאיחוד שמעבר לדואליות. פורים הוא ההפך מכיפור, זה אותו מקום אנרגטי בזמן הספיראלי, שאנחנו מגיעים אליו במחזור החגים שלנו, הפעם מתוך שמחה. לפיכך, ע"פ חז"ל בימות המשיח כל החגים יבוטלו ורק פורים ויום הכיפורים יישארו. פורים שמח!
