זו שאלה מורכבת
יש הרבה אמנים, שחייהם הפרטיים / מערך אמונותיהם שונים מאד משלי (בהגדרה עדינה ככל האפשר...) - אבל האמנות שלהם, מדברת אלי מאד (לאו דווקא אלתרמן). איך זה קורה? עדיין קשה לי לפתור את התעלומה, אבל למדתי להפריד. אצל אלתרמן (וביאליק, ואחרים) זה באמת יותר מורכב - כי חלק משירתו אכן מעיד על אמונותיו הנוראיות בעיני (וכשזה מולחן בלחן רך זה עוד יותר מזוויע, אשרוף את ביתך עליך לה לה לה לה...). מצד שני - באמת ישנם שירים מופלאים. רגישים. נוגעים. אז מה? לפסול אותם רק בגלל שאותו אדם (לפעמים ב"גלגול" אחר, שלב אחר בחיים) כתב גם נורא? אני משתדלת להתייחס לדברים עצמם. וכך - אין לי בעיה לסקול את "תעבור קנאתי שותקת" ולקלס את "תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך". אפשר לחפש ולמצוא דמיון ושוויון (גם בשיר הראשון - הוא נותן לה הכל - אבל הדרישה היא להתמסרות מוחלטת, עד כדי איסור שחוק במסיבת מרעים (אפילו לא בגידה! רק "חיים"!)). אני חושבת תוך כדי כתיבה. כי בשני יש גם - "לנצח אנגנך - שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים" - שהוא ההיפך, ההבנה שאי אפשר לצור עליה. בקיצור - מורכב. האם "לא מעוקצו ולא מדבשו", או שאפשר לנפות את המוץ מהתבן (רק מדברים אלתרמן, אני מתחילה להשתמש בשפה גבוהה ודימויים...
).