מגדלים
מגדלים
מגדלי שן נושנים, שנבנו עוד בימי בראשית, נותרו לבדם בשממה, משקיפים עלי בעצב. הזמן, לא נתן בהם את אותותיו, והם עדיין בוהקים בלבנותם על רקע קהות החושים שלי. אני מביט ,לא מביט בהם, מנסה לראות דרכם, אולי, אמצא מה שמעבר. וגבולותיהם מטשטשים, והם הופכים שקופים אלי, אני מאבד תחושת כמות וזמן, כשאני מתקדם אליהם בדממה. הבנתי, שאותם צריחי שתיקה, שהיוו משען לאשליות שלי, היו פטה-מורגנה בעצמם, מיראג` ביום בהיר לדיסאוריינטציה מקרית.
מגדלים
מגדלי שן נושנים, שנבנו עוד בימי בראשית, נותרו לבדם בשממה, משקיפים עלי בעצב. הזמן, לא נתן בהם את אותותיו, והם עדיין בוהקים בלבנותם על רקע קהות החושים שלי. אני מביט ,לא מביט בהם, מנסה לראות דרכם, אולי, אמצא מה שמעבר. וגבולותיהם מטשטשים, והם הופכים שקופים אלי, אני מאבד תחושת כמות וזמן, כשאני מתקדם אליהם בדממה. הבנתי, שאותם צריחי שתיקה, שהיוו משען לאשליות שלי, היו פטה-מורגנה בעצמם, מיראג` ביום בהיר לדיסאוריינטציה מקרית.