מבקש עזרה
... בבקשה
שלום לכולם.
אני נמצא במצוקה. פשוט במצוקה, ואני לא יודע מאיפה לקבל עזרה\עצה. האם לוותר על מישהי שאהבתי ואוהב יותר מכל בחורה אחרת או להילחם?
טיפה רקע: הכרנו לפני שלושה חודשים באונ' , שנינו שנה סטודנטים לשנה א' מאותה פקולטה. בהתחלה , היחסים היו קרים- לא יותר משלום שלום. אבל אחרי חודש התחלנו להתקרב. זה התחיל מבטים ששלחנו אחד לשני, דיבורים בפייסבוק עד לשעות הקטנות של הלילה, ובעיקר הרגשה שאנחנו הולכים להיות ביחד בסופו של דבר- אני התעניינתי בה והיא התעניינה בי. הרגשתי שאני מתחיל להתאהב בה, ויותר מכך הרגשתי שכל יום שעובר אני אוהב אותה יותר ויותר. הרגשתי ממש ב"עננים", כי ראיתי שזה הדדי וככל שהכרתי אותה יותר ויותר ידעתי שהיא האחת - פשוט השלמנו אחד את השני. הבעיה הייתה שאני טיפוס ביישן ולא לקחתי את העניין צעד אחד קדימה, לא יזמתי שום דבר, וגם היא הייתה טיפוס די ביישן וכמובן לא לקחה יותר יוזמה. הדבר נמשך עד לפני שלושה שבועות, ואז הרגשתי שהיא מתחילה להתרחק ממני, לא הייתה מדברת איתי כמו בעבר, לא מסננת אומנם אבל מקצרת שיחות. אני כמובן התחלתי יותר ויותר לנסות לדבר איתה, אבל הרגשתי שזה לא זה עוד. הנחתי שהיא מתנהגת ככה בגלל שזה תקופת המבחנים שהייתה ברקע. ואז, לפני שבוע חרב עלי עולמי. במהלך שיחה ,ממש שגרתית, היא גילתה לי שיש לה חבר חדש שהתחילה לצאת איתו לפני שבועיים. אני כמו כל בחור מאוהב וטיפש, חשבתי שהיא עושה זאת כדי להאיץ בי ולא כי באמת יש לה חבר. אבל, מתברר שאכן כך הדבר לאחר שראיתי אותם ביחד ואז נפל לי האסימון שכל כך סירבתי שירד.
אני שבור, מרוסק ומרגיש שזה הוא הכאב הגדול ביותר שהיה לי אי פעם. אני לא חושב שאוכל להתגבר עליה אי פעם. הייתי במערכות יחסים רבות בעבר והייתי מאוהב לא פעם, אבל השיכרון חושים שהייתי איתה גם אם זה סתם שיחה או חיבוק היה הדבר המהנה ביותר שחוויתי בחיים. אני מרגיש שלא אוהב עוד ואם אוהב זה לא יהיה אותו הדבר. הכאב אוי הכאב כל כך קשה מנשוא. והדבר הכי כואב הוא שאני היכרתי אותה הרבה לפני הבחור שאיתו היא כרגע יוצאת בסה"כ שלושה שבועות. אני מרגיש שפספסתי את ההזדמנות שלי, מרגיש פרייר. אין לי חשק לדבר, כל החודשיים האלה הרגשתי שבשבילה אני חי ובשבילה אני נושם, אבל עכשיו אני מרגיש שלקחו לי את הסיבה הזאת. לא יכול להתרכז לא בלימודים לא בעבודה ולא בכלום. אני חושב עליה 24 שעות 7 ימים בשבוע ומרגיש שלמרות הכל אני עדיין אוהב אותה.
האם לוותר עליה או שמא עלי להמשיך להילחם על ליבה ולא לוותר??? האם כל התקופה שהיינו קרובים זה היה פרי דמיוני או באמת נמאס לה מזה שלא עשיתי את הצעד הנוסף. אני כל כך לא רוצה להטריד אותה כי אני יודע שעכשיו היא מאושרת. אבל אני כל כך כל כך כל כך אוהב אותה.... יש בי את הצורך העז להגיד לי שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר העולם ושתחזור אלי אבל אז מתפוצצת לי הבועה ואני שואל את עצמי "האם אתה באמת חושב שהיא תעזוב את חבר שלה שהיא איתו כל כך מאושרת בשביל מישהו שאפילו לא היה לה איתו קשר רומנטי?"
אני נקרע מבפנים ולא יודע מה לעשות ? האם יש טעם להילחם עליה או לא? האם לנסות לשכוח אותה (למרות שזו היא מלחמה אבודה מראש כי יש לי עוד 3 שנים בתואר איתה)? אני מרגיש שכל שנייה שאני מבזבז אני מרחיק אותה ממני יותר ויותר...
מה אתם אומרים לשכוח או להילחם?? ואם להילחם עליה אז איך??
תודה רבה.
... בבקשהשלום לכולם.
אני נמצא במצוקה. פשוט במצוקה, ואני לא יודע מאיפה לקבל עזרה\עצה. האם לוותר על מישהי שאהבתי ואוהב יותר מכל בחורה אחרת או להילחם?
טיפה רקע: הכרנו לפני שלושה חודשים באונ' , שנינו שנה סטודנטים לשנה א' מאותה פקולטה. בהתחלה , היחסים היו קרים- לא יותר משלום שלום. אבל אחרי חודש התחלנו להתקרב. זה התחיל מבטים ששלחנו אחד לשני, דיבורים בפייסבוק עד לשעות הקטנות של הלילה, ובעיקר הרגשה שאנחנו הולכים להיות ביחד בסופו של דבר- אני התעניינתי בה והיא התעניינה בי. הרגשתי שאני מתחיל להתאהב בה, ויותר מכך הרגשתי שכל יום שעובר אני אוהב אותה יותר ויותר. הרגשתי ממש ב"עננים", כי ראיתי שזה הדדי וככל שהכרתי אותה יותר ויותר ידעתי שהיא האחת - פשוט השלמנו אחד את השני. הבעיה הייתה שאני טיפוס ביישן ולא לקחתי את העניין צעד אחד קדימה, לא יזמתי שום דבר, וגם היא הייתה טיפוס די ביישן וכמובן לא לקחה יותר יוזמה. הדבר נמשך עד לפני שלושה שבועות, ואז הרגשתי שהיא מתחילה להתרחק ממני, לא הייתה מדברת איתי כמו בעבר, לא מסננת אומנם אבל מקצרת שיחות. אני כמובן התחלתי יותר ויותר לנסות לדבר איתה, אבל הרגשתי שזה לא זה עוד. הנחתי שהיא מתנהגת ככה בגלל שזה תקופת המבחנים שהייתה ברקע. ואז, לפני שבוע חרב עלי עולמי. במהלך שיחה ,ממש שגרתית, היא גילתה לי שיש לה חבר חדש שהתחילה לצאת איתו לפני שבועיים. אני כמו כל בחור מאוהב וטיפש, חשבתי שהיא עושה זאת כדי להאיץ בי ולא כי באמת יש לה חבר. אבל, מתברר שאכן כך הדבר לאחר שראיתי אותם ביחד ואז נפל לי האסימון שכל כך סירבתי שירד.
אני שבור, מרוסק ומרגיש שזה הוא הכאב הגדול ביותר שהיה לי אי פעם. אני לא חושב שאוכל להתגבר עליה אי פעם. הייתי במערכות יחסים רבות בעבר והייתי מאוהב לא פעם, אבל השיכרון חושים שהייתי איתה גם אם זה סתם שיחה או חיבוק היה הדבר המהנה ביותר שחוויתי בחיים. אני מרגיש שלא אוהב עוד ואם אוהב זה לא יהיה אותו הדבר. הכאב אוי הכאב כל כך קשה מנשוא. והדבר הכי כואב הוא שאני היכרתי אותה הרבה לפני הבחור שאיתו היא כרגע יוצאת בסה"כ שלושה שבועות. אני מרגיש שפספסתי את ההזדמנות שלי, מרגיש פרייר. אין לי חשק לדבר, כל החודשיים האלה הרגשתי שבשבילה אני חי ובשבילה אני נושם, אבל עכשיו אני מרגיש שלקחו לי את הסיבה הזאת. לא יכול להתרכז לא בלימודים לא בעבודה ולא בכלום. אני חושב עליה 24 שעות 7 ימים בשבוע ומרגיש שלמרות הכל אני עדיין אוהב אותה.
האם לוותר עליה או שמא עלי להמשיך להילחם על ליבה ולא לוותר??? האם כל התקופה שהיינו קרובים זה היה פרי דמיוני או באמת נמאס לה מזה שלא עשיתי את הצעד הנוסף. אני כל כך לא רוצה להטריד אותה כי אני יודע שעכשיו היא מאושרת. אבל אני כל כך כל כך כל כך אוהב אותה
.... יש בי את הצורך העז להגיד לי שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר העולם ושתחזור אלי אבל אז מתפוצצת לי הבועה ואני שואל את עצמי "האם אתה באמת חושב שהיא תעזוב את חבר שלה שהיא איתו כל כך מאושרת בשביל מישהו שאפילו לא היה לה איתו קשר רומנטי?" אני נקרע מבפנים ולא יודע מה לעשות ? האם יש טעם להילחם עליה או לא? האם לנסות לשכוח אותה (למרות שזו היא מלחמה אבודה מראש כי יש לי עוד 3 שנים בתואר איתה)? אני מרגיש שכל שנייה שאני מבזבז אני מרחיק אותה ממני יותר ויותר...
מה אתם אומרים לשכוח או להילחם?? ואם להילחם עליה אז איך??
תודה רבה.
