מבקש המלצות
- פותח הנושא Katarzis
- פורסם בתאריך
אני בקושי כותב פה אבל....
תראה ג´תרו נחלקים לכמה תקופות אז הנה המפורסמים והמכובדים שבשירים מכל תקופה, מנסיוני המצומצם: מהתקופה הראשונה - "תקופת הבלוז" תנסה את: Aqualung Locomotive Breath Bouree שלושתם מהאלבום Aqualung, שאותי אישית די ביעס...... מהתקופה השניה שלדעתי היא המרכזית ביותר והכי ממצה את ההרכב: THICK AS A BRICK - יצירה המשתרעת על אלבום שלם (כ-43 דקות), לדעתי אחד מהאלבומים הטובים שלהם אם לא הטוב שבהם. המילים והמוזיקה מטורפים לגמרי ושומעים השפעת סמים.... לוקח זמן להתרגל אבל ברגע שנתפסים..... והדיסק Minstrel In The Gallery, ממנו אני אמליץ לך לשמוע את: 1) שיר הנושא Minstrel In The Gallery, שלדעתי אין טוב ממנו לייצג את הלהקה ואת הסגנון! באמת זה שיר שיש בו הכל... אחד המוצלחים...... 2) Cold Wind To Valhalla 3) Baker St. Muse - יצירה בת קרוב ל-17 דקות (ניסיון לרכב על ההצלחה של "עבה כלבנה" - לדעתי הוא די הצליח) - מומלץ ביותר...... ולסיום התקופה השלישית, תקופת ה"פולק" -ובראשה האלבום Songs From The Woods! אלבום פשוט יפייפה, מושקע מגובש אופטימי וכיפי - אחד הפנינים של הלהקה, אלבום חובה! אני ממליץ לך לשמוע את כולו אבל אם אתה מחפש שירים ככה בשביל לעורר את התאבון אז: 1) שיר הנושא Songs From The Woods 2) Jack In The Green - עוד פנינה אקוסטית נהדרת של איאן אנדרסון הסולן 3) Hunting Girl - שיר מאוד מייצג...... 4) Velvet Green שאוטומטית מעלה מחשבות על ארמונות, טירות ואבירים
5) The Whistler מכאן והלאה יש לי חסר די גדול, אני לא מכיר את האלבומים שלהם מ-20 השנה האחרונות, אבל לפי מה שהבנתי לא הפסדתי הרבה
שישארו ככה - זה מספיק לי.......... עוד דבר - שלא תצפה לאהוב הכל מהשמיעה הראשונה, לוקח הרבה זמן להתרגל אליהם............. בכל אופן אני מאחל לך שתהנה (אני די משוכנע שכן)....ובהצלחה
תראה ג´תרו נחלקים לכמה תקופות אז הנה המפורסמים והמכובדים שבשירים מכל תקופה, מנסיוני המצומצם: מהתקופה הראשונה - "תקופת הבלוז" תנסה את: Aqualung Locomotive Breath Bouree שלושתם מהאלבום Aqualung, שאותי אישית די ביעס...... מהתקופה השניה שלדעתי היא המרכזית ביותר והכי ממצה את ההרכב: THICK AS A BRICK - יצירה המשתרעת על אלבום שלם (כ-43 דקות), לדעתי אחד מהאלבומים הטובים שלהם אם לא הטוב שבהם. המילים והמוזיקה מטורפים לגמרי ושומעים השפעת סמים.... לוקח זמן להתרגל אבל ברגע שנתפסים..... והדיסק Minstrel In The Gallery, ממנו אני אמליץ לך לשמוע את: 1) שיר הנושא Minstrel In The Gallery, שלדעתי אין טוב ממנו לייצג את הלהקה ואת הסגנון! באמת זה שיר שיש בו הכל... אחד המוצלחים...... 2) Cold Wind To Valhalla 3) Baker St. Muse - יצירה בת קרוב ל-17 דקות (ניסיון לרכב על ההצלחה של "עבה כלבנה" - לדעתי הוא די הצליח) - מומלץ ביותר...... ולסיום התקופה השלישית, תקופת ה"פולק" -ובראשה האלבום Songs From The Woods! אלבום פשוט יפייפה, מושקע מגובש אופטימי וכיפי - אחד הפנינים של הלהקה, אלבום חובה! אני ממליץ לך לשמוע את כולו אבל אם אתה מחפש שירים ככה בשביל לעורר את התאבון אז: 1) שיר הנושא Songs From The Woods 2) Jack In The Green - עוד פנינה אקוסטית נהדרת של איאן אנדרסון הסולן 3) Hunting Girl - שיר מאוד מייצג...... 4) Velvet Green שאוטומטית מעלה מחשבות על ארמונות, טירות ואבירים
אכן זוהי הסיבה לטעות ../images/Emo132.gif
זה לא משנה את העובדה שזה אחלה שיר
ובהקשר להודעתי הקודמת, האם יש משהו שווה שמיעה של הג´תרואים אחרי "שירים מהיער" ו-"סוסים כבדים"? כי ראיתי איזה דיסק משהו שנראה זוועה - "ג´יי טול דוט קום......" מה הם עושים צחוק? דיסק על אינטרנט?
לאן הגענו?
זה לא משנה את העובדה שזה אחלה שיר
80-90
יאן אנדרסון ניסה בשנים אלה כיונים שונים ומשונים, אם כי תמיד נשאר נאמן לצליל הייחודי. הכיוונים החדשים (חזרה לבלוז, גל-חדש ומוסיקה אלקטרונית, אולי גם נסיון לייצר להיטים - ללא הצלחה) באו לידי ביטוי בעיקר במעטפת. ואולם, ההבדל הגדול בין הגוונים המוסיקאליים שג´ת´רו טאל התנסתה בהם לאלה שג´נסיס, למשל, התנסתה בהם, הוא שג´ת´רו טאל נשארו נאמנים לצליל הבסיסי. בעוד ג´נסיס פנו לכיוון הSoft Adult Rock כפי שמכנים זו ה"מומחים", מילאו איצטדיונים בקהל מאזינים מזדמן שלמחרת אימץ גיבורי תרבות אחרים, ג´ת´רו טאל זכתה לשמור לעצמה את קהל מעריציה הבסיסי משנות השבעים. הלהקה התבגרה והקהל האוהב שלה יחד איתה. גרעין קטן, אבל מספיק כדי שיאן אנדרסון יתדלק את עצמו מחדש בכל פעם ויוציא לאוויר אלבום חדש. האמת שחלק מהאלבומים לא רע. A הוא אלבום נסיוני, אלקטרוני יותר מקודמיו עם אדי ג´ובסון הכנר המוכר מCurved Air ומהרכבים אחרים בסוף שנות השבעים. Broadsword and the Beast הוא אלבום לא רע, שאני מחבב מאד: קולו של אנדרסון שם נהדר, הצליל אמנם נשמע מסונטז אבל החליל שם, הגיטרה הנהדרת של מארטין באר גם היא שם ורק חבל שהמתופף הנהדר בארימור בארלו לא שם. זה אלבום רוק מצויין, אם כי לעיתים קשה לראות בו "מתקדם". כששומעים את שיר הפתיחה Beasty נזכרים ב Aqualung ואני לא חושב שזה רע. Crest of a Knave (1987), Rock Island (1989), Catfish Rising (1991) הם אלבומים די סתמיים ולדעתי מהעידן הזה די להאזין ל Broadsword אלא אם אתה חובב פנאט. המוסיקה די ממחזרת את עצמה, רוק פופי בלי יותר מדי צבעים כמו באלבומים של סוף השבעים. בכל זאת הייתי ממליץ בחום על אלבום אחד שיצא בשנות ה 90: Nightcap שהוא אוסף כפול של קטעים שלא הוקלטו בתחילת שנות השבעים, כולל גרסא מלאה ושונה לגמרי של A Passion Play, מרתק ולו רק כדי לשמוע כיצד אנדרסון יצר את המוסיקה שלו, הלביש עליה את השכבות השונות והפיק את האלבומים מהעידן הפרוגרסיבי. לסיכום: את Broadsword אתה יכול לקנות בשקט, את Nightcap חובה, את Rock Island אל תקנה, אלא אם יעלה פחות מ 30 שקל, ואת השאר תדחה לאחר שתשמע את Broadsword. אם תאהב אותו, לך על Crest of a Knave שנשמע די דומה לBroadsword ויש בו את אחד השירים החזקים של ג´ת´רו בתקופה המאוחרת: Budapest. בהצלחה יקי
יאן אנדרסון ניסה בשנים אלה כיונים שונים ומשונים, אם כי תמיד נשאר נאמן לצליל הייחודי. הכיוונים החדשים (חזרה לבלוז, גל-חדש ומוסיקה אלקטרונית, אולי גם נסיון לייצר להיטים - ללא הצלחה) באו לידי ביטוי בעיקר במעטפת. ואולם, ההבדל הגדול בין הגוונים המוסיקאליים שג´ת´רו טאל התנסתה בהם לאלה שג´נסיס, למשל, התנסתה בהם, הוא שג´ת´רו טאל נשארו נאמנים לצליל הבסיסי. בעוד ג´נסיס פנו לכיוון הSoft Adult Rock כפי שמכנים זו ה"מומחים", מילאו איצטדיונים בקהל מאזינים מזדמן שלמחרת אימץ גיבורי תרבות אחרים, ג´ת´רו טאל זכתה לשמור לעצמה את קהל מעריציה הבסיסי משנות השבעים. הלהקה התבגרה והקהל האוהב שלה יחד איתה. גרעין קטן, אבל מספיק כדי שיאן אנדרסון יתדלק את עצמו מחדש בכל פעם ויוציא לאוויר אלבום חדש. האמת שחלק מהאלבומים לא רע. A הוא אלבום נסיוני, אלקטרוני יותר מקודמיו עם אדי ג´ובסון הכנר המוכר מCurved Air ומהרכבים אחרים בסוף שנות השבעים. Broadsword and the Beast הוא אלבום לא רע, שאני מחבב מאד: קולו של אנדרסון שם נהדר, הצליל אמנם נשמע מסונטז אבל החליל שם, הגיטרה הנהדרת של מארטין באר גם היא שם ורק חבל שהמתופף הנהדר בארימור בארלו לא שם. זה אלבום רוק מצויין, אם כי לעיתים קשה לראות בו "מתקדם". כששומעים את שיר הפתיחה Beasty נזכרים ב Aqualung ואני לא חושב שזה רע. Crest of a Knave (1987), Rock Island (1989), Catfish Rising (1991) הם אלבומים די סתמיים ולדעתי מהעידן הזה די להאזין ל Broadsword אלא אם אתה חובב פנאט. המוסיקה די ממחזרת את עצמה, רוק פופי בלי יותר מדי צבעים כמו באלבומים של סוף השבעים. בכל זאת הייתי ממליץ בחום על אלבום אחד שיצא בשנות ה 90: Nightcap שהוא אוסף כפול של קטעים שלא הוקלטו בתחילת שנות השבעים, כולל גרסא מלאה ושונה לגמרי של A Passion Play, מרתק ולו רק כדי לשמוע כיצד אנדרסון יצר את המוסיקה שלו, הלביש עליה את השכבות השונות והפיק את האלבומים מהעידן הפרוגרסיבי. לסיכום: את Broadsword אתה יכול לקנות בשקט, את Nightcap חובה, את Rock Island אל תקנה, אלא אם יעלה פחות מ 30 שקל, ואת השאר תדחה לאחר שתשמע את Broadsword. אם תאהב אותו, לך על Crest of a Knave שנשמע די דומה לBroadsword ויש בו את אחד השירים החזקים של ג´ת´רו בתקופה המאוחרת: Budapest. בהצלחה יקי
the band member
New member
אחלה המלצה, רק בקשה אחת ../images/Emo13.gif
תוכל להרחיב קצת יותר על האלבומים BROASWORD ו CREST?
תוכל להרחיב קצת יותר על האלבומים BROASWORD ו CREST?
theriddler
New member
תנסה את minstrel in the gallery
אלבום ...מעולה....כולו!
אלבום ...מעולה....כולו!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.