אכן התופעה ידועה
ונלמדת בכל בית ספר לרפואה משלימה, גם כחלק מקורס רפואה מערבית שהוא חובה וחלק מתוכנית הלימודים, וגם כאשר מנתחים מקרים. לכן, אם תדפדפי בפורום תראי לעתים קרובות, שאנו מפורשות מזהירים שאין להפסיק תרופות בלי מעורבות של הרופא המטפל, ואפילו לפעמים מממליצים בעצמנו על לקיחת האנטיביוטיקה (שהרופא כבר רשם לשואל בפורום) או על הליכה לרופא - זה קרה בעבר כבר כמה פעמים , ובעיקר בשני מקרים: הראשון הוא סטרפטוקוקוס כפי שתואר בכתבה, והשני הוא דלקת בדרכי השתן (כשהחשש הוא שהדלקת תעלה לכליות ותגרום שם לנזק בלתי הפיך). אנו תמיד מעדיפים למנוע את המחלה, ובמקרה שהגיעה לשלב אקוטי שחייב אנטיביוטיקה או ניתוח או משהו הרסני דומה, יש לנו את הכלים לתמוך ולרפא מתופעות הלוואי של התרופה. לגבי סיפור ההומאופת? כפי שאמר שלומי, יש קצת בעיה בסיפור: גם, כפי שאמרתי, מטפלים מפסיקים תרופה על דעת עצמם - אלא רק בתיאום עם הרופא המטפל. וגם, כפי שאמר שלומי, הטיפול ההומיאופתי הוא בטיפות או לפעמים כדורים לבנים קטנים כאלה (זה מה שראיתי בחו"ל - כנראה לא הומאפתיה קלאסית) - אין שם כדורים אדומים ...