לברלה, וגם לאחרים/ות
הי, היום הלכתי לקנות ספרים מקצועיים, ונתקלתי בספר שכתבה ד"ר יעל דיין על גדעון לוין, עליו ישנו מאמר כאן באתר, לגבי גישתו "הגן הזורם" . ד"ר יעל דיין בחרה לספר על גדעון לוין האיש וגישתו, בספר שכולו שאלות של ד"ר יעל דיין, ותשובות של גדעון לוין. (בזמנו , התפרסם הספר הראשון בנוסח זה "שיחות עם ישעיהו ליבוביץ"). הספר נקרא:"מחנך אחר" הוצאת "דיונון" , אוניברסית תל אביב. ד"ר יעל דיין שואלת את גדעון לוין, האם לדעותיה של פרופ´ פנינה קליין(אוניברסיטת בר- אילן), בדבר הגישה "המתווכת" בחינוך ובלמידת תינוקות ופעטות,כפי שסוכמו בספרה "ילד חכם יותר" (1985, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן), ישנה /היתה השפעה על גישתו בדבר הגישה המקצועית המדברת עלמעורבות משתפת, שהינה מרכיב משמעותי במשנתו החינוכית. גדעון לוין ענה לה כמה דברים: "גם "המעורבות המשתפת" היא צורת תיווך, אבל צורת תיווך אחרת ". "הלמידה המתווכת של פרופ´ קליין לא יוצאת מהילדים עצמם, אלא מתכנית הלימודים, ממה שאני רוצה שאתה תלמד. אני מתווך בינך לבין הסביבה כדי שיהיה לך קל יותר". " אני יוצא מהפעילות של הילד. אני חושב שזו הסיבה שאנשי החינוך לא מצליחים ליצור בגן את האווירה החינוכית השונה שאנחנו מצליחים ליצור". "בעצם יש משהו מאד טבעי, אנושי ונורמאלי, במעורבות המשותפת,כמו שאמרתי- היא בעצם קיימת גם בבית, אצל ההורים, גם אם לא מכנים זאת כך." הציטוטים מהספר היו לי לאור ושמחה. זאת גישתי שלי, ואלה הדברים שנעה כתבה. אנחנו לא מורים של הילדים, אנחנו ממשיכים וזורמים עם מה שהם העלו, עם תכנים שדיברו, שאלו ועשו. לפעמים ישחקו לבד, לפעמים נשב אתם מיוזמתנו ונשתתף במשחק, לפעמים יזמינו אותנו למשחק. לפעמים נשחק ברמה שלהם, לפעמים נעשה מה שיתחשק לנו(וכמו שגדעון לוין כותב, אם ישאלו למה, נענה כי זה מה שבא לנו עכשיו לשחק), ולפעמים נשחק במדרגה אחת מעל מה שהם משחקים, כדי להראות להם, בתהליך משחקי, שיש עוד אופציות יצירתיות שאולי לא חשבו עליהם לגבי המשחק, כי אינם יודעים עדיין הרבה מחוקי עולם. . היה מאד מרענן לקרוא. אני אישית, רואה בגישתה של פנינה קליין גישה מתנשאת(אני גם נפגשתי אתה...), היא מתאימה לדעתי לאוכלוסיות "דלות- טעונות טיפוח",בהן אכן אין בסביבה גרויים כמו בסביבת ילדינו, או באוכלוסית החינוך המיוחד, שבה אנחנו חייבים להציב גריה לילד, אחרת אכן ישאר במקום שלו. ברור , שכאשר קראתי את שמו של ספרה, לא התמוגגתי. לילה טוב, דסי