מבקשת עצה
שלום לכולם,
אני אמא לשלושה ילדים - בת 8.5 בכיתה ג', בן 7 בכיתה א' וילד בן 2.10 שהולך לגן.
עם הגדולים קראתי כאן המון בפורומים ובספרים וחושבת שהתמודדתי בהצלחה עם אתגרי גיל השנתיים, קנאה בין אחים וכו.
עכשיו הקטנצ'יק עושה לנו בית ספר.
הילד עקשן בטירוף, נלחם עם האחים שלו על המקום שלו מגיל כמעט אפס, עם המון התעקשות, עצבים וצעקות. למשל כשיורדים במדרגות הוא לא מוכן שיילכו לפניו. רק זה שמישהו מהילדים עשה חצי צעד לפניו יכול לגרום לו לבכי וצרחות.
אני חייבת להודות שהוא מתיש אותי והרבה פעמים אני מוותרת לו או מבקשת מהאחים שלו לוותר לו רק על מנת להמשיך בהתנהלות שלנו ולא להיתקע על כל שטות חצי שעה.
אני מוצאת את עצמי מתעסקת כמעט רק איתו ואין לי זמן כמעט לגדולים.
הוא גם מאד קשור אליי ומסרב ללכת לשחק עם האחים שלו גם כשהם מציעים. רק אמא.
אנחנו כבר צוחקים שהמילה האהובה עליו בלקסיקון היא "לא".
ובנוסף לכל זה - בעיות גמילה. עם קקי בשירותים אין בעיה. הוא מודיע והולכים לעשות. עם פיפי זה סיפור אחר לגמרי. הילד "גמול" מאוגוסט, רק בלילה ישן עם תחתוני גמילה. אם לוקחים אותו לשירותים אז הכל טוב ויפה, הוא עושה פיפי בשירותים. אחרי שמתווכחים חצי שעה אם יש לו או אין לו כמובן. אם לא לוקחים אותו באופן יזום - משתין במכנסיים, על הרצפה, על הספה, איפה לא.
כשמדברים איתו ושואלים אותו איפה עושים פיפי הוא יודע להגיד "רק בשירותים, ולא במכנסיים" ואחרי 5 דקות יכול לעשות שוב במכנסיים.
ברוב ייאוש הצעתי לו פרס (לא משתגעת על השיטה), עזר ליומיים.
מצטערת על האורך, חייבת לשפוך ולראות אולי למישהי כאן יש קצת עצות בשבילי.
חשבתי כבר שאני יודעת כל מה שצריך לדעת על גידול ילדים קטנים, פתאום עם השלישי אני מאבדת את זה....
אני מודעת לזה שהרבה מזה זה עניין של גבולות, אבל כשנמצאים כבר במאבק התעקשות מולו קצת קשה לראות מה נכון לעשות.
תודה מראש,
אנה
שלום לכולם,
אני אמא לשלושה ילדים - בת 8.5 בכיתה ג', בן 7 בכיתה א' וילד בן 2.10 שהולך לגן.
עם הגדולים קראתי כאן המון בפורומים ובספרים וחושבת שהתמודדתי בהצלחה עם אתגרי גיל השנתיים, קנאה בין אחים וכו.
עכשיו הקטנצ'יק עושה לנו בית ספר.
הילד עקשן בטירוף, נלחם עם האחים שלו על המקום שלו מגיל כמעט אפס, עם המון התעקשות, עצבים וצעקות. למשל כשיורדים במדרגות הוא לא מוכן שיילכו לפניו. רק זה שמישהו מהילדים עשה חצי צעד לפניו יכול לגרום לו לבכי וצרחות.
אני חייבת להודות שהוא מתיש אותי והרבה פעמים אני מוותרת לו או מבקשת מהאחים שלו לוותר לו רק על מנת להמשיך בהתנהלות שלנו ולא להיתקע על כל שטות חצי שעה.
אני מוצאת את עצמי מתעסקת כמעט רק איתו ואין לי זמן כמעט לגדולים.
הוא גם מאד קשור אליי ומסרב ללכת לשחק עם האחים שלו גם כשהם מציעים. רק אמא.
אנחנו כבר צוחקים שהמילה האהובה עליו בלקסיקון היא "לא".
ובנוסף לכל זה - בעיות גמילה. עם קקי בשירותים אין בעיה. הוא מודיע והולכים לעשות. עם פיפי זה סיפור אחר לגמרי. הילד "גמול" מאוגוסט, רק בלילה ישן עם תחתוני גמילה. אם לוקחים אותו לשירותים אז הכל טוב ויפה, הוא עושה פיפי בשירותים. אחרי שמתווכחים חצי שעה אם יש לו או אין לו כמובן. אם לא לוקחים אותו באופן יזום - משתין במכנסיים, על הרצפה, על הספה, איפה לא.
כשמדברים איתו ושואלים אותו איפה עושים פיפי הוא יודע להגיד "רק בשירותים, ולא במכנסיים" ואחרי 5 דקות יכול לעשות שוב במכנסיים.
ברוב ייאוש הצעתי לו פרס (לא משתגעת על השיטה), עזר ליומיים.
מצטערת על האורך, חייבת לשפוך ולראות אולי למישהי כאן יש קצת עצות בשבילי.
חשבתי כבר שאני יודעת כל מה שצריך לדעת על גידול ילדים קטנים, פתאום עם השלישי אני מאבדת את זה....
אני מודעת לזה שהרבה מזה זה עניין של גבולות, אבל כשנמצאים כבר במאבק התעקשות מולו קצת קשה לראות מה נכון לעשות.
תודה מראש,
אנה
