מבקשת עצה/עזרה

[גליאל]

מבקשת עצה/עזרה

התאונה של אתמול בכביש נשר/חיפה - זאת השכנה שלנו מקומה 4. שתי קומות מתחתיי. לא מכירה אותה יותר מדי אישית - אנחנו חדשים בבניין. כמעט כל בוקר היינו נפגשות במעלית. בוקר טוב/מה נשמע - לא יותר מזה. ביום כיפור הילדה שלה שיחקה עם הכלב שהיה לנו - ילדה מתוקה מאוד. שלשלום הילדה שלה טל ירדה איתנו במעלית וקשקשה עם גל שלי הם בני אותו גיל. אני עוד שאלתי את גל מאיפה הם מכירים (בני אותו גיל אבל בתי ספר שונים). גל אמר לי שהם נפגשים בהסעות בדרך הביתה וכשעולים במעלית ושהוא אוהב סתם לדבר איתה. עודדתי אותו - באמת ילדה חמודה למה לא? אתמול כשחזרתי מהעבודה בעלי שאל עם שמעתי על התאונה. ת'אמת לא הקשבתי חדשות במהלך היום - לא היה לי זמן. אמרתי לו שלא ושכחנו מזה. היה לנו אירוע אתמול של המשפחה שלי - התקשרתי לאמא לשאול מתי הם אוספים אותי (בעלי נשאר בייבי סיטר עם הילדים). ואז אמא שאלה אם שמעתי על התאונה. מסתבר שזאת אחות ממחלקה מול המחלקה שאמא שלי עובדת. בשעה 19.00 ירדתי למטה לרכב של ההורים שלי והמעלית עצרה בקומה 4. פתאום אני רואה המון אנשים, מצלמות טלביזיה ולמעלית נכנסו שתי נשים דתיות. סתם שאלתי מה קרה? מי נפטר? ואז בעצם נפל לי האסימון. ישר קלטתי במי מדובר. עכשיו מה עושים? גל עוד לא יודע - אבל הוא יידע. הוא עוד ייפגש עם טל - אנחנו הרי באותו בניין. לספר לו? לתת לו לגלות לבד? אני מדגישה שהוא ילד מאודדדדדדדדדדד רגיש - במיוחד בנושא המוות. מה אני עושה עם עצמי? לגשת לנחם? את אבא אני לא מכירה בכלל. לא זוכרת אפילו אם דיברתי איתו פעם. את הילדה אני כן מכירה - אולי בשבילה לגשת לשם? לא יאמן! פשוט לא נתפס! אני לא תופסת - איך ילד בן 12 אמור להבין את זה?

 

[גרא.]

גליאל,קשה מאד להשלים ובעיקר להתמודד עם תאונות

דרכים כמו זו שתארת.במצב כזה,יש מה שמכונה מעגלי פיגעה,כלומר המעגל הראשון ,אלה בני המשפחה הקרובים והרחוקים,במעגל השני במיוחד כאשר מעורבים ילדים,נמצאים חבריהם הישירים בכתה ובשכונה.את אמנם אינך קרובת משפחה,אבל נמאת בעל כרחך במעגל הפגיעה השלישי,כלומר שכנים,מכרים וכדומה.לגבי בנך,מאחר והם לומדים בבי"ס אולי גם באותה כתה,או מקבילה,מה שקורה במקרה הזה,שבי"ס מתייחס לתאונה כזו באמצעות המורים בכל כתה,בדרך כלל המחנכת נכנסת לכתה,נותנת מידע מדוייק עלמה שארע,מגיעה את רגשותיה,ומאפשרת לילדים להגיב,אם במלל ו/או בציור בדרך כלל.ילדים מתמודדים בצורה פחות קשה מאשר אנשים מבוגרים,ומסוגלים לקבל ולהבין מהר יותר מה קרה מאשר מבוגרים.יש בוודאי חשיבות לגיל הילד,שלא ציינת.מכל מקום סביר להניח שבנך יקבל את המידע הזה בביס.ליתר בטחון כדאי להרים טלפון לבי"ס ולשאול.לגבייך את,עשי מה שאת מרגישה שאת חייבת לעשות.אחרי הכל זו אמנם רק שכנה,אבל המשפחה תמשיך להתגורר כשכנה שלכם.ועוד יהיו לך מפגשים עם בני המשפחה הזו.מקובל להכנס בזמן השבעה,להביע מילות תנחומים,להשאר מעט ולצאת.אם יש לך זמן וסבלנות לקרוא,במיוחד בכדי להבין מה עובר על בנך,כדאי לקרוא את ספרה של פרופ' שרה סמילנסק " תפיסת המוות בעיני ילדים קטנים "(חלק ב גילאי 6 ואילך),את יכולה גם לפנות למרכז הייעוץ לנפגעי תאונות דרכים 5257317 03 גם אם אינך נפגעת ישירה.

 

[גליאל]

תודה רבה. חשוב להבהיר. גל בן 12

והם לא באותו בי"ס - אבל בני אותו גיל ומכירים אחד את השני בגלל השכנות בינינו (אני עד לא מזמין בכלל לא ידעתי שהם נוסעים באותה הסעה שמסתבר אוספת בכמה בתי ספר באזור ומכירים אחד את השני מההסעות ומדברים מדי פעם בכניסה לבניין). אני לא יודעת עם בבית הספר של בני ידברו על כך - למרות שהגיוני מאוד שידברו כי חלק מהילדים בבית ספר שבני לומד בו גרים בבניין שלנו/בבניינים סמוכים ובוודאי מכירים את הילדה ממשחקים בחוץ/מפגשים בהסעות וכו'. יש 3 בתי ספר יסודיים באזור שלנו שהילדים שגרים בבניניים שלנו לומדים שם ואני מתארת לעצמי שבכל שלושת בתי הספר ידברו על הנושא - לא רק בבית ספר שבו לומדת הילדה. בכל מקרה גל במקרה לא הלך היום לבית ספר - הוא קם לי עם כאבי בטן והשארתי אותו בבית. אבל בשלב כשלהו הוא ידע - יש מודעות אבל בכל הבניין והמון אנשים מסתובבים (אני כבר לא מדברת על תקשורת שראיתי אותם על הבוקר

). השאלות יבואו עוד מעט - הוא בטח ייצא היום להתסובב בחוץ - השאלה אם כדאי להקדים אותם.

 

[neptunian]

ילדים ומקרים טרגיים

אני לא מתיימר להיות מומחה לטיפול בילדים. אבל מנסיון אישי ובכלל רציתי רק להסב את תשומת ליבך. את נשמעת נסערת ובצדק כי המקרה הוא ודאי קשה לעיכול בגלל השכנות. אני לא ממליץ לספר לילד שלך כאשר את נסערת או עדיין בהלם מהמקרה. בעיניי עדיף לגשת לבן כאשר את יותר רגועה. כבוגרים אנחנו הרי יודעים שמוות הוא חלק בלתי נמנע בקיום שלנו. בכלל אני חושב שילדים הרבה פעמים קולטים מה קורה ודאי בגיל 12. אז חשוב בעיני לא להסתיר או לסלף או לשקר לילד בן 12. מצד שני לא לרדת לפרטים מיותרים של המקרה. ואם את מחליטה לשתף אותו אז לנסות לראות אם הוא מבטא רגשות וכו'. אתמול במקרה יצא לי לצפות בדליה מזור בטלויזה מספרת שאמא שלה הסתירה ממנה מקרי מוות במשפחה עד גיל 25!!! הרצון לגונן על הילדים שלנו לפעמים בא על חשבון לעג לאינטיליגנציה שלהם. לכן כדאי לשמור על האיזון בין השניים. ילד רגיש הוא ודאי גם ילד חכם שקולט מה קורה גם אם הוא לא יודע לבטא. שבת שלום

 

[גליאל]

שוב - כמו שעניתי לקודם לך

גל במקרה נשאר היום בבית כי לא מרגיש טוב. בצהריים בטח ייצא להתסובב בחוץ עם החברים ויראה מודעות אבל, המון אנשים שמסתובבים בבניין .............. השאלה אם כדאי כבר עכשיו לספר לו לפני שהוא שומע מאחרים?

 

[איילית אלמונית]

לדעתי כן. אם היה קשר אז כן לספר לפני שהוא

שומע מאחרים.

 

[ברם אולם]

בוודאי ללכת לנחם.לא צריכים להיות מאוד קרובים

כדי לנחם משפחה אבלה,מה גם שהיכרת את האם-אישתו ואת ביתם,אז בטח ובטח.וגם לו לא היית מכירה או ניפגשת עימם בבניין בו אתם גרים,ההתיחסות המינימלית משכן - לבוא ולהביע השתתפות בצער.במקרים כאלה האבלים מאוד מעריכים לחיוב את מי שבא - קרוב/ רחוק כי בכך יש להם איזו שהיא נחמה קטנה שזוכרים ומעריכים את יקיריהם. כשתלכי אליהם,האב/בעל מאוד יתרגש אם תספרי לו על הקשר שנוצר בין ילדיכם,ואף תספרילו שאת האם היכרת מפגישות בבניין.הוא יעריך את מעשך.לדעתי ,את יכולה לבוא גם עם בעלך - גם הוא שכן שלהם,ולא להתחמק מכך.בבוא היום עם השלמתם של האבלים על האובדןהם לא ישכחו את מעשיכם,שלך נראים קטנים אולי,אך עבורם - זה "אוויר לנשימה". בקרו !