Shellylove
New member
כמה רעיונות פרקטיים
לגבי מקלחת: א. אפשר לוותר לפעמים על מקלחת ואז היא מרגישה ש"היום היא קבעה". ב. אצלנו יש "שטיף-טיף צ'יק-צ'אק" שהוא, להבדיל מאמבטיה ומקלחת, שטיפה וסיבון זריזים מאד בלי חפיפה בד"כ. אז אם היא לא רוצה להתקלח, היא מוכנה לאופציה הזאת. ג. לעשות את האמבטיה אטקטיבית- קצף אמבט, צבעי ידיים לשחק בהם, אמבטיה עם חברה/ה. אני לא מכירה את בתך אבל אצלנו (בת דקה לשלוש) היא הרבה פעמים מקבלת פתרונות עתידיים כמו "טוב, אז מחר נלך ל...". תראי, אני קוראת מה כתבת: "בתי בת 3.5, לעיתים נתקפת בחוסר רצון לעשות משהו שאנו ההורים מבקשים ממנה". אני לא באה אלייך בביקורת (ואולי זה רק עניין של סגנון כתיבה), אבל זה "מריח" קצת כאילו את מצפה למשהו לא סביר והוא ציות מוחלט מצד הילדה. יש מישהו בעולם שתמיד עושה מה שאת מבקשת? (אם כן, תשלחי אותו אליי, טוב?). זה תמיד עניין של למצוא דרך ביניים ולפעמים פשוט לקבוע עובדה. לפעמים סתם להגיד: "אנחנו הולכים" במקום להציב את זה כשאלה משנה את התמונה. אפשר להביע אמפתיה לכך שהיא לא מרוצה מהתוצאה "אני מבינה שזה לא מוצא חן בעינייך שצריך ללכת, אבל...". לאחרונה, יותר בגלל חוסר הכוחות שלי (סוף חודש שישי), אני מרגישה לפעמים שאני מתרגזת ומאבדת סבלנות, כך שאני מבינה את תחושתך. לי ברור שזה בגללי, כלומר העובדה שזה "מסלים" היא בגלל חוסר היכולת שלי באותו רגע להתמודד ולמצוא פיתרון יותר הולם. אני מתנצלת אח"כ ומסבירה לה שזה בגלל שאמא עייפה/אין לה כוח וכו', או בגלל ש"אמא מאד מיהרה והיינו חייבות ללכת".
לגבי מקלחת: א. אפשר לוותר לפעמים על מקלחת ואז היא מרגישה ש"היום היא קבעה". ב. אצלנו יש "שטיף-טיף צ'יק-צ'אק" שהוא, להבדיל מאמבטיה ומקלחת, שטיפה וסיבון זריזים מאד בלי חפיפה בד"כ. אז אם היא לא רוצה להתקלח, היא מוכנה לאופציה הזאת. ג. לעשות את האמבטיה אטקטיבית- קצף אמבט, צבעי ידיים לשחק בהם, אמבטיה עם חברה/ה. אני לא מכירה את בתך אבל אצלנו (בת דקה לשלוש) היא הרבה פעמים מקבלת פתרונות עתידיים כמו "טוב, אז מחר נלך ל...". תראי, אני קוראת מה כתבת: "בתי בת 3.5, לעיתים נתקפת בחוסר רצון לעשות משהו שאנו ההורים מבקשים ממנה". אני לא באה אלייך בביקורת (ואולי זה רק עניין של סגנון כתיבה), אבל זה "מריח" קצת כאילו את מצפה למשהו לא סביר והוא ציות מוחלט מצד הילדה. יש מישהו בעולם שתמיד עושה מה שאת מבקשת? (אם כן, תשלחי אותו אליי, טוב?). זה תמיד עניין של למצוא דרך ביניים ולפעמים פשוט לקבוע עובדה. לפעמים סתם להגיד: "אנחנו הולכים" במקום להציב את זה כשאלה משנה את התמונה. אפשר להביע אמפתיה לכך שהיא לא מרוצה מהתוצאה "אני מבינה שזה לא מוצא חן בעינייך שצריך ללכת, אבל...". לאחרונה, יותר בגלל חוסר הכוחות שלי (סוף חודש שישי), אני מרגישה לפעמים שאני מתרגזת ומאבדת סבלנות, כך שאני מבינה את תחושתך. לי ברור שזה בגללי, כלומר העובדה שזה "מסלים" היא בגלל חוסר היכולת שלי באותו רגע להתמודד ולמצוא פיתרון יותר הולם. אני מתנצלת אח"כ ומסבירה לה שזה בגלל שאמא עייפה/אין לה כוח וכו', או בגלל ש"אמא מאד מיהרה והיינו חייבות ללכת".
