לא יודע, אבל בדיוק יש לי מקרה מעניין
של קרוב משפחה קרוב מאוד שאושפז לפני פחות מחודש עם בעיה של דלקת ראות ועוד... הוא היה בגיל 91. בבית החולים דחפו לו מעל 10 אינפוזיות, פצעו אותו עם הקטטר והתעלמו לחלוטין מהעובדה שהוא לא הוציא נוזלים בכלל (למעט קצת דם לקטטר). כל זה לא הדליק נורה אדומה לאף אחד והוא המשיך לקבל נוזלים. כשהוא נפטר, הרופא שדיבר עם המשפחה אמר בפרוש שיש סבירות גבוהה שהמוות נגרם כתוצאה מהצפת הראות בעזרת העירוי. ממש נורא המצב הזה שאין פיקוח על רפואה. כלומר תאורתית יש פיקוח, ברור. אבל מעשית? כמה מקרים של רשלנות שהרגה חולים זוכים להיות מטופלים ברצינות וכמה מטואטאים על ידי רופאים עמיתים? כמה ביקורת עצמית ובקרה ציבורית אמיתית קיימת על מערכת הבריאות שלנו? כמה ניתוחים מיותרים מבוצעים על ידי רופאים כי מדובר בניתוח יוקרתי? כמה רופאים צעירים טוחנים משמרות של 32 שעות בחדר מיון וכבר לא יודעים איך קוראים להם מרוב עייפות, אבל עדיין ממשיכים להיות הגורם הבכיר שמחליט לגבי טיפול ראשוני וקריטי בחולים/פצועים? כל עוד לא יעבור חוק שלרופא במיון אסור לעבוד יותר מ 8 שעות רצוף, כל עוד לא יתחילו לטפל ברצינות במקרים של רשלנות רפואית וכל עוד בתי חולים ימשיכו להתנהל במתכונת הנוכחית - אפשר להגיד בשקט שהנזק של חוסר הפיקוח על דיקור קטן בהרבה מהנזק של חוסר פיקוח על הרפואה המערבית. (ואגב, לטייס אסור לטוס ברצף כטייס מפקד יותר מ 8 שעות למיטב זכרוני. גם לנהגים מקצועיים יש מגבלת שעות. אבל רופא יחיד במיון הוא כנראה חייה מסוג אחר לגמרי)