מבקשת לשתף אתכם
(פרסמתי את ההודעה הזו בבוקר אך היא נמחקה בגלל שהזכרתי את שמו של הווטרינר שעקב רשלנותו הגיע לידינו גור האסקי במצב קריטי - ראו בגוף ההודעה. מי שמעוניין לדעת מיהו מוזמן לשאול אותי במסר). יום שישי. אני מאיישת את עמדת המוקד ב"תנו לחיות לחיות". על הבוקר דיווח על כלבת פינצ´ר מיוחמת שרצה ברחובות דרום ת"א כשכמה זכרים גדולים דולקים אחריה. הכלבה נפגעה מרכב והרגל שלה התרסקה. הכלבים עולים עליה כשהיא שותתת דם ומתייסרת מכאבים. בחורה טובה שראתה את ההתרחשות הצליחה (בעזרת שוטרים שעברו במקום) לחלץ את הכלבה מהכלבים, לשים אותה בארגז ולקחת אותה הביתה. האמבולנס שלנו בדרך לטייבה לאסוף חתול פצוע ומשם להמשיך לכלא נווה תרצה לאסוף גורת חתולים חולה מאחת האסירות. מוקד 106 של ת"א נחלץ לעזרתנו ומעביר את הפינצ´רית הפצועה למרפאה של ד"ר שילנסקי. עשרות טלפונים בזה אחר זה ובמקביל: דיווחים על כלבים, חתולים, חמורים וגוזלים במצוקה. מתזזת את האמבולנס שלנו ואת צביקה תמוז מפה לשם. הם מעבירים את הפצועים והחולים למרפאה שלנו ברמלה, לד"ר שיינר, לד"ר שילנסקי ולביה"ח לעופות בר בפארק אפק; אנשים מדווחים על כלבים שלהם שאבדו להם ועל כלבים זרים שמצאו; אנשים מבקשים להיפטר מכלביהם וחתוליהם (שיחות ארוכות ומורכבות שמוצצות לי את הנשמה); אנשים טובים שמדווחים על התעללויות של שכניהם; אנשים שלא רוצים חתולות עם גורים בחצרותיהם; מאכילי חתולים שסובלים מהצקות של שכנים; גורי חתולים פה וגורי חתולים שם; כלבה קשורה בחבל לעמוד ליד בניין משרדים כבר חמישה ימים ללא אוכל ומים; גור האסקי במצב קשה, כנראה בעקבות טיפול רפואי רשלני של וטרינר מסויים (שלא מספיק אנשים נזהרים ממנו). הוא מועבר לטיפול חירום אצל ד"ר שילנסקי על חשבוננו כי המשפחה דלת אמצעים, מוסכניק שהוציא גור חתולים ממנוע של רכב. הנהגת ידעה שיש חתול במנוע ונסעה כך למוסך כדי שהמוסכניק שלה יוציא אותו. הוא מכוסה גריז ועיניו מודלקות. האמבולנס שלנו אוסף גם אותו. 133 קריאות ב-5 שעות. הלב נשבר, המוח מתפוצץ, האוזניים בוערות והפה יבש. אפילו פיפי לא הצלחתי לעשות. ואז מגיע הפינאלה. הטלפון האחרון לפני סגירת המוקד. על הקו סוחר כלבים גזעיים שמבקש את עזרתנו. לפני יומיים הגיע מהונגריה לנתב"ג משלוח של 17 גורים מהגזעים הקטנים שהזמין. הווטרינר של השירותים הווטרינריים מסרב לשחרר לו אותם בטענה שהם מתחת לגיל שקבוע בחוק. לסוחר יש את כל המסמכים הדרושים. הווטרינר אומר שהשיניים שלהם קטנות מדי. הסוחר אומר שהן גדולות מספיק. הווטרינר מחליט לשלוח אותם חזרה להונגריה ביום ראשון. הם בתוך כלובים קטנים וצפופים, בתוך הפיפי והקקי שלהם, בלי אוכל ומים כבר יומיים וישארו ככה עד הונגריה. ובדרך הביתה מצלצל הנייד שלי. איש קשיש מספר לי בבכי שהוא ואשתו רבו. האשה, כנקמה, לקחה את כלב הצ´יוואווה האהוב שלו, בן השבע, ומסרה אותו לצב"ח ת"א בערב חג שבועות. יומיים אח"כ הוא הגיע לשם לקחת אותו אבל הכלב כבר לא היה וסרבו לתת לו מידע על גורלו. האיש ממרר בבכי קורע לב ומבקש את עזרתי. "איך יתכן דבר כזה?" הוא שואל. עבור צב"ח ת"א הכלב הזה היה אחד מתוך אלפים. עבור הקשיש הוא היה כל עולמו. אין לי איך לנחמו. תודה שהקשבתם לי. ענת
(פרסמתי את ההודעה הזו בבוקר אך היא נמחקה בגלל שהזכרתי את שמו של הווטרינר שעקב רשלנותו הגיע לידינו גור האסקי במצב קריטי - ראו בגוף ההודעה. מי שמעוניין לדעת מיהו מוזמן לשאול אותי במסר). יום שישי. אני מאיישת את עמדת המוקד ב"תנו לחיות לחיות". על הבוקר דיווח על כלבת פינצ´ר מיוחמת שרצה ברחובות דרום ת"א כשכמה זכרים גדולים דולקים אחריה. הכלבה נפגעה מרכב והרגל שלה התרסקה. הכלבים עולים עליה כשהיא שותתת דם ומתייסרת מכאבים. בחורה טובה שראתה את ההתרחשות הצליחה (בעזרת שוטרים שעברו במקום) לחלץ את הכלבה מהכלבים, לשים אותה בארגז ולקחת אותה הביתה. האמבולנס שלנו בדרך לטייבה לאסוף חתול פצוע ומשם להמשיך לכלא נווה תרצה לאסוף גורת חתולים חולה מאחת האסירות. מוקד 106 של ת"א נחלץ לעזרתנו ומעביר את הפינצ´רית הפצועה למרפאה של ד"ר שילנסקי. עשרות טלפונים בזה אחר זה ובמקביל: דיווחים על כלבים, חתולים, חמורים וגוזלים במצוקה. מתזזת את האמבולנס שלנו ואת צביקה תמוז מפה לשם. הם מעבירים את הפצועים והחולים למרפאה שלנו ברמלה, לד"ר שיינר, לד"ר שילנסקי ולביה"ח לעופות בר בפארק אפק; אנשים מדווחים על כלבים שלהם שאבדו להם ועל כלבים זרים שמצאו; אנשים מבקשים להיפטר מכלביהם וחתוליהם (שיחות ארוכות ומורכבות שמוצצות לי את הנשמה); אנשים טובים שמדווחים על התעללויות של שכניהם; אנשים שלא רוצים חתולות עם גורים בחצרותיהם; מאכילי חתולים שסובלים מהצקות של שכנים; גורי חתולים פה וגורי חתולים שם; כלבה קשורה בחבל לעמוד ליד בניין משרדים כבר חמישה ימים ללא אוכל ומים; גור האסקי במצב קשה, כנראה בעקבות טיפול רפואי רשלני של וטרינר מסויים (שלא מספיק אנשים נזהרים ממנו). הוא מועבר לטיפול חירום אצל ד"ר שילנסקי על חשבוננו כי המשפחה דלת אמצעים, מוסכניק שהוציא גור חתולים ממנוע של רכב. הנהגת ידעה שיש חתול במנוע ונסעה כך למוסך כדי שהמוסכניק שלה יוציא אותו. הוא מכוסה גריז ועיניו מודלקות. האמבולנס שלנו אוסף גם אותו. 133 קריאות ב-5 שעות. הלב נשבר, המוח מתפוצץ, האוזניים בוערות והפה יבש. אפילו פיפי לא הצלחתי לעשות. ואז מגיע הפינאלה. הטלפון האחרון לפני סגירת המוקד. על הקו סוחר כלבים גזעיים שמבקש את עזרתנו. לפני יומיים הגיע מהונגריה לנתב"ג משלוח של 17 גורים מהגזעים הקטנים שהזמין. הווטרינר של השירותים הווטרינריים מסרב לשחרר לו אותם בטענה שהם מתחת לגיל שקבוע בחוק. לסוחר יש את כל המסמכים הדרושים. הווטרינר אומר שהשיניים שלהם קטנות מדי. הסוחר אומר שהן גדולות מספיק. הווטרינר מחליט לשלוח אותם חזרה להונגריה ביום ראשון. הם בתוך כלובים קטנים וצפופים, בתוך הפיפי והקקי שלהם, בלי אוכל ומים כבר יומיים וישארו ככה עד הונגריה. ובדרך הביתה מצלצל הנייד שלי. איש קשיש מספר לי בבכי שהוא ואשתו רבו. האשה, כנקמה, לקחה את כלב הצ´יוואווה האהוב שלו, בן השבע, ומסרה אותו לצב"ח ת"א בערב חג שבועות. יומיים אח"כ הוא הגיע לשם לקחת אותו אבל הכלב כבר לא היה וסרבו לתת לו מידע על גורלו. האיש ממרר בבכי קורע לב ומבקש את עזרתי. "איך יתכן דבר כזה?" הוא שואל. עבור צב"ח ת"א הכלב הזה היה אחד מתוך אלפים. עבור הקשיש הוא היה כל עולמו. אין לי איך לנחמו. תודה שהקשבתם לי. ענת
