מבקשת להתייעץ

[purediving]

מבקשת להתייעץ

בתי (הראשונה והיחידה

) בת 4 כמעט, בימים האחרונים פשוט מתנהגת בצורה בלתי נסבלת. היא צועקת בתשובה לכל שאלה ששואלים אותה, היא בועטת בנו, מדברת כתינוקת, רוצה לחזור ולשים טיטול בלילה (נגמלה גמילת לילה לפני חודש לערך, בקלות מדהימה)... כשהיא בחברת ילדים אחרים היא לא מקשיבה לנו בכלל, הכל היא לא רוצה. ממש מתמרדת. אנחנו נוהגים ומשתדלים להיות מאוד סובלניים ולא להתרגש מידי. אתמול, כבר לא יכולתי ופשוט השארתי אותה לבכות (כשהחלה לבעוט בי) - חיכיתי לה בחדר סמוך וגם אמרתי לה... אחרי שבכתה, בכי קורע לב, באה אליי לחיבוק וכירבול. כמובן, שקיבלתי אותה בהמון אהבה. ואז, היא נרגעה. הבוקר היא קמה חדשה, חזרה לדבר כרגיל, מדברת על זה שהיא כבר גדולה, ולא צריכה מיטה של תינוקות ולא בקבוק ולא טיטול.. פשוט אחרת. חשבתי אולי זה קשור לעובדה שהרמתי ילד קטן (אחיין) לפני כמה ימים...אבל, אז היא לא הראתה כל סימן של קינאה או אחר. אשמח אם מישהי תשתף אותי בעניין דומה. למעשה, לא כל כך יודעת מה רציתי לשאול... רוצה רק להבין.

 

[לאה_מ]

איזה שינוי בחיים שלכם?

או שינוי שעומד להתרחש? את בהריון? או מדברים על עוד ילד? מתכוננים לעבור דירה? רשמתם לגן חדש בשנה הבאה? מציעה לך, בכל מקרה, לשוחח איתה על המקרה. עכשיו, כשהכל עבר ושתיכן כבר רגועות. את יכולה להזמין אותה לכוס שוקו, ולשוחח איתה - איך זה גרם לכל אחת מכן להרגיש? מה, לדעתה, אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב? מה היא חושבת צריכה להיות התגובה שלך להתנהגות מסוג זה שלה? וכמובן - אולי היא יודעת מה גרם לה להתנהג כך.

 

[אפרתש]

אפשרות

כתבת "אתמול, כבר לא יכולתי ופשוט השארתי אותה לבכות (כשהחלה לבעוט בי)". וזה הדליק אצלי איזו נורה. זו פעם ראשונה שזה קורה שאת משאירה אותה לבד במצב כזה? בתי בגילה של בתך, וכבר כמה פעמים קרה שהשארנו אותה (או ביקשנו אותה לעבור לחדר אחר) כשהיא היתה במצב כזה. אז או שעד היום בתך התנהגה הרבה יותר טוב מבתי. אבל מאחר ובתי היא יחסית ילדה מאד נוחה, וקשה לי להאמין שיש ילדים הרבה יותר נוחים ממנה, אני חושבת שאולי עד היום הייתם יותר מדי "מקבלים". רשמת שני סוגי התנהגות, שנראה לי שמזמינים שני סוגי תגובות. 1) הילדה רוצה לדבר כמו תינוקת - לאפשר לה. יש לה איזה צורך, כדאי לאפשר לה למלא אותו. זה גם הזמן לחבק אותה, להגיד שאת אוהבת אותה. לתת לה לבטא את מה שהיא מרגישה ורוצה. 2) הילדה בועטת בהורים - לכעוס. זה לא ילד בן שנה. זו ילדה גדולה שיודעת שלא בועטים באנשים. בטח לא באבא ואמא. מאחר והיא כבר גדולה, אפשר לנסות לדבר איתה על הדברים. לפני שהולכים לחברים - להזכיר לה שבפעם הקודמת היא עשתה סצינות כשהיה צריך ללכת הביתה, להגיד שזה מאד הקשה עליך, ולשאול אותה מה לדעתה אפשר לעשות הפעם כדי שזה לא יישנה.

 

[irisgh]

גם לי צלצל משהו כזה פה. כהשערה.

 

[מפגש להורה]

מידע נוסף וחשוב...

אם תוכלי לספר קצת על האווירה הכללית בבית... במלים שלך... האם יש גם מצבים אחרים, בהם היא מעסיקה את עצמה ? משחקת עם חברים בצורה נעימה בחדרה ? האם לפני הימים האחרונים, היו מצבים של התנהגות מרדנית בעבר ? כיצד הגבתם אז ? האם התרחש ארוע משמעותי כלשהו לפני הימים האחרונים ?

 

[purediving]

אולי תשובות...

יש כמה דברים שיכולה לחשוב עליהם (שפחות או יותר קרו בתקופה האחרונה) גמילה מטיטול בלילה (חיכינו עד שראינו שפיזית היא בשלה) גמילה משתיית סימילאק מבקבוק לפני כשבועיים (הייתה שותה בבוקר, ובארוחת הערב כתוספת – מאוד אהבה) חזרה לגן (היא) ולעבודה (אני) לאחר חופשת הפסח (אע"פ שהיא מאוד אוהבת את הגן ושמחה לחזור) לפני שבוע שמרתי על בת גיסתי, שהיא קטנה יותר - זו לא פעם ראשונה שאני משגיחה עליה רק שהפעם זה איכשהו גרם לה להקצין את התנהגותה. אנחנו מאוד סובלנים, אך זו לא פעם ראשונה שכשהיא לא רגועה אנחנו משאירים אותה לבכות ולהרגע כשאנחנו בחדר סמוך, אם כי אנחנו מאוד משתדלים שלא להגיע למצבים כאלה. כן מדברים וכן מקשיבים מתוך צורך להבין אותה. אני חושבת שאולי אנחנו מידי משתדלים....אני כבר לא יודעת. עכשיו אני נזכרת שמעבר לבעיטות היא גם תפסה לי את החולצה ונשכה אותה בכעס עד שהפכה אדומה(זה היה חד פעמי) נתתי לה כי לא מצאתי דרך אחרת שבה היא תוכל להביע את הכעס שלה. אני יכולה להבין את התיסכול בגיל כזה, שבו נדמה להם שהם יכולים הכל אבל לא באמת יכולים... לא מוצאת פשוט את הכלים, לעזור לה. לגבי הדיבור כתינוקת...בהתחלה התעלמנו, אח"כ אמרנו לה שקשה לנו להבין אותה....אבל מידי פעם זה חוזר. אין לה מישהו אחר שבו היא צריכה לקנא, כל תשומת הלב מופנית אליה כשהיא זקוקה או צריכה. כך שאני לא מוצאת סיבה. מעבר לזה היא ילדה מאוד חברותית(לא מרגישים אותה כשיש אצלה חברים), עצמאית (הכל רוצה לבד) ועקשנית (אפילו רכושנית).

 

[לאה_מ]

אז אולי היא מוצאת את עצמה פתאום

המון פעמים במקום של "גדולה" - נגמלה מחיתולים, נגמלה מבקבוק, היתה הגדולה ביחס לבת הדודה שלה... אולי קשה לה עם זה. ומכאן ההתנהגות ה"תינוקית" וגם הכעס והתסכול שהיא מוציאה עליכם. אם הכוון הזה נראה לך, אני בעד מצד אחד לאפשר לה להיות עוד קצת תינוקת (בדיבור תינוקי, אם היא רוצה, בלי להעיר לה, וכד'), מצד שני להכביר עליה ליטופים וחיבוקים וכרבולים, גם כשאתם יוזמים זאת, ולא רק היא (אני משתדלת לזכור שהרבה פעמים יותר טבעי לי "למעוך" את הבן הצעיר שלי, למרות שגם הגדול זקוק לכך), וגם לשאול אותה - למה היא רוצה להיות קטנה, למה היא מתנהגת כך. הניחוש שלי הוא, שבשיחה פתוחה (שבה יעלו הרגשות שלה ושלכם) תוכלו להגיע רחוק.