לא רק שתנועת הפמיניזם לא על סף הכחדה, היא תלך ותתחזק יותר
ויותר עם חלוף הזמן, והישגיה יהיו רבים וניכרים יותר ויותר במציאות. ובמשפט אחד: הפמיניזם הולך ומוגשם.
הילדים, עפ"י הטבע, הם יותר של האם משלך. היא נתנה יותר מבחינת התורשה (בביצית שלה יש לא רק חצי הגרעין נושא ה ד.נ.א. אלא גם ד.נ.א. מהמיטוכונדריות. אלה מועברים לצאצאים. הביצית היא תא מין אמיתי. הזרעון אינו אלא חצי גרעין עם זנבנב). משום מה, הרבה ילדים דומים בתחילת חייהם יותר לאב, אך ככל שמתבגרים, נעשים דומים יותר לאם.
 
לא שמעתי מעודי שהגבר יוצר קשר עם מראהו וריחו של התינוק. וודאי לא שמעתי כלל שהלידה גורמת למוח הגבר להפריש הורמונים.... וודאי לא ידוע לי שהגבר יודע לזהות את התינוק שילדה בת זוגו.....
מבחינת הטבע, אם הזכר ימות לאחר ההזדווגות, לא תהיה בכך שום מניעה להמשך ההריון, ולא ללידה ולגידול הצאצאים. כמובן, רוב הנשים מעדיפות שבן הזוג יישאר לידן: אם הוא תומך. נפשית, פיזית, וכמובן כלכלית.
אצל היונקים בטבע, בהבדל מהצפורים , אין לזכר תפקיד בגידול הצאצאים. אין זוגיות מטפחת (אולי אצל הזאבים. אבל אצל הללו יש "זוג אלפא", שרק הוא מתרבה, וכל הלהקה עוזרת בגידול הצאצאים). הזוגיות ה"יונקית" היא המצאה אנושית. אני משערת שזה היה אינטרס נשי, מתחילתו. בהמשך הדברים, זכרים אלימים הפכו את הנישואין למצב גרוע לאשה. הזכר השתלט על הזוגיות. וסקס מאניאקים שברו את הזוגיות, ויצרו להם מה שהם כינו "הרמון". שזה מצב בלתי אפשרי עבור אשה. כיום, הפמיניזם הביא לשיוויון. והוא טיפח נשים המחנכות את בניהן להיות "הגבר החדש": זה הנוטל חלק שווה באחזקת הבית, ובגידול הילדים. הפמיניזם יצר אצל נשים רבות את הציפיה הזו מבן זוגן. ואכן, יש ויש גברים שכך חונכו, ושעומדים בציפיית בנות הזוג. זו אחת הברכות של הפמיניזם. אף שגברים רבים, ולרוב הצער גם נשים רבות, אינן יודעות ואינם יודעים כי זהו מעשה ידיו של הפמיניזם.