אתה מחזיר אותי לשנות ה 50 וה 60 כשהורי שהיו יוצאי קיבוץ השומר הצעיר ומצביאי מפ"מ היו מנויים על עיתון בשם "על המשמר" שהיה מגיע לתיבת הדואר שלנו [יומון נדמה לי, אולי שבועון - לא בטוח] ושאלתי למה אנחנו מקבלים אותו ולא את עיתון "דבר" כמו רוב השכנים והתשובה שניתנה בגאווה הייתה כי אנחנו חברי מפ"מ וזה עיתון המפלגה. נעלם כמובן כמו הרבה דברים טובים ונאיביים שהיו בזמנו.
לא על המשמר לילדים אלא "משמר לילדים". בשכונה היו מעטים אבל הילדים המעטים היו מנויים על "הארץ שלנו" ו "דבר לילדים". רק אני הייתי מנוי [מבחירת הורי כמובן] על "משמר לילדים" ואגדו בסוף השנה את כל החוברות לכרך גדול בכריכה כתומה. הרבה ברירות לא היו לי עד שנהייתי קשיש בן 12 בערך והחלטתי שאני מורד ולא מוכן להיות היחיד בשכונה עם עיתון בכריכה כתומה מה גם שהתוכן היה משעמם יותר מזה של ה"מתחרים" ולא היו פרסים וכך נסתיימה התקופה הקומוניסטית בחיי בגיל המופלג של 12 בערך. לצערי במלחמת השחרור עדיין לא הייתי [וכנראה גם לא בתכנון עדיין] כך שהסיפור בהמשכים שלי היה קצר יותר.
גם אני היית מנוי על הארץ שלנו ויש לי את הכרכים הראשונים, כשהתבגרתי
אחיותי קראו את העתון והכרכים אצלהן.
אחרי הארץ שלנו קראתי מעריב לנוער ולפני כמה שנים כאשר
ישבתי בתור אצל רופא קראתי חוברת אחת, לפי דעתי זה הכנת הקוראים
קריאת לאישה.