מבין אותכם
אני שותף לכם. כולנו רוצים חיים חלקים וטובים, לנו לא יקרה שום דבר, נכון שמענו שיש דברים. אני קצת כועס על אנשים, החברה , רופאים. מאחר וכל הזמן הם מסתירים את המחלות השונות שיש כמעט בכל מישפחה, וכך מונעים מכולנו להבין את התפוצה הנרחבת של ההתמודדויות.וכן ללמוד מניסיון. אני חושב שחשוב להבין שיש הרבה סוגי מחלות, שיש נתונים על הנפיצות שלהם. כן , זה ביכלל לא מפתיע שגם אנחנו ניפגענו. אני אישית כל חיי הייתי שותף למחלות והתמודדיות ודי מבין טוב את הפגיעות של גופנו ונפשותנו. כמובן שבילדים שלנו זה עדיין קשה. הקושי במה יקרה מחר?, יש סבה טובה לאופטימיות. האמת שלקוראים באנגלית אין בעיה בחוסר מידע, ולרוב ההסברים פשוטים מאוד. יש מיספר מועט של בדיקות שצריך לעשות, יש מיספר תרופות אפשרויות. לרוב המיקרים זה מספיק. וכמובן הבדיקות התקופתיות של הדם להשפעת התרופות. נידרש יכולת אבחנה של הרופא, ומיכאן ניגזר הטיפול. הטיפול באפילפסיה נישען הרבה על תורת הסיכויים שניקראת סטטיסטיקה, שזה דבר אמיתי מאוד.
