מבט מהצד השני

[ריטה1]

מבט מהצד השני

מה אתם אומרים על זה? http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?entryid=1931408&r=1 מבט של ילדה בת 18, לאמא בת 70?!

 

[דינהלה1]

אני אומרת כך

אין אנו בוחרים היכן ולמי להיוולד, אבל החיים מלאים אתגרים שאנחנו לא בוחרים אותם, בכל סיטואציה יש יתרונות ויש חסרונות. כל אחד צריך לדעת ללמוד איך להעצים את היתרונות ולנסות להתעלם מהחסרונות. ואני אומרת זאת לא רק כאמא שילדה את ילדיה בגיל מאוחר אלא גם כבת להורים מבוגרים בעצמי... זה נכון שלא הכל אידיאלי אבל כך זה בחיים והחכמה לזרום. אני חייבת גם להוסיף ולציין שרק כאשר הפכתי לאם בעצמי בעצם הבנתי מה זה להיות הורה. אני מאוד מקווה עבור הבחורה שתהיה יום אחד אם ואז היא תבין יותר עד כמה אימא שלה הקדישה ועשתה בשבילה. כרגע היא חייה בתחושת של "קורבנות" וזה לא יביא אותה לשום מקום ועל הדרך גורמת עוול לאמא שלה.

 

[שמחה111]

אני מסכימה עם מה שדינלה חושבת

ויותר מז אני חושבת שמבחינת גורל (רצון ה' מבחינה דתית)= כל אחד מקבל את מה שהוא צריך או שמתאים לו. היא קיבלה את האמא המתאימה והנכונה לה ביותר ועליה להתמודד עם זה. ויהיו מיסטיקנים אפילו שיגידו שהנשמה בוחרת את ההורים שלה ואת נסיבות החיים שלה והיא מסכימה לרדת לעולם כי זה הכי טוב לתיקון הנשמה שלה. חייבת להודות שהנושא הזה והמחשבה על איך ילדי ירגישו כאשר יגדלו עולה אצלי הרבה במחשבה.

 

[אמא של שלי]

לדעתי...

מה שאנחנו משדרים לילדים שלנו, זה מה שהם קולטים ועם זה הם חיים. ולמה אני מתכוונת ? אם אנחנו נרגיש שאולי זה לא טוב להם שהם צריכים לגדול עם הורים מבוגרים, או שהם חלילה "מסכנים" כי יש להם הורים מבוגרים ואפילו אם זה רק בתת מודע, הם יקלטו את זה וכך הם ירגישו וחשבו, אבל אם מבחינתנו זה הכי טבעי והכי נפלא וזה מה שנשדר להם, אז גם מבחינתם זה מה שזה יהיה והם לא ירגישו שמשהו לא בסדר בזה... כמובן שכשהם גדלים הם יכולים לשים לב שלילדים אחרים יש הורים צעירים יותר ואז לבוא ולשאול שאלות, ושוב זה ממש תלוי איך עונים להם, אפילו לא המילים עצמן אלא האינטונציה ומה שמעבר, אם עונים להם בשיא הטבעיות אז זה מה שהם יקלטו, אם מתחילים להתפתל ולהרגיש לא בנוח עם השאלה, אז הם יקלטו שאולי משהו פה לא בסדר.. יש לי דוגמא אמנם מנושא שונה, אבל זה מתאים גם לנושא הזה של הורים מבוגרים. בתי הבכורה בת 19 וכשהיא היתה כמעט בת 3 נולדה אחותה שהיא ילדה עם צרכים מיוחדים. כל השנים התייחסנו לבת בעלת הצרכים המיוחדים בשיא הטבעיות, וזה מה שבתי קלטה וכך היא התייחסה אליה וממשיכה להתייחס אליה עד עצם היום הזה, תמיד מביאה חברים הביתה ואין שום בעיה, לעומתץ משפחות רבות ששמעתי שמתביישים בילד בעל הצרכים המיוחדים ואז גם האח מתבייש בו ומתבייש להזמין חברים... אותו דבר עם הנושא של הורים מבוגרים, אם ההורים חושבים שאולי הילד "מסכן" כי יש לו הורים מבוגרים, גם אם הם לא אומרים זאת במפורש, אך מתנהגים כך, הילד יתבייש בהוריו המבוגרים וירגיש "מסכן" כי אלה הם הוריו...

 

[TaraSky]

ואני אומרת שהיא מפונקת ...

הרי כל אחד יכול לשבת ולהתלונן על ההורים שלו. אחד יתלונן על הורים שהביאו אותי בגיל מאוד צעיר, אחר יתלונן על כך שיש לו יותר מידי אחים ולכן לא קיבל תשומת לב מהוריו וכו'. ההורים שלה בחרו להביא אותה ואת אחיה לעולם ומן הסתם הם היו כל עולמם. עכשיו לא נוח לילדה כי היא רוצה עולם מושלם. אבל אין. כן, אז היא תקדיש להורים שלה בגיל צעיר מה שאחרים עושים בגיל מבוגר יותר , אז מה?... מפונקת.

 

[ריטה1]

אני רוצה להדגיש קצת את הקיצוני

לחמותי יש חברה שהביאה לעולם תאומים בגיל 50!, אחרי מות ביתה. הילדים האלו יהיו באותה מצב של הילדה הזו. זה נכון שאנחנו בד"כ מביאים לעולם ילדים בגלל שיקולים אגואיסטיים, כמו במקרה הזה, שאני לא תופסת אותה בצערה. אבל למעשים האלו יש השלכות על מה שיקר לנו מכל, הילדים שלנו. ואני מאמינה שזה כן שיקול שיש לקחת בחשבון. אני אתן דוגמא מעצמי, אני אהיה בת 40, בקרוב, ואחרי 2 בנות, אין מצב שאני חוזרת לעוד סבב של טיפולים כדי להביא ילדים, בגלל המון סיבות, אבל כן גם בגלל הגיל. (כמובן שאם יקרה כמובן איזה נס, אני יותר מאשמח...חחח) לא יודעת איך הייתי מרגישה אם הייתי בגילי ונטולת ילדים, או בעלת ילדה אחת בלבד.

 

[דינהלה1]

מוסיפה

אני לא טוענת שזה קל להיות בגיל 18 עם הורה בן 70 אבל מה שאני טוענת שזה לא סוף העולם. נערים בגיל 18 שסיימו תיכון מתגייסים לצבא והופכים ללוחמים שמחרפים את נפשים ויוצאים למלחמה. כלומר זה בסך הכל שבו אדם מסוגל להיות עצמאי ולדאוג לעצמו וגם לאחרים. יתכן שהיא צריכה ללכת ליעוץ של עובדת סוציאלית דרך הרווחה כדי לקבל עזרה מקצועית ותסייע. אני מאוד מקווה בשביל הבחורה שהיא כתבה את הפוסט ברגע של חולשה, לצורך הוצאת התיסכולים ושהיא מבינה שבסופו של דבר שיש לה אימא שהביאה אותה לעולם וגידלה אותה באהבה.

 

[שבי38]

לי זה נשמע כמו קיטר של בת טיפשעשרה

למרות שאני(ותסלחו לי בנות) לא חושבת שזה בסדר להביא ילדים בגיל מבוגר (לא שופטת, זו דעתי) הדברים שלה ניראים כמו גיבוב של תלונות.כרגע ניהלתי ויכוח עם בני בן הכמעט 18 על כך שאתמול ביקשתי ממנו להיות בבית כדי לשמור על אחותו והוא שכח, כמובן שאני הייתי אשמה כי לא הזכרתי לו. את הילד הזה ילדתי בגיל 23 וגם הוא מתלונן. אז מה ? אולם כבת להורים מבוגרים יש הבדל בין לטפל בהורה כשאתה בן 18 לבן לטפל בהורה כשאתה בן 40.בגיל 40 אנחנו מבינים יותר סובלניים יותר גם כלפי הכאב וגם ביחס ל"זיקנה "בכלל בגיל 18 יש תחושה ש"לנו זה לא יקרה" .פעם תלמידה בכיתה יב' אמרה לי " אני לא מבינה את אמא שלי היא חוזרת מעבודה ואומרת שאין לה כוח , כאילו מה ביקשתי ? כולו ללכת לקניון לקנות נעליים .היא לא צריכה לבשל."

 

[ר ע נ נ ה]

טוב היא בת 18

גם אני בגיל הזה הייתי מלאת טינה כלפיי אמא שלי כי היא היתה לטעמי שמנה מידי ולא מטופחת... (היא ילדה אותי כשהיתה בת 22!) זה חלק מגיל ההתבגרות שמפתחים בו זעם כלפי כל הדברים הלא מושלמים בחיינו וזה גיל שבו עוד אי אפשר לגמרי לפתח אמפתיה כלפי החולשות והחסרונות של ההורים בשל הכעס והטינה והאגוצנטריות הילדותית כל כך. היא מביעה תסכול וזעם, יכול להיות שמה שפגום שם זה מערכת היחסים או המסרים שהיא מקבלת מהאם ולאו דווקא בעית הגיל

 

[אמאשל נתנאל]

ואני לדברי נעה האמא הכי טובה בעולם...

טוב היא בת 7 מה היא מבינה? אבל כיף לי ונחמד לי לשמוע ממנה שאני הכי טובה ושכיף לה שאני אמא שלה ושהיא אוהבת אותי (נכון שאחרי כל זה היא רוצה ממני משהו... אבל בכל זאת...)